האשה שגילתה איך מרגישה "החלטה" בגוף שלה

נשלח 19 בפבר׳ 2016, 1:20 על ידי Milca Leon   [ עודכן 24 באוג׳ 2016, 13:03 ]

"בגוף אני יודעת".

לפעמים קשה להסביר במילים מה זאת אומרת, אבל כשהגוף יודע- הוא יודע. זו ידיעה ייחודית, מלאה וברורה מאד. 

ומה יודע הגוף? 

מה יודע הגוף שלך?

הכוריאוגרפית הנודעת, מרתה גרהאם, טבעה את הביטוי "knowing in my bones", ובכך ביטאה את סוג הידע הייחודי שהוא גוף ותנועה.

ידע הבא מתוך מפגש חווייתי ראשוני ו'חי' עם הדבר אותו אנו לומדים. "ידע את..." קרא לזה לואי ארנו ריד, הפילוסוף החינוכי הבריטי,

להבדיל מ "ידע על..." שזה סוג הידע הקוגניטיבי הנפוץ אותו אנו פוגשים ברוב מערכות החינוך והלמידה שלנו, שהוא עדיין סוג הידע הנחשב יותר במקומותינו ומיוצג על 

ידי הבגרויות, הפסיכוטכני, הפסיכומטרי, והתארים למיניהם שאנו רוכשים בעמל וכסף רב.

אבל אל לנו להתבלבל!! זה ממש אינו סוג הידע היחידי, וגם אינו החשוב ביותר באמת. 

הווארד גארדנר, עם תפישת האינטיליגנציות המרובות שלו, גילה זאת כבר לפני למעלה מ-20 שנה, ובכל יום אנו שומעים על אנשים שנפלטו ממערכות החינוך 

הקונבנציונאליות...והצליחו ובגדול מחוץ להן. 



את סוג הידע שיודע הגוף קשה לעתים למלל באותה רהיטות כמו ידע קוגניטיבי שנרכש במדיום המילולי, אבל אין זה אומר שידע זה אינו בהיר, מושתת על עקרונות של "ידע", ויותר מזה- של ידיעה.

הלמידה הראשונה והראשונית שלנו, ומתוכה גם הידיעה, מגיעה מהגוף. היא מתחילה עוד ברחם, כשאנו צפים בנוזלי הרחם, חווים באופן מתווך את הכוח המשמעותי ביותר שישפיע על כל דבר שנעשה 

בחיינו- כוח הכבידה. הידיעה הפנימית, הנדמית לנו כמובנת מעליה, של כוח הכבידה, המשתנה ומתעצמת כאשר אנו יוצאים אל העולם וחווים אותה באופן ישיר, 

מאפשרת לנו לחוש את הקרקע, לחוש מקורקעים, שייכים, בטוחים. בלעדיה- נתקשה למצוא את העוגן הפנימי שלנו, להתקרקע, לתת אמון ולבטוח - בעולם, בעצמנו 

ובאחרים, נתקשה לצמוח מעלה והחוצה.  

הידיעה הזו את כוח הכבידה אינה דומה לידיעה על כוח הכבידה, זו שלמדתי השבוע עם בתי מתוך ספר מדעי הטבע בפרק שעסק בהבדל בין מסה ומשקל. אפילו 

הניסויים בשקילה של חומרים במשקל מאזניים ומשקל דיגיטאלי לא הבהירו לה את ההבדל הזה כמו ישיבה ושכיבה על כדור פיזיו גדול ושחרור המשקל שלה עד שיכלה 

לחוות שוב את תחושת השחרור הגופני של המשקל אל תוך כוח הכבידה, תחושה שבלימודי לאבאן אנו קוראים לה- "תחושת המשקל"- Weight Sensing, להבדיל 

מתנועה והנעה של המשקל- Weight Activation, אותה אנו מפעילים חלק גדול מהיום. 

                                                                        

ידיעת הגוף את עצמו הינה בבחינת "דע מאיין אתה בא, ולאן אתה הולך", כפי שהורונו חז"ל,

ואני מאמינה כי ידיעה זו אינה הידיעה על... המוצא שלי/הדת שלי/התרבות שלי, כי אם הידיעה את עצמי ואת כל ההיבטים הנ"ל- מבפנים.

למתעניינים בסוגי הידע השונים- היכנסו לקישור הזה למאמר "ידע מחולי- מה זה בשביל מה זה..."

ועדיין..יתכן שאתם אומרים- אבל מה זאת אומרת "לדעת בגוף"?
אז הנה דוגמא. לפני מספר שבועות הסתיימו שני מחזורים של הקורס האהוב עלי- "הגוף נוכח/אבל מי נוכח בגוף שלך?". בשבועות האחרונים של הקורס תרגלנו באופנים שונים ובתרגילים שונים- פשוטים אל מורכבים- הן תנועה של צד אחד של הגוף, והן את המעבר לתנועה מוצלבת באמצעות השימוש ברוטציה. בסיום התרגול, ושוב בסיום הקורס, שיתפה אחת המשתתפות:
"...עכשיו אני מבינה את מה שאבא שלי אמר לי כל החיים: 'אם את צריכה להחליט משהו, והחלטת- עכשיו אין יותר אה...רגע...אולי...והתחלת ההתלבטות מחדש. החלטה צריכה להיות החלטה'. עכשיו, בפעם הראשונה בחיי אני מבינה מה הוא בעצם אמר לי. עד היום- הבנתי, כמובן, את המילים, אבל כאילו לא הבנתי מה זה אומר. לא הבנתי "איך מרגישה החלטה" עכשיו, דרך הגוף, בפעם הראשונה בחיי- אני מבינה גם מה זה אומר ואיך זה מרגיש - להחליט".  

טוב, אבל מה היה שם שאיפשר את ההבנה היסודית הזו? 
היכולת שלנו לבחור ולהחליט בין דברים קשורה מאד לבהירות הגופנית של צד ימין וצד שמאל של הגוף, לידיעה הפנימית הבהירה המבדילה את זה מזה את ימין משמאל.
בעבודה עם אנשים המתקשים לעשות בחירות שכאלה, ניתן לראות כי דפוסי התנועה המשוייכים להפרדה זו אינם יעילים, חסומים או תקועים באיזשהו מקום.
תופעה זו מלווה חלק גדול מאלה המתקשים ב"קשב וריכוז", אשר מבחינה גופנית- יכולת זו קשורה לבהירות הצידית.
התנסויות תנועתיות חווייתיות והתרגול הגופני החוזר של תרגילים ספציפיים שנועדו למטרה זו - שחררו חסימות ושכללו תנועה לא יעילה- ואפשרו תובנה פיזית-רגשית-חווייתית/הווייתית,
שלוותה גם בעיבוד קוגניטיבי ורגשי. תובנה של הבנה וידיעה מסוג 'אחר', חשוב לא פחות (ויש האומרים- יותר) מההבנה הקוגניטיבית של מילות האב.

גם אצלי בבית, כאם לנער העומד לסיים את לימודיו הפורמליים במערכת החינוך ויוצא לדרך חדשה- צבא/שנת שירות - אנו חווים את הקושי הזה לבחור.
בני הנוער שלנו נדרשים לעבור עשרות מיונים- לצבא על יחידותיו השונות, לקבוצות/גרעינים/מכינות של שנת שירות, כשבכל מקום בודקים וממיינים אותם,
ואז...מגיע שלב התשובות של "כן/לא", הן של המקומות והן של בני הנוער עצמם. זו התגלמות מעשית של הרעיון: "מאיין אני בא ולאן אני הולך". מלבד הטלטול של האגו בעקבות ה"כן/לא" של המערכות, והקושי להימנע מביקורת עצמית ואשמה, נתקלים בני הנוער גם בקושי לבחור לאן הם הולכים.
כשנתקלנו בזאת לאחרונה, עם הצורך לבחור בין שתי מסגרות מאד שונות, כשלכל אחת היתרונות והחסרונות שלה, הנחיתי את בני, שהתקשה מאד לבחור והתיש את עצמו במחשבות,
לחשוב על הבחירה שהוא עושה, תוך שהוא מתרגל קואורדינציות גופניות שונות של ימין ושמאל ואחר כך רוטציות. 20 דקות אחר כך- קיבלתי שיחת טלפון (כן...אמא עובדת גם ברגעים הלא נכונים...)
רגועה ומאורגנת יותר, ושעתיים אחר כך נפלה ההחלטה באופן רגוע, בהיר ונינוח בהרבה.
הגוף נכח וידע, הלב סיפר את סיפורו, השכל הוסיף את דעתו- וכולם זרמו בהרמוניה מאורגנת ומתוזמרת. 

אם גם אתם רוצים להבין טוב יותר את עצמכם בעולם- הצטרפו למחזורים החדשים של קורסי התנועה של תשע"ז.  
כל הפרטים- בקישור הזה.

להתראות בקרוב


Comments