מה קשור?!!

נשלח 18 ביוני 2014, 14:41 על ידי Milca Leon   [ עודכן 18 ביוני 2014, 15:25 ]





מה שקשור-נופל (כמעט...)





"רבות מחשבות בלב איש" (משלי, יא), ומה גם- אשה...

בדיחת רפתנים ישנה, האומרת כי "מה שקשור מתייבש ונופל", עלתה בזכרוני כשניסיתי לברר לעצמי
כיצד מתקשרות הפעילויות הבאות זו לזו, מלבד העובדה שכולן התקיימו בחודש וחצי האינטנסיבי האחרון.
(נעזוב בדיחות רפתנים, לא הייתי בונה עליהם יותר מדי בימים אלה. הם עסוקים בלימוד סינית...)

אז איך באמת מתקשרים הפריטים הבאים?
  • קורס התנועה ההתפתחותית למטפלים ואנשי תנועה- שלוש סדנאות מתוך שש. (קישוריות מרכז-קצוות; ראש-זנב; עליון-תחתון.) 
  • 3 ימים של קורס "רכבות האנטומיה", 3 מנחים וכמעט 30 משתתפים.
  • סוף שבוע של סדנאות לאבאן לשחקנים ומטפלים בכנס הפלייבק השנתי בקיסריה.
  • סדנת תנועה למדריכי תאטרון ומחול בקהילה- תנועת הנוער "תרבות".
  • הכנת סדנאות הקיץ 2014.
הסיבה למחשבות "טורדניות" אלה, היא הניסיון שלי לחזור ולהבהיר לעצמי סוגיות של חיבורי גופ-נפש שעלו באופנים שונים                                           בכל אחת מהסדנאות, ובעיקר האופן בו מתחברת האנטומיה ה'מדעית' של הגוף לדפוסי הרגש והחשיבה (ולהפך),                                                       וכיצד כל זה מתקשר לאקספרסיביות של השחקן ו/או הרקדן על הבמה. 

משבות שעולות מהסוג של:
  •  "איך אני יודעת שאני לא סתם 'מחנטרשת' כשאני מחברת בין עצבוב הבהונות בזמן דחיפה מהרצפה                                                                 לבין התחושה של 'מוצקות של איזה עצמי בתוכי' היכול להביע את עצמו באופן מלא ועשיר יותר? "
  • "איך אני יודעת שאני לא סתם משתמשת במאנטרות המוכרות (לעתים- שחוקות), בקלישאות גוף ונפש?"
  •  "האם באמת העבודה עם שחקנים או רקדנים על הקשר שבין המרכז וקצוות גופם מאפשרת להם נוכחות בימתית פתוחה יותר,                          המשוחררת דיה להיות גם 'פגיעה' (ערך חשוב לשחקן, רקדן,  מה גם - למטפל).?"
  • "אם אעודד מטפלת בתנועה או מאמן אישי לתרגל תרגילים שיסייעו להם ליצור במפרקי הירך הפרדה בין רגליים ואגן-                                        מה זה יכול ללמד אותם על עצמם או על מטופליהם?"
  • " האם ואיך קשורים מפרקי הירך שלהם ליכולת שלהם להתמסר לתהליכי עבודה מורכבים בגמישות, פתיחות וחופשיות?"  
  • "האם, באמת, מורות לפילאטיס צריכות להכיר את דפוסי התנועה ההתפתחותית, כדי להבין טוב יותר את התלמידים שלהן,                               ואת מה שעוצר אותם מתנועה מלאה? והאם זה אכן ישפר את איכות ההוראה שלהן?"
  • "איך אני יודעת?"
  • "מהו הגרעין העמוק ביותר של הקשר הזה, זה היוצר את החיבור החמקמק, אך הקיים כל כך?"
"רבות מחשבות בלב איש" (משלי יא), ומה גם- אשה...

ומכל הסדנאות השונות, אשר הרשימה מעלה מייצגת מגוון אקראי, אני חוזרת אל המקור הגופני. בתחילה, אל התא, יחידת בסיס בגוף האנושי, גם אם לא הקטנה ביותר. תאי הגוף, כך למדנו בסדנת הרכבות האנטומיות,  נוצרו מתוך החלוקה הראשונית של הביצית המופרית שהפכה לעובר שפעם הייתי, שפעם הייתם אתם. הביצית המופרית שהתחלקה לשתיים, ארבע,שש עשרה ושאר החזקות הריבועיות, ואשר בדרך להפיכתה לפיזיולוגיה שהיא עכשיו - אני, נהפכו יוצרותיה, ומשטחיה החיצוניים התהפכו פנימה ויצרו את האיברים הפנימיים שלי. כלומר, אם מה שבתוכי היה פעם מה שמחוץ לי, אז הפנים שלי, מה שנסתר בתוכי, והחלקים שלי שבאים במגע עם העולם החיצוני, ומציגים אותי בפניו, אינם נפרדים עוד.

ומהתא (שאת חוויית הנשימה והחיים שלו כדרך לעבודה תיראפויטית למדנו וחווינו בקורס התנועה ההתפתחותית) אני ממשיכה אל שרירים, עצמות ותנועה. הגוף שלי זוכר את תחושת העוצמה והעצמאות המתגלה לתינוקת המעגנת בהונותיה ברצפה, ותוך דחיפה רכה (כזו שהתמסרות נמצאת בבסיסה) היא מעבירה כוח דרך שרירי ועצמות פנים הירך שלה, אל מעבר למפרק הירך הנ"ל, באופן המחבר אותם עם שרירי הליבה שלה, ומתוך שרירים אלה המחוברים לסרעפת ולמערכת הנשימה נשלחת לבסוף זרועה קדימה לכיוון אליו היא שואפת. עוד push קטן, והיא מתקדמת אל המקום אליו היא רוצה להגיע.
כשאני חוזרת אל הזחילה ההיא דרך התנסות עכשווית , אני  יכולה לחזור ולעורר את דפוס תחושת היכולת הזו, התחושה של מוצקות של "עצמי" שהתגבש פעם בתוכי, ומאז אולי- נשכח משהו. עצמי שהתגבש אי שם בשנת חיי הראשונה מתוך האינטראקציה שבין פוטנציאל גופני-רגשי-מחשבתי איתו נולדתי לבין הסביבה המטפלת בתוכה גדלתי. פוטנציאל אשר פגש דברים רבים כל כך מאז, ושכח אולי את תחושת היציבות והיכולת שמעניקה דחיפה פשוטה מכף רגל שהופכת להיות הושטה ומשיכה בקצה אחר של הגוף האורכי. 

תחושת היכולת הזו מאפשרת לי את הביטחון לעמוד על הבמה (או בפני קבוצה) ולומר את דברי  (או לכתוב אותם בבלוג...)                               בפתיחות, גמישות וגם מידה בריאה של 'פגיעות'. 
אני פנויה למצוא את הביטוי שלי, להיות אקספרסיבית. אותו רצף פשוט של התמסרות-דחיפה-הושטה-משיכה                                                     שמתחיל בבהונותי ו'רץ' דרך גופי ברכבות רקמות חיבור שונות, מאפשר לי להיות אשה, אדם, שהעצמי שלו נוכח בגופו,                                             שגופו יוצר ומנכיח  (ולפעמים- לא) את עצמיותו בכל רגע, מחדש. 

מורכב מעט. מעין "כשהמותן-כסל פגש את שייקספיר, יונג, ג'וזף פילאטיס ומריאן צ'ייס גם יחד".
מושגים, מונחים, תהליכים הבאים מצירוף של תחומים- מדעים 'מדוייקים', טיפול, אימון, אומנויות הבמה.
החיבור בהיר, צלול ומובן לרגע, ואחר כך- שוב עולות שאלות, 
עד התנועה הבאה - שמארגנת מחדש את החוויות- החושיות, תנועתיות, רגשיות וחשיבתיות.    

"רבות מחשבות בלב איש" (משלי יא), ומה גם בלב אשה...
ואיזה מזל, שאפשר ביניהן פשוט- לנוע.
ואם אצל משלי  הלב הוא החושב, כל מילה נוספת על הקשר-מיותרת.
 
זה בשבילי "ניתוח תנועה לאבאן". הכל קשור. 
הכל נוכח כאן ועכשיו, מתפרק ומתארגן בכל רגע מחדש. בתנועה. 
נתמך...לא נופל. 
הכל קשור, גירסת קורס המיו-פאשיה

הכל קשור, גירסת קורס המיו-פאשיה, מאי 2014. 

ולמי שרוצה כבר להגיע לסדנאות הקיץ- פרטים ותאריכים אחרונים נסגרים עכשיו (העומס של מאי-יוני עיכב מעט).
בתחילת השבוע הבא - כל הפרטים בדרך אליכם.

אם עדיין אינכם רשומים אצלינו- היכנסו לקישור הזה, צרו קשר ואנו נודיעכם על כל מה שמתחדש וקורה.

שלכם כתמיד-

מילכה

Comments