על אנרגיה נמוכה ושני תרגילים קטנים-גדולים

נשלח 28 באוק׳ 2014, 2:00 על ידי Milca Leon   [ עודכן 3 בפבר׳ 2016, 3:11 ]
מי מאיתנו אינו קם לפעמים בתחושה של 'דאון'? לפעמים, ממש כל הגוף-נפש חש את זה, ואין כח לקום מהמיטה, ולפעמים, זה משהו כביכול קטן, אבל מציק/כואב/מפריע, שקשה לנו לשים עליו את האצבע. ייתכן שאנו במה שנקרא 'אנרגיה נמוכה'.
אנרגיה נמוכה היא מצב בו הגוף, או חלק מהגוף, מרגיש חסר אנרגיה/רדום/"מת", מצב בו הגוף-נפש 'נסוגה' פנימה, נסגרת בפני העולם. 
הסיבות לאנרגיה נמוכה יכולות להיות 'טבעיות/פיזיולוגיות', כמו חוסר בשינה, או סיבות נפשיות יותר, כמו סטרס לסוגיו.

מצב של אנרגיה נמוכה הוא מצב עדין, יחסית, קל להתעלם ממנו, כיוון שאינו 'חזק' כמו דיכאון, למשל. זה יותר מה שהיינו קוראים לו פעם 'דיכי'. 
כי סה"כ- קצת כבד על הלב, או קצת מרגישות הזרועות כבדות וחסרות תועלת. לא big deal. לא משהו שישבית אותנו במיטה.
מה, מי לא מרגיש כך מדי פעם? 
הבעיה היא, שלאנרגיה נמוכה יש 'סטטוס חברתי' נמוך. האמת, לא כיף ולא נעים לנו להודות שהלב / זרועות שלנו מרגישים ב'דאון' היום.
אנחנו לא מצליחים להרגיש, או לא מתחשק לנו לעשות היום כלום. לך תספר על זה למישהו. ...
 ועוד במדינת ישראל שבה הטלטלות הקיומיות עזות כל כך.
לאנרגיה נמוכה יש קשר לסטטוס ולתפקיד החברתי שלנו, וחלקי הגוף השונים בהם אנו חשים את האנרגיה הנמוכה יכולים לספר לנו משהו על תפקידים אלה. אנרגיה נמוכה יכולה לתת לנו תחושה של חוסר ערך, אישי, מקצועי וחברתי. אנו מבקרים תחושה זו, ומנסים להסתירה מעיני אחרים. 
 שלא ידעו שאני מרגישה ש"הראש לא עובד לי".  
הצרה היא שמהר מאד- אנחנו מפסיקים לשים לב שזה המצב וממשיכים כתמיד.
 או אז, נוצר הפיצול בפנים, בין מה שמרגיש הגוף שלנו, לבין מה שהוא עושה, ומהר מאד- אנחנו עצמנו מתרגלים לשכוח את הגוף ותחושתו, ובמקום זה אנחנו פועלים, אבל על סוללה ריקה-גופנית ונפשית. לא רק אחרים אינם יודעים את מה שאנו חשים, גם אנו איננו יודעים זאת. 
ורק הגוף- מספר את סיפורו. הגב מעט שחוח יותר, הנשימה עצורה וחסרת הגאות והשפל הטבעית שלה, המבט משוך פנימה, וקשה לנו להיות מעורבים באופן אקטיבי במה שקורה מחוץ לנו. אנו נסוגים פנימה, או לחילופין- הגב משוך בחוזקה מעלה ואחורה, בית החזה מובלט במאמץ, הזרועות במתח ואנו מוציאים המון אנרגיה על 'רק להיות שם'. 
בעבודה עם אנרגיה נמוכה מטרתנו היא לאפשר לעצמנו להרגיש "בין שווים" בתוך החברה, לא לפחד מה יגידו עלינו, ואחת הדרכים היא לתת לחלקי הגוף השונים את הסטטוס החברתי השווה בתוך הגוף. להביא את כל החלקים למקום נייטרלי ופתוח יותר. כל מי שחי בעולם בתחושה שהראש הוא "לא החלק החזק שלי", או ש"יש לי שתי ידיים שמאליות", או "אני לא מצליחה להרגיש את מה שכולם מרגישים"- יכול לשים לב לסטטוס החברתי שהוא/היא נותנים לחלקי הגוף הנ"ל, או אחרים.
מה אנחנו עושים בנוגע לאנרגיה נמוכה? לרוב אנו נוטים לפעול באחת משתי דרכים:
א. להילחם בזה ולפצות באנרגיה מרובה המתעלמת מהתחושה הפנימית, פעולה הגוזלת הרבה מאד מאמץ ואנרגיה, ויוצרת תחושה של 'זיוף'.
ב. נשאבים פנימה, שוקעים בתוך זה והולכים לישון. וכל מי שחווה את הרצון רק "להיכנס מתחת לשמיכה ולתת לכל זה לעבור"- ייתכן שכאן נמצאת אנרגיה נמוכה.
שתי הגישות, למעשה, מתעלמות מהתחושה האותנטית של האנרגיה הנמוכה, ולכן לא מסייעות בפתרונה. ישנן דרכי עבודה וטכניקות שונות לעבוד איתה, וכאן בחרתי להביא כמה צעדים פשוטים:
.
 א. "להקשיב" ולתת לאנרגיה הנמוכה רגע של הכרה בקיומה, ללא שיפוטיות או חיפוש פתרון מיידיעצם ההכרה בה מתחיל לשחרר את המקום בו היא תקועה.
ב. לנסות לזהות את חלק/י הגוף הספציפי/ים ולומר לעצמי בקול רם:  "                                                           "הזרועות שלי מרגישות כבדות וחסרות תועלת.
ג.  להתחיל להביא אנרגיה לאזור על מנת להתחיל להפעים אותו, אך מבלי להתעלם מהתחושה באותו חלק גוף. כיצד אפשר לעשות זאת? 
למשל בעזרת שני התרגילים הפשוטים הבאים:
1.   שבו על כסא כשכפות הרגליים מונחות מקבילות על הרצפה. . לתת לגב להיות כפי שהוא רוצה להיות. קחו נשימה-שתיים ותנו לכפות הרגליים להיות כבדות אל תוך הרצפה. לחצו בעדינות אל הרצפה את הצד החיצוני של כפות הרגליים, ושימו לב 
 מה קורה בגוף. לחיצה זו מפעילה שרשרת של רקמות חיבור (שרירים, גידים,רצועות) קינטית אחורית, וגורמת לאקטיבציה עדינה של כל המשטח האחורי, ובמיוחד את השרירים הזוקפים את הגב והשכמות. הישארו כך מספר נשימות, שחררו וחזרו על כך. חשוב: אל תנסו ,להרים את הגב" על מנת שיהיה ישר. תנו ללחיצת כפות הרגליים לעשות זאת עבורכם. 

2. הביאו את כפות הידיים אל מול בית החזה והפגישו בעדינות את קצות האצבעות של שתי הידיים, כך שנוצר מעין "מיכל" פתוח ומרווח בתוך כפות הידיים. ללחוץ בעדינות את קצות האצבעות זו אל זו. לחיצה זו, גם היא מפעילה שרשרת קינטית, והפעם את רקמות החיבור של שרירי ליבת הגוף וקדמת בית החזה, התומכים ביציבה מבפנים וקדימה. אם אינכם מרגישים דבר, נסו לשמור את הידיים בלחיצתן, ולמשוך את המרפקים מעט אחורנית. חשוב שהתנועה תישאר קטנה. הישארו כך מספר נשימות, שחררו וחזרו על כך. 

האקטיבציה שבשני ה'תרגילים' מתחילה תהליך תנועתי של התמסרות-דחיפה אל תוך הרצפה/אל תוך הידיים, היוצרת תחושה של דחיסה בתוך הגוף, דחיסה הנותנת לנו תחושה של קיימות ויציבות, תחושת "אני יכול". מתוך דחיסה זו מתחילה להיווצר הושטה של הקודקוד החוצה ומעלה, ו'משיכה' קלה אל תוך המרחב המעט גדול יותר. נפח הריאות יכול לגדול ונוצרת תחושה מרווחת יותר בתוך הגוף, ושל הגוף במרחב. חשוב להתחיל באופן עדין, ואם רוצים לחזק מעט בהדרגה. אלה אינם תרגילי חיזוק והגישה אליהם אינה מהמקום "הספורטיבי".

שיהיו גם לכם ימים נהדרים של אנרגיה טובה ואקטיבית, ואם לא- אתם יודעים מה ניתן לעשות...

ואחד הדברים לעשות כדי להתניע, לארגן ולהנכיח את הגוף הוא להצטרף לסדרת המפגשים ה-ז-ו. הגוף נוכח/אבל מי נוכח בגוף? לנוע אחרת- לשנות חיים בתנועה  היכנסו לקישור!!
Comments