"מתנות קטנות" מכנס האגודה האירופאית לפסיכותרפיה גופנית- פוסט לא רק לפסיכו...

נשלח 9 באוק׳ 2014, 14:43 על ידי Milca Leon   [ עודכן 11 באוק׳ 2014, 14:45 ]
 קצת לפני ראש השנה נסעתי להשתתף בכנס האגודה האירופאית לפסיכותרפיה גופנית שהתקיים בליסבון, פורטוגל.  
האם אני פסיכותרפיסטית גופנית? לא. אינני פסיכותרפיסטית. אני 'מחנכת תנועתית' (עם הכשרה באימון ובכמה שיטות טיפוליות) , אך מה שאני עושה הוא תרפויטי, ואת זה אני גם מלמדת לפסיכותרפיסטים למיניהם.  הקשר שבין הגוף, התנועה ופסיכולוגיה מעניינים אותי מאד, ואני לומדת אותו מזוויות שונות. בדרך אני מגלה פעמים רבות את הדומה והשונה בין העיסוק בגוף והעיסוק בתנועה. ואני אוהבת לשתף את ידידי הפסיכותרפיסטים הגופניים גם בחוויה של תנועה ומה שהיא יכולה להוסיף לעבודתם המרתקת והחשובה. 
אז נסעתי להשתתף בכנס וללמד בו סדנת תנועה מבוססת עקרונות משיטת לאבאן-בארטנייף
הכנס כלל הרצאות וסדנאות במגוון רחב מאד של היבטים ויישומים. היו אירועים רבי משתתפים ומרשימים, הצגה של מחקרים לוקאליים ובינלאומיים, וגם אירועים קטנים, סדנאות של שעה/ שעה וחצי, ממוקדות ומצומצמות בהרבה, שנחרתו עמוק בלב ובמחשבה על מגוון היישומים האפשריים.

מתוך מגוון הסדנאות בהן השתתפתי, בחרתי להביא לכם כמה "מתנות קטנות", תרגילים- אם תרצו,
שניתן בקלות רבה להשתמש בהם כמנוף לעבודה קבוצתית/אישית - חינוכית, טיפולית, אימונית: 
 תרגיל חימום והכרות מתוך סדנת פסיכודרמה שהעביר לארס טאובון. אנו המשתתפים מיקמנו עצמנו במרחב לפי מיקומנו הגיאוגרפי על פני כדור הארץ. נדרשנו להתייחס למיקום, כיוון, יחסים מרחביים. כל אחד שנכנס והתמקם במרחב שינה את המערך והיחס המרחבי של הקבוצה כולה. חווינו את ההרגשה של להיות קרובים/רחוקים מאחרים, ויכולנו להפנות את תשומת ליבנו גם לשכיחות של חוויה זו בחיינו/בכנס. אני, לדוגמא, שהייתי היחידה מישראל ומהמזרח התיכון בסדנה, הרגשתי באופן ישיר את תחושת הבידוד מחברי שהיו אירופאים ברובם. לתרגיל היו כמה שלבי המשך, אשר גם הם שימשו כמצע לשיחה, הכרות ותנועה במרחב. 

 סדנה אחרת, של קריסטינה באדר-יוהנסון, פיזיותרפיסטית ופסיכותרפיסטית גופנית במגוון שיטות, עסקה באמבודימנט למתחילים (כבר מזמן למדתי שלפעמים סדנאות למתחילים הן סדנאות העומק הטובות ביותר, כיוון שהן מאפשרות היכרות מחודשת עם מה שנדמה לנו שאנו יודעים, אך למעשה כבר מזמן אנו אוחזים רק בקליפתו...). בסדנה השתתפו מטפלים מתחילים ופסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מנוסים, כאשר קריסטינה הדגימה גם מספר תרגילים בהם היא משלבת עבודה פיזיותרפיסטית ופסיכותרפיסטית גופנית ביחד.  "למדנו" מספר תרגילים תנועתיים-גופניים דרכם ניתן לבחון גם את היות האדם בתוך גופו/מחוץ לו וגם את התייחסותו להיבטים שונים בחייו. דווקא פשטותם של התרגילים מאפשרת לפתוח מהם לשיח ועיסוק בסוגיות המורכבות של החיים, לעתים באופן נינוח יותר מאשר מתוך עבודה מורכבת יותר. שתי דוגמאות פשוטות יחסית:

1. עמידה בשתי רגליים מקבילות והתנדנדות קדימה-אחורה/צד לצד, אפשרה בחינה של קרקוע דרך התבוננות ביכולת של העקבים והבהונות לקבל משקל, ובאיזה אופן; אפשרה להתבונן בנשימה, בעמוד השדרה ובאגן ובתגובת ליבת הגוף בזמן שינויים ביציבות הבסיס; אפשרה לבחון את תגובת הברכיים - 'נעולות' או 'רכות' - להעברות המשקל ולפתוח שיחה בעניין של היכולת להגיב לשינויים ברכות/נוקשות; ואפשרה לבחון עד כמה רחוק מעז האדם להעביר משקל לכל כיוון, ומכאן לפתוח לשיחה את נושא הביטחון/התעוזה בחיים ואת נושא הגבולות. כיוון שהתרגיל לכאורה פשוט ולא מאד מאיים, הוא מאפשר לעקוף חסימות מתוחכמות יותר.

2. מתוך אותה סדנה- תרגיל פשוט ביותר כבסיס לשיחה בנושא מרחב אישי וגבולות. המטופל מסמן באמצעות חוט/חבל דק/חבל עבה/טוש וכד' את המרחב האישי שלו סביב הכסא עליו הוא יושב. התרגיל נותן למטפל ולמטופל להתבונן בממשות של המרחב האישי- מושג אמורפי וברור בו-זמנית, לגעת בו, ולפתח שיחה על גבולותיו וחדירותם, גודל המרחב, מה ניתן/אוהבים לעשות בתוכם, מה רוצים ואוהבים לאפשר להיכנס. בתוך התרגיל הזה ניתן, למעשה, לפתח כמעט כל נושא ולבחון את האופן בו מתגלם הנושא בתוך ההתייחסות למרחב האישי. 


                                                     קריסטינה באדר-יוהנסון, הכסא וחוט הצמר. מרחב אישי.



כאמור, "מתנות קטנות". לא המצאות המאה. לפעמים, דווקא אלה- "עושות את העבודה". 
ולמי שרוצה להכיר ולחוות עוד כאלה- קראו כאן

מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון.  
Comments