למה "תזיז/י כבר את ה... שלך" זו מצווה רב-דורית לא רק לפסח?

נשלח 7 באפר׳ 2017, 3:21 על ידי Milca Leon   [ עודכן 7 באפר׳ 2017, 3:26 ]

"ובכל זאת, נוע ננוע" (פראפראזה על גלילאו).
כשהייתי ילדה, בהתקרב הפסח, נכנס כל הבית להילוך גבוה. כמו במשפט הידוע מהסרט "מבצע סבתא" (שמיוחס לצורי גלסמן, מורה הספורט האגדי שלנו בקיבוץ), "התחלנו בכל הכוח ולאט לאט הגברנו". למרות שגדלתי בקיבוץ חילוני, הבית המשפחתי שלנו היה מסורתי-דתי (ככה זה כשאבא גדל כחסיד בקראקוב ואמא בבית דתי ייקי), ובהלכות הפסח הקפדנו למדי. כל דבר הוצא ממקומו- רוקן, אובק, נוקה, מוין והוחזר למקומו הקודם (בכל זאת, אמא ייקית...) ועם זאת- קצת אחרת. כלי הפסח ירדו מהבוידם, כלי החמץ עלו מעלה או נארזו בקרטונים. לבית היה ריח חדש. אנחנו הזזנו את ה...שלנו וכך גם הבית. 
כיוון שסדר וניקיון דומים הושלטו גם בבתי הילדים בהם גדלנו, ילדי הקיבוץ, והמטפלות לא החמיצו הזדמנות לעשות ניקיון כללי -  שבוע ההכנות האחרון לפסח זכור לי כחיזיון של כונניות, מיטות, מדפים ומגירות הצפים על פני גלים של מים עם אקונומיקה. הכל נע ונד, הכל זז ושינה פאזה.
שנים אחר כך, כשאמא כבר עברה לעולמות רגועים יותר, וכך גם בתי הילדים, ואני נטועה עמוק בתוך עולם התנועה המרתק והמרגש, משפטו של רודולף לאבאן כי "התנועה הן מבטאת והן מייצרת את עולמו הפנימי של האדם" מקבל משמעות נוספת גם בהקשר של הפסח, ובכלל. בין אם ידענו או הבנו אז את פשר התנועה העצומה הזו של הכנות הפסח, ואת חשיבותה והשפעתה, התנועה הזו הניעה אותנו הרחק מדברים ואל דברים חדשים. כילדים, כמובן, בעיקר התבאסנו לנקות כי – זה לא כיף/זו החופשה שלנו/כמה כבר אפשר לנקות את אותו ארון שיש בו 3 זוגות מכנסיים לכל עונה ומספר קצת יותר גדול של חולצות,  שלא להזכיר, שבניגוד לילדים של היום שאפילו את חדר השינה שלהם אינם מנקים, ניקיון בית הילדים כולו היה עבודה שלנו כל השנה...
 בין אם ברצון, או פחות- היינו בתנועה. ולמדנו, הו כמה למדנו מתוך התנועה הזו!!!
למשל, למדנו לארגן את תפישות העולם שלנו : למדנו מה שייך למה ולאיזה מקום, למדנו על המרחקים שבין דברים, למדנו מה גבוה ממה, מה חזק מספיק כדי לשאת ומה אינו חזק דיו, למדנו לבסס את עצמנו בקרקע ואז להתמתח על מנת להגיע למדף גבוה. למדנו שאם איננו עושים זאת- אנו יכולים ליפול (ואכן, נפלנו לא פעם...), למדנו לסמוך על עצמנו, למדנו להיעזר באחרים, למדנו לתכנן, להתארגן, לפעול ולבצע.  למדנו על מה קבוע ומה משתנה, וכך התעצבו תפישות החיים שלנו.
בחצר הגרוטאות בקיבוץ- למידה בתנועה
כיום, כשאני בוגרת, אני עדיין מארגנת ומבינה את החיים שלי ואת תפישות העולם שלי דרך תנועה וצפייה בה, גם היום אני מבינה את העולם דרך תפישה של דפוסים ותבניות תנועתיות. תפישת השינוי היא  תפישת השינוי שקורה בדפוסים ותבניות אלה, וכך אני מזהה דפוסי שינוי כמו : קרוב/רחוק, גדול/קטן, נע/נח, רגוע/תזזיתי, יציב/נע, חלק/ שלם, פשוט/מורכב ועוד. לכל שינוי בדפוס תנועתי- השינוי הרגשי והמנטאלי אשר נוצר ביחד. אני מבחינה במי שמתקרב אלי, לומדת על מצב רוחו מהמהירות בה הוא נע, מצורת גופו תוך כדי התנועה, מהיכולת או הקושי שלו להתאים את תנועתו לסביבה, אני יכולה להבחין בצורך שלו ביציבות, או להפך – בתנועתיות, אני יכולה להבחין בו חושב כשהוא סוקר את העולם הפיזי שסביבו. אני רואה אותו משתנה בכל רגע תוך כדי תנועה, ועם זאת- משתמש בדפוסים שניתן לתארם ולכנותם בשם.
וכמוני- גם אתם.
את ההיכרות הראשונית שלי עם דפוסי התנועה וההשתנות עשיתי, כמו כולם, בשנת חיי (וחצי...) הראשונה. זו היתה עם הלמידה הראשונית והמשמעותית ביותר, והיא קרתה מתוך תנועה. כשנולדתי לעולם הייתי לא הרבה יותר מאשר צרור איברים המאורגן תנועתית על ידי רפלקסים שאפשרו לי לינוק, לחפש את מקור המזון (אימא...), להוציא פסולת (פיפי/קקי) וקצת להניע את הגפיים באופן לא רצוני. וראו זה פלא, לאחר כשנה וחצי כבר הלכתי ואפילו התחלתי מעט לדבר. איש לא לימד אותי על תנועה, התנועה היתה הדרך שלי ללמוד את העולם, ובדרך, תוך האימון התנועתי, לגלות ואף ליצור  את עולמי וסביבתי, את כללי המשחק ואת היחסים האישיים והבינאישיים.
ואינני ייחודית בזה כלל. גם אתם עשיתם בדיוק את אותה הדרך, גם אם המסלול של כל אחד מאיתנו היה שונה בהתאם למה שסיפקה לנו הסביבה, ובהתאם לאינטראקציה עם הדמויות החשובות בתוכה.
למדנו את הטקסטורה והטמפרטורה של חומרים דרך פינו וחוש המישוש שלנו; למדנו את גופנו ואת תפקיד חלקי הגוף השונים; פיתחנו קואורדינציות שונות דרך היחסים שבין חלקי הגוף התומכים והמניעים; תפישתנו המרחבית התגבשה דרך התנועה שלנו במרחב ולמדנו מרחקים/גבהים/גודל/כיוונים/מסלולים; למדנו את כוח הכבידה, איזון, שיווי משקל, סימטריה;  להתמסר לקרקע ולהתקרקע, לדחוף כנגדה על מנת להניע עצמונ לפעולה, להושיט עצמנו אל מעבר לטווח גופנו ולמשוך את הסביבה אלינו או את עצמנו אל הסביבה; לפסוע בקלות, לתפוס בחוזקה, לסגת במהירות, להתקדם בתנועה מתמשכת, לפנות בישירות, להתבונן סביבנו באופן תלת מימדי, לרוץ בחופשיות ולעצור במקום- כל אלה מעט מאיכויות התנועה שלנו הנעשות מורכבות יותר ויותר; למדנו לשים לב לגופנו ולצורות השונות שלו תוך כדי תנועה, לעצב את גופנו כך  שיגשר אל הסביבה ו/או יתאים עצמו לתנאיה.
היש למידה חשובה, מגוונת ומורכבת מזו?
דרך הלמידה המורכבת הזו יצרנו ובנינו כתינוקות, ואח"כ כילדים, נערים ובוגרים את הנתיבים המוחיים-גופניים. יצרנו תאי עצב חדשים במוח וחידשנו נתיבים שנתקעו.
 כך נוצרו כל האינטיליגנציות שלנו, כולל המוזיקלית, המתימטית-לשונית, המרחבית, האישית, הרגשית והבינאישית. 
בהמשך הדרך, אל תוך דפוסי הלמידה האלה השתלבה כל הלמידה האחרת – כולל זו של בית הספר והאוניברסיטה.
ותהליך זה ממשיך וממשיך וממשיך, כל זמן שאנחנו נעים, ובייחוד כאשר אנחנו לומדים לנוע בדרכים יעילות, מיטיבות ומאורגנות היטב מבחינה תנועתית-גופנית. 
או אז מתחדשים גם דפוסי הרגש, החשיבה וההתנהגות שלנו. אנו שבים ויוצרים את מי שאנחנו קוראים לו במראה (וגם מחוץ לה)- "אני".
אז בפעם הבאה שאנחנו נקראים "להזיז את ה..." שלנו ולנקות לפסח, כדאי שנכעס פחות, ונזכור לקום ולנוע גם בשאר ימי החול. ואיתנו- ילדינו והורינו.
חג שמח!!
Comments