כיצד אתם בונים את השיעור שלכם? מאמר קצר לכבוד תחילת שנה"ל, וגם המטפלים ימצאו בו תועלת.

כיצד אתם בונים את השיעור שלכם? 
כיצד אתם מתכננים את שיעור התנועה, מחול, יוגה/טאי צ`י/צ`י קונג/קפוארה  שלכם? ומה לגבי התוכנית הרבע שנתית/חצי שנתית/שנתית? האם אתם מתכננים רחוק כל כך? על פי אילו עקרונות?
איזה תכנים נכנסים לשיעור, ואלו פחות? מדוע? 
האם אתם עובדים על פי סילבוס של שיטה? 
לתכנון שיעור יש עקרונות מתחומים שונים. איזה מובילים את השיעורים שלכם?
  • עקרונות של אימון גופני- המבוססים על אנטומיה וביומכניקה של הגוף, 
  • עקרונות של למידה מוטורית – המכתיבים מה כדאי ללמד קודם, וכיצד לבנות את תוכנית הלמידה כך שתיצור התקדמות ביכולות ובמיומנויות, 
  • עקרונות של פדגוגיה- העוסקים בערכים שאנו רוצים להעביר דרך ההוראה, 
  • עקרונות הנובעים ממטרות השיעור או התחום- גופניות, אומנותיות, תחרותיות, רוחניות,  
  • עקרונות רבים שאנו משתמשים בהם כי "כך למדנו/ כך מלמדים שיעור מחול/יוגה/קפוארה וכד`".
 ברצוני להציע כאן דרך נוספת לבניית תוכנית לשיעור/סידרה של שיעורים,  המבוססת על מרכיבי התנועה והעקרונות של הארגון התנועתי של הגוף, כפי שמוגדרים ובאים לידי שימוש בשיטת לאבאן-בראטנייף. 
 "שיטת לאבאן", היא שיטה ושפה המסייעת להבנת התנועה דרך הכרת המרכיבים מהם היא מורכבת, היחסים ביניהם והביטוי שהם יוצרים. השיטה מציעה כלי עבודה מעשיים המשמשים לצפייה בתנועה, לניתוחה, ליצירתה ולשכלולה. כלים אלה מיושמים כבר היום במגוון גדול של תחומים, על ידי אנשי מקצוע רבים בתחומי הביצוע ואומנויות הבמה, חינוך לתנועה, טיפול, אימון, חינוך לתנועה, מחקרים אנתרופולוגיים, אנימציה, הנדסת אנוש, מחקרים במדעי המחשב ועוד. שיטת לאבאן מורכבת משני `פרקים` עיקריים: ניתוח תנועה לאבאן ויסודות בארטנייף. הראשון- עוסק במרכיבי התנועה ובמשמעות שיש לתנועה, והשני- באופן בו נוצרת ומאורגנת תנועה בגוף משלבי ההריון ועד הליכה ובדפוסי התנועה שלנו כילדים ובוגרים- דפוסים שהם דפוסי גופנפש.  

שני פרקים אלה מהווים בסיס ייחודי לארגון שיעור התנועה/מחול, כיוון שהם מאפשרים למידה מסוג אחר עבור שיטות וסגנונות תנועה רבים ומגוונים. 

מאמר זה קצר מכדי שניתן יהיה בו לפרוש את כל רוחב היריעה הנוגעת להוראה בתחומי המחול והתנועה, אבל  מתוך שנים רבות של הוראת מחול, פילאטיס ויוגה, ובעיקר- הוראת שיטת לאבאן למורים בתחומים השונים, אני יודעת כיום כי פעמים רבות אנו, המורים, נשענים על מסורות השיטות אותן למדנו ואנו מלמדים בשיטת "כי שיננת לבניך" את אשר למדנו. לא תמיד נכללו בהכשרתנו גם קורסים המאפשרים חקירה של התכנים התנועתיים של השיטה לא רק מהכיוון האנטומי, או הסגנוני, או האומנותי, כי אם מהכיוון של התוכן שמכילה התנועה ביחס לגוף האנושי. זהו תוכן שבו בתוך האנטומי- קינסיולוגי מתגלמים גם האקספרסיבי, גם הרגשי וגם הרוחני. 
ההכרה ביכולת של התנועה עצמה לשאת תכנים אלה משכללת משמעותית את ההוראה שלנו, וידע זה הינו הבסיס של שיטת לאבאן. 
כאשר חולק/ת המורה תוכן זה עם התלמידים- מתקבלת למידה מסדר אחר. הוראה בדרך זו מאפשרת לתלמידים להעמיק את הבנתם את התנועה אותה הם מבצעים, הם עצמם הופכים ל"תוכן התנועתי". הם הופכים להקשתה שהם מבצעים כרגע, למתיחה או לאיזון. החוויה של "להיות התנועה" מעבירה את האדם אל מעבר לביצוע החיצוני, המעתיק, של התנועה. זו חוויה מעצימה, שיש בה רגש ורוח, והיא מעשית ונוכחת ב"כאן ובעכשיו". מבחינה אומנותית, חוויה זו מאפשרת להעביר את התוכן האקספרסיבי של הריקוד או התנועה, מבלי להעמיס עליה רגשות מיותרים.

הוראה בדרך זו מזמנת למורה יתרונות רבים. תכני השיעור מתעשרים משמעותית וניתן ללמד, כביכול את אותו השיעור במשך מספר רב יותר של פעמים, כשבכל פעם מתווספים רבדים לתוכן התנועתי. כמו כן, מהווה השיטה כר לחקירה עצמאית של המורה את התכנים, יצירה ופיתוח מאורגנים ושיטתיים של תכנים אלה, המאפשרת העמקה והתקדמות מסודרת.

אז איך אני בונה את שיעורי המחול שלי?  לדוגמא, שיעור מחול מודרני/עכשווי:
 לעתים אני מתחילה לתכנן מהפשוט אל המורכב, ולעתים מהמורכב אל הפשוט, אך בכל מקרה- 
אשתדל שתהיה לי תמונה כללית של מה אני רוצה להשיג, לאן אני רוצה לקחת את התלמידים, ולאור מטרות אלה אני בונה את השיעור הפרטני ו/או סדרות של שיעורים. 

דוגמא לתכנון.
אני חושבת מהן המטרות שהייתי רוצה להשיג במשך סדרה של שיעורים/סמסטר/שנה.
 איזה מיומנויות הייתי רוצה להנחיל, אילו תובנות על גוף ותנועה הייתי רוצה שירכשו התלמידים?
 לדוגמא: סמסטר בו הדגש יהיה על שימוש תלת מימדי בתנועה במקום ובחלל הכללי.
א. אני מנסה לפרט לעצמי מה נדרש פיזית על מנת שיוכלו לעשות זאת:
  •  שחרור והגמשה של גו ומפרקים, תשומת לב מיוחדת למפרקי ירך וכתפיים
  • חיזוק שרירים, יציבות/תנועתיות, 
  • שימוש ברוטציות גו וגפיים
  • יכולת לבצע את אותה התנועה במקום בעמידה, תוך כדי התקדמות, עם סיבוב או עם קפיצה - מה שיוסיף סוגיות של תנועה במרחב, על שתי הנקודות שמעל. 
ב. אני שואלת את עצמי- מה נדרש מבחינת התפישה של העקרונות המרחביים של התנועה בחלל האישי והכללי, וכיצד אנחיל אותם באופן החווייתי ביותר.
  • תפישה תלת מימדית של החלל הכללי.
  • תנועה במסלולים שונים במרחב הכללי.
  • הבנה של מרכיבי החלל האישי- רמות גובה, טווחי תנועה, כיוונים ביחס לגוף, מישורי תנועה, מערכות אוריינטציה וכל אל גם ביחס לכיוונים במרחב הכללי.
ג. אני בונה סדרה של 5-6  שיעורים בהם אעבוד על נושא מסוים מתוך הנושא הכללי הנ"ל, למשל- מישורי התנועה. 
ד. בחשיבה מהפשוט אל המורכב אני שואלת את עצמי שאלות כגון:
איזה ארגון גופני יתמוך באופן הטוב ביותר במיומנויות אותן אני רוצה להשיג? (איזה ארגון גופני יסייע- מרכז-קצוות/ראש-זנב/חלק עליון-תחתון ועוד) ? כיצד אני יכולה להשיג תמיכה של נשימה בתנועה, ובמה היא תסייע?
כיצד אני יכולה לבנות את החימום לשיעור, או את החלק האמצעי/הקומבינציה/קפיצות כך שהתרגילים יפתחו את העקרונות התנועתיים שאני ממילא משתמשת בהם כגון: עבודת כל הגוף/חלקיו, עבודת גו, עבודת רגליים, העברת משקל, זרועות וכד` דרך השימוש במישורי התנועה השונים?
כיצד לבנות את הקומבינציה, כך שתכיל את מרכיבי התרגילים, אך באופן הלוקח אותם אל מעבר לתרגול הטכני, ותאפשר יותר פרשנות אישית ואקספרסיביות?

ה. אני בונה את סדרת השיעורים באופן בו בכל פעם נחשפים עוד ועוד רבדים בתוך השיעור, הנלמד בתחילה כשיעור מחול רגיל. מתבונן מהצד, או תלמיד שאינו מכיר את דרך העבודה הזו, לא יהיה מודע אפילו ששיעור זה נבנה סביב עקרון כזה או אחר. לעתים אתחיל את הסדרה באיזושהי התנסות תנועתית כללית, החוקרת את הנושא (לדוגמא: מישורי התנועה), וכאשר הקבוצה אינה קבוצה המיומנת/פתוחה לסוג כזה של עבודה- אתחיל באופן הרגיל בדרך של הדגמה וחיקוי של תרגילים. 

ו. בהמשך אתחיל לחשוף בפני התלמידים יותר ויותר מהתכנים המרחביים של התרגילים אותם ביצעו דרך העתקה ואפנה את תשומת ליבם לתכנים אלה. למשל, לשים לב למקומות בהם הם נעים במישור אחד עיקרי, לעומת אלה בהם הם נעים באופן תלת מימדי. דומה הדבר להבדל בין יצירה המנוגנת בשני קולות, לזו המנוגנת בשלושה, או אפילו בתזמורת מלאה- יש תחושה של מרחב מלא ועשיר יותר. 

ז. בשיעורים שאחר כך נתרכז בדיוק תנועתי, דרך תשומת הלב לתכנים שהוזכרו. אנו נלמד גם את התכנים האסתטיים והאקספרסיביים הטמונים בכל מישור, למשל, את ההבדל בביטוי וברגש שעולים בתנועת גו וזרוע במישור האופקי, לבין אלה שבמישור האנכי, לדוגמא. 

ח. מתוך כך נגיע גם לאפשרויות היצירתיות של החומר. לדוגמא, בתוך הקומבינציה יוכלו התלמידים לשנות חלק מהתנועות דרך שינוי המישורים בהם מבוצעת התנועה. באופן זה יוכלו התלמידים לא רק לגלות עוד תכנים בתוך החומר התנועתי, אלא גם ליצור חדשים, ולהפוך את הקומבינציה ל`שלהם`, תהליך המקרב אותם לביצוע פנימי יותר של החומר, מלמד אותם לפתח חומרים תנועתיים, מאפשר עבודה עם אחרים (שלא כמו בשיעור המחול הרגיל) ונמשך גם כאשר חוזרים לבצע את החומר המקורי.

ט. אם יהיה לי זמן, אני עשויה אף לבקש מתלמידים שימציאו בעצמם תרגיל הבנוי על העקרונות שלמדנו. 
בפעמים אחרות, אני עשויה להתחיל את ההכנה מהנקודה ההפוכה – מהמורכב אל הפשוט, למשל. בדרך כלל יהיה שיעור המחול שלי בנוי על עקרונות כלשהם מתוך שיטת לאבאן. מדוע? 
א. כי יותר מעניין לי כך, כמורה.
ב. כי זה נותן לי אפשרות ליצור חומר ולפתחו לאורך זמן, ומוריד ממני לחץ "לייצר" חומרים.
ג. זה נותן ארגון ועניין בשיעורים, ועדיין מאפשר גמישות ויצירתיות.
ד. זה נותן זרמי עומק מתחת לזרמים הגלויים לעין של החומרים התנועתיים והעקרונות האימוניים של השיעור.
ה. גם לתלמידים זה נותן בסיס יציב ובטוח יותר ללמידה, ומסייע מאד לאלה שאינם חזקים פיזית, אך מחויבים לעבודה וחזקים דווקא תפישתית ומחשבתית.
ו. זה נותן לתלמידים 'עוגנים' חדשים לתוך החומרים של השיעור.
ז.  זה נותן לשיעורים ערך מוסף מעבר לאפקט האימוני.

בדרך עבודה זו ניתן להשתמש בכל גיל- מכיתות היסוד ועד רקדנים בוגרים. רמת השכלול וההעמקה גדלות, זה הכל.

ואם חשבתם שהדרך זו נוגעת רק למחול? טעיתם.
בדרך זו ניתן גם לבנות תוכנית עבודה, שהיא תוכנית `התערבות`, המשכללת מיומנויות ויכולות ספציפיות למטרות שהן יותר מטרות טיפוליות, 
כגון בעבודה עם אנשים בעלי מוגבלויות, ילדים עם בעיות קשב וריכוז, קבוצות טיפוליות שונות.
העיקרון הוא, שכאשר אנו מבינים את התנועה לעומק, אנו יכולים למצוא את המסלולים והדרכים הגופניות להגיע אל התוצאות אותן אנו מחפשים:
שינוי מסוים בהתנהגות/תגובה, חיבור טוב יותר לסביבה, שינוי מצב רוח, ועוד. 

באותה המידה נוגעת דרך זו גם לשיטות מקודדות כגון יוגה, פילאטיס, פלדנקרייז ועוד. העקרונות התנועתיים  מהווים כר לחקירה של התרגילים באופן חדש ואחר. 
עקרונות כגון תמיכת נשימה, קואורדינציית מרכז-קצוות, יחסי יציבות/תנועתיות לאורך עמוה"ש ועוד תומכים בעבודתכם ובעבודת התלמידים.

הנה מה שכתבו לי 2 מורות לפילאטיס בעקבות סדנה בת חצי יום שהתקיימה באוגוסט ועסקה בשיטת לאבאן בהוראת טכניקות מחול ופילאטיס.

"מאוד נהנתי בסדנא ובאמת הרגשתי שהיא היתה ממש טעימה על קצה המזלג... סקרנית להמשך... השיעורים האחרונים שלי נבנו מתוך חשיבה על מערכות וקווים בגוף ולא רק איבר אחד שזז (תמיד ראיתי בבירור את הקשר בין המרכז והגפה, עכשיו אני מוסיפה את טווח המודעות למשל כל צד ימין מקצות האצבעות, דרך המרכז ועד בהונות הרגל), מעניין."

"הייתה לי סדנה מרתקת שהחזירה אותי לתבונת הגוף שאני אוהבת ככ. תמיד המפגש עם החומרים האלו מחבר אותי למקום של חקר קמאי את יסודות הגוף וזה המקום שאני הכי אוהבת להיות בו בעולם.. 
מאז הסתיימה הסדנה ניסיתי את החומרים על אנשים בשיעורים אותם אני מעבירה, והפלא ופלא - הדיבור על הנושא בו עסקנו הפעיל אותם לנוע באופן משוחרר ו"שילדי" יותר.. תענוג. 
כיף להיפגש ולגעת שוב בנושא הככ מעניין ורלוונטי הזה."

ואתם, איך אתם בונים את השיעור שלכם? 

להכרות עם שיטת לאבאן-בארטנייף ומה שהיא יכולה לתת לכם- לחצו, היכנסו לקישור ובחרו את הקורס שהכי מתאים לכם. תשע"ז כבר פה- קורסים וסדנאות


Comments