לחיי הספינות שבדרך - 4 סיפורים על מילים שקורמות עור וגידים והופכות ...לתנועה

נשלח 31 במאי 2015, 13:31 על ידי Milca Leon   [ עודכן 31 במאי 2015, 14:29 ]

איך שגלגל מתגלגל לו. מלים שנאמרות או נכתבות בקיץ אחד, קורמות עור וגידים, ומופיעות במציאות חודשים מאוחר יותר.

ארבעה סיפורים קצרים: 

1. בקיץ שעבר, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", כתבתי בבלוג שלי את הפוסט "בשבילי 'אף על פי כן' זה יותר משם של אוניה".

ה"אף על פי כן" היא האוניה בה עלתה אמי ארצה, ולמעשה אמי (ז"ל) היתה הקשרית של האוניה.                                           

הפוסט עסק בביטוי "אף על פי כן", שהפך בחיי למנטרה התומכת בי כאשר ה'עיתים' ב'צוק',                                                                      

ולמרות כל מה שהתעופף בקיץ שעבר באוויר- אנחנו עשינו סדנאות תנועה.

מאז אותם ימים עברו מספר חודשים של שקט אווירי, ובחודש נובמבר לערך קיבלתי מייל ובו בקשה מפתיעה 

מבחורה העובדת עבור מוזיאון ההעפלה ב"אף על פי כן", ומבקשת לקבל פרטים על אמי, לטובת סרט שעושים על נשים מעפילות.

המפגש המחודש עם הנושא הניע גל שהניע גל, שהניע גלגל, ומפה לשם החלטנו לערוך את בת המצווה של בתי, שיתקיים בע"ה בעוד כשבועיים,

במחנה המעפילים בעתלית, ובו נשחזר חלקים מסיפורי ההעפלה של הסבים והסבתות של הנערה, ונייחד מקום מיוחד לסיפורה של ה"אף על פי כן".

ההכנה לארוע הפגישה אותי מחדש עם חומרים, סיפורים, עדויות ותמונות מופלאים וגדולים,המוציאים אותי מעיסוקי היומיום ומניעים אותי קדימה,

כמו משיבים רוח מחודשת במפרשי. 


2. קיץ אחד לפני כן, למעשה, בספטמבר 2013, קיבלתי מייל המזמין אותי לכתוב פרק לספר שיעסוק במודלים לשיטות הערכה בטיפול באומנויות. 
הכוונה היתה שאני אכתוב את הפרק העוסק בשיטת לאבאן. מרוב התרגשות- מיד אמרתי כן (ועוד לא ידעתי אז לאיזו משאבת זמן ומחולל התרגשות הכנסתי את עצמי...).
כדי לקצר סיפור ארוך, רק לאחר שנרגעו הטילים בקיץ 2014 הצלחתי לשבת ברצינות ולכתוב את המודל שנבנה בהדרגה, וליצור סינתיזה מהכמות העצומה של החומרים שאספתי.
וכך, לאחר הפסקת האש האחרונה, התיישבתי בכסא המחשב שלי (= על כדור הפיזיו המשרת בתפקיד זה) ובמשך כ-14 יום כתבתי כ-10 שעות ביום.
הכל היה טוב, מלבד העובדה שבערך ברגע בו התיישבתי על הכדור- התחילו השכנים מעבר לקיר פינת העבודה שלי לשפץ את הבית.
וכך בילינו אני ופטיש האוויר משני צידי הקיר במשך כשבועיים.
הטיוטה הראשונה נזקקה לעריכות רבות, וקיצוצים כואבים, אבל..."אף על פי כן", לאחר צירי לידה ממושכים- מודפס הספר ברגעים אלה ממש.
ובסוף חודש יוני - ב-26.6.15, ליתר דיוק- מתקיים כנס לרגל השקת שני הספרים שנכתבו על ידי מטפלים באומנויות ומיועדים לכל מי 
שטיפול ו/או אומנויות קרובים לליבו. בכנס "היצירה- לב הטיפול" שאת פרטיו תוכלו למצוא בקישור הזה
יתקיימו סדנאות בתחומים השונים,                                                                                                                                          סדנה בנושא "מרחב ציבורי/אינטימי" עם המופלאים של תנועת הנוער "תרבות".
וזה זמן נפלא עבור כל מי שרוצה להתנסות בסדנאות קצרות, לבוא ולהכיר את התחומים. 
אני אעביר סדנה, איך לא,....בתנועה, בה נעסוק במודל ובאופן בו מתגלם ה"עצמי" שלנו דרך תנועתנו.
ההרשמה לכנס מסתיימת בקרוב- הזדרזו. "היצירה- לב הטיפול" .

3. לפני כשנה וקצת, בעיצומו של קורס "העצמי הנוכח בגופו" אפריל 14, שהתקיים במרכז המחול מנשה, שאלתי את עצמי לאן אני רוצה להתפתח הלאה.
הקורסים המרוכזים, שלהם אנרגיה ייחודית, והרבה התרגשות מרוכז, מרגשים ומשמחים אותי בכל מפגש מחדש, ועם זאת- השאלה שעלתה בי היא:
"איך הופכים את החוויות והידע מהקורס למציאות ביומיום שלנו. כיצד מטמיעים את השינויים בתוך מערכת הגופ-נפש, כך שיאריכו ימים?"
"מה שהייתי רוצה, אמרתי, הוא קבוצה שתיפגש פעם בשבוע, ודרך התרגול הגופני, נוכל ללמוד את עצמנו 
ולשכלל את האופן בו אנו נעים ומתנהלים בסטודיו, ובחיים".
וראו זה פלא, בסוף הקיץ קיבלתי מספר קורסים ללמד במכללת וינגייט, אשר הניעו אותי באופן שבועי לאזור המרכז, ואפשרו לי ליצור קבוצת לימוד הנפגשת
לסדרה של מפגשים שבועיים קצרים בני שעתיים וחצי,בהם התרגול הגופני השבועי מהווה בסיס לחקירה ולמידה של האופן בו ה"עצמי" שלנו מגולם דרך הגוף והתנועה. 
המרגש הוא, שהמשתתפים בקבוצה זו, כמו רבים מאלה שלמדו בעבר, ותלמידי מהקורס הצפוני המתקיים בימים אלה,
פונים עכשיו ומבקשים להמשיך בשנה הבאה, והפעם- שיעור שבועי לאורך השנה.
שוב, נוע אנוע...
אם גם אתם רוצים להצטרף לקבוצה כזו, באזור הרצליה/תל אביב, או באזור הצפון (עכו?) אתם מוזמנים למלא את הטפס שבהמשך דף זה.
 הקבוצות יתחילו לפעול לאחר הקיץ. יום, שעה ומיקום מדויק יתבררו תוך השבועות הקרובים.

4. לפני מיליון שנה בערך, כשגרתי עוד בלונדון, לימדתי בבית שיעורי תנועה לנשים. היה לי חדר ריק מעל המוסך של בעלת הבית,
ששימש כחדר התנועה. אחר כך היה לי סלון קטן, אחר כך סלון גדול יותר- וקבוצה של נשים נפלאות, חברות בנפש, 
שנאספו כפעמיים בשבוע לשיעור שנבנה מתרגילי מחול מודרני, יוגה, פילאטס ובהדרגה- יותר ויותר לאבאן.
כולנו אהבנו לנוע, וחיפשנו דרכים המכבדות את הגוף.
חלק גדול מהן עבדו איתי כ 5-6 שנים, והיינו באותן שנים  חלק ממשפחה.
אחת מהנשים האלה היא חפציבה, חברה נפלאה, ציירת ומטפלת באומנויות, שהקימה את London Arts Therapy Centre.
חפצי ואני יזמנו מספר פרוייקטים, ואחד החלומות היה ללמד סדנאות תנועה ואומנות יחדיו.
ו...טוב, ניחשתם... הקיץ זה קורה. הכניסו ליומן- 20.8.15 - ערב חמישי שכולו חגיגת תנועה וצבע לכל מי ששני הדברים האלה יקרים לליבו, או שסקרן מספיק כדי להתנסות.
חפצי, מגיעה לביקור מלונדון, ואנו מזמינות אתכם להצטרף אלינו. 
פרטים והרשמה- יישלחו בקרוב. 

5. טוב, אני לא אספר לכם איזה מילים מתרוצצות בראשי בשבועות האחרונים, ולמה הן מתקשרות. זה עוד עשוי לקרום עור וגידים ולהפוך לתנועה,
אולי כבר בסתיו הקרוב...




Comments