"כי אין כאן רגע דל..." - הרהורים על שנ"צ בימים של "אחרי בחירות" ו"טרום הפסח"

נשלח 22 במרץ 2015, 5:10 על ידי Milca Leon   [ עודכן 24 באוג׳ 2015, 13:12 ]

"כי אין לי רגע דל 
או סקנדל או פסטיבל 
והו והא ואל תשאל 
אין לי רגע דל"

(נעמי שמר)
                                                                                                                                                 

רגע של שלווה סטואית

רגע של שלווה מהורהרת בנחל כזיב, יום הבוחר 2015

כי אין כאן רגע דל...

לא כאשר  שלטי החוצות של הבחירות מפנים מקומם לאלה של פסטיבלי חג הפסח הצצים בכל פינה במדינה

( ומספרם מתחרה רק במספר המפלגות שרצו לכנסת ה-21...).

קופסאות עוגיות הבוטנים והקוקוס של פסח מעיפות מהמדפים במרכולים את אוזני ההמן שרק לפני רגע כיכבו עליהם (כך חולפת תהילת עולם...),

ומיכלי האקונומיקה נמכרים  (ביוקר, מסתבר...) כמוצר האולטימטיבי שבלעדיו אין חגנו פסח (נו, אפשר היה להשתמש בהם לטובת ניקיון מערכת הבחירות...) .

איני יודעת מה עובר אצלך, אבל אני ברגעים עסוקים אלה נסחפת במחשבות אל סוגיות של עבודה ומנוחה:

אל תחושת המרוץ המתמדת, הניסיון להספיק,

המעבר המתמיד מדבר לדבר,

קוצר הנשימה,

קוצר הזמן לחשוב,

קוצר הזמן להרגיש, לעכל,

לעתים קרובות (כפי שראינו במערכת הבחירות...)-  קוצר הראות לטווח ארוך.

מדינה בהתקף אסטמה...

 

ריבוי הפעולות והפעילויות מאפיין את כל החברה המערבית, אך אצלנו, כפי שאצלנו- אנו משכללים זאת לידי אומנות.

בהתבוננות מכיוון הגוף והתנועה, ניתן לבחון את המרוץ הלאומי הזה על פני קו המשך שבין פעולה ------------ מנוחה,                                                                                                                         קו משך תנועתי, אותו הגדיר רודולף לאבאן כאחד מקווי המשך של התמות התנועתיות הדואליות,                                                                                                                                                   דרכן ניתן להתבונן באופן בו אנו מתמודדים עם המציאות של חיינו.                                                                                                                                                                                     התמה של עבודה---------מנוחה מבטאת את הגישה פנימית של כל אדם/ חברה/ תרבות/ אומה אל הרעיון של עבודה מול מנוחה/התאוששות.                                                                                          (עבודה, פעולה, אני מבינה. אבל...מנוחה?!)

ובאמת, מתי לאחרונה, כיחידים וכאומה הרשינו לעצמנו... לנוח?

מנוחה לא רק נחשבת ל'פינוק' ו'חנוניות', בעיני חלקים מהחברה הישראלית - מין משהו 'תל אביבי' או 'גלילי' מנותק כזה, איזה מין "שנ"צ אסור" שכזה,

בעיני אחדים היא נחשבת ל'אנטי-תזה' לערכים הלאומיים, אנטי-ציונית, סכנה לקיומנו. הרי צריך עדיין-

·       ליישב את הארץ
·         להגן על הקווים
·         למגר את העוני, האלימות, הבערות
·         לקדם את החינוך, הבריאות, התרבות, הספורט, ה... וה...

 

אז... מתי לאחרונה הקדשנו זמן למנוחה והתאוששות?

והאם 'מותר' לנו בכלל לנוח?

הרי, כידוע לכל בן ובת של האם היהודייה (וזה לא משנה מאיזו עדה...):  "לנוח אנחנו ננוח בקבר".

(אני מודה כי גם אני, כמי שגדלה בתוך האידאולוגיה והפרקטיקה של ההתיישבות העובדת – אני עדיין מוצאת עצמי מתרצת לעצמי את הזכות לשנ"צ...)

אם נעשה זום-אין מהמשימות הלאומיות אל אלה האישיות, נגלה כי במונחים של הגוף- מנוחה היא צורך גופני ונפשי,                                                                                                                          היא חלק מהקוד של האלגוריתם המפעיל את ה-I-robot" הזה שקוראים לו: "אדם", כתובות בהוראות ההפעלה במדריך למשתמש המגיע עם המכשיר.

מערכות הגוף- תאים, שרירים, רקמות, עצמות, איברים פנימיים, מערכות החישה למיניהן, המוח, ה- כ- ל בנוי ופועל במקצבים תמידיים של פעולה ומנוחה,                                                               צמיחה והתכנסות, שאיפה ונשיפה, מאמץ...ושחרור. ללא המנוחה, נשאר הגוף במתח מתמיד, ב mode הפעלה תמידי השוחק את החוסן,                                                                                             העמידות והיכולת שלו עצמו להתגייס שוב ושוב למען פעולות היומיום (שלא להזכיר את המשימות הלאומיות...).                                                                                                                             ללא מנוחה מתקשים תאי הגוף להתחדש, לשכפל נכון את ה ד-נ-א, לתקן באגים  במערכות ההפעלה שלהם, לחשוב על אפשרויות חדשות, להרגיש רגשות חדשים.

במונחים של תנועה- מנוחה אינה דווקא "לא-עבודה". היא יכולה להיות חוסר 'פעולה', שחרור, אך גם שינוי של סוג הפעולה, של איכותה                                                                                               או אפילו של הכיוון המרחבי שלה. בגוף, שאינו מחשב ומערכת המחשוב שלו אינה בינארית, מנוחה אינה תמיד רק מצב של 'אי-פעולה'.                                                                                               גם פעולה מסוג שונה, או ארגון אחר של הפעולות- יכול לאפשר לגוף לנוח.

ארגון הפעולות הינו אחד ההיבטים התנועתיים הפחות מוכרים, למרות חשיבותו והשפעתו הגדולה על החוויה של המתנועע, בריאותו הגופנית, היעילות התנועתית, ואפילו- ההבעה של התנועה.         התנועה האנושית אינה אוסף כל התנועות האפשריות, ואפילו לא רשימת המלאי של אלה שביצענו בפרק זמן מסוים. במודע, או שלא במודע, מאורגנת התנועה                                                                 במשפטים ומבנים שלהם הגיון תנועתי-גופני, והגיון אידיוסינקרטי.

 בניתוח תנועה לאבאן-בארטנייף אנו מסתכלים על ארגון פעולות הגוף כחלק מהמאפיינים התנועתיים המספרים לנו על עולמו הפנימי של המתנועע.                                                                           פעולות הגוף מאורגנות בפראזות ההופכות את המילים (=הפעולות) למשפטים ופסקאות היוצרים את הטקסט והסב-טקסט הגופני-תנועתי-רגשי-מחשבתי.                                                                         משפטים אלה מרכיבים תבניות הנותנות לרצף הפעולות האינסופי של החיים משמעות עבור המתנועע ועבור המתבונן. ישנם משפטים ארוכים, ישנם משפטים קצרים.                                                         יש כאלה בעלי דגש בהתחלה, המתפוגגים לקראת סיומם, וכאלה המתחילים בשקט, ומסתיימים בסימן קריאה (!). ישנם משפטים הממשיכים זה לתוך זה ונותנים תחושה כי לעולם לא יסתיימו,                     ויש כאלה המופרדים באופן ברור ומובהק. ללא מבנים אלה הייתה תנועתנו בליל ארוך ובלתי מובן של פעולות. אפילו לעצמנו היינו בלתי מובנים, ומעל לכל- היינו עייפים מאד,                                                כיוון שתבניות אלה נותנות לנו את המקצבים של עבודה ומנוחה. ומי שצפה פעם בתנועה הקצבית של הנשים האפריקאיות בעבודת הבית שלהן,                                                                                     נוכח לראות כמה הן יכולות לעבוד לאורך זמן בזכות אותם מקצבים המכילים הן מאמץ והן שחרור, או שינוי תנועה.

הפראזה התנועתית הבסיסית מבוססת על הפראזה של תהליך הנשימה ומחולקת לשלושה חלקים עיקריים: הכנה/טעינה, מאמץ/פעולה  וסיום/התאוששות.                                                                       כל שלב מכיל היבטים ייחודיים לו היוצרים את תפקידו וחשיבותו במבנה המיקרו והמאקרו התנועתי.                                                                                                                                               הטיבו לבטא זאת חז"ל כשאמרו: "סוף מעשה במחשבה תחילה" – משפט המציין את שלושת השלבים- הכנה, פעולה וסיום- תוך התייחסות לחשיבות הסדר שלהם. 

 באופן גראפי נראית הפראזה בערך כך:

Laban Action Phrasing

                                                                               הכנה/טעינה            מאמץ/פעולה              סיום/התאוששות

בפעולותינו היומיומיות, כל אחד מאיתנו מתנהל באופן שונה ביחס לפראזה זו, כשהשוני מתבטא בדגשים של זמן והשקעה שאנו מקדישים לכל אחד מהשלבים.                                                                  כיוון שקשה לתאר במלים משפט תנועתי, נחשוב עליו רגע כעל פעולה מתמשכת כגון בישול, ניקיון, כתיבת עבודה, או אפילו יום העבודה שלכם כולו.                                                                           בפועל, מורכבת כל 'פעולה' כזו ממשפטי תנועה רבים. ובכל זאת, בדקו, למשל:

הכנה- האם אתם משקיעים זמן בהכנה ליום שלכם? האם יש לכם טקסי הכנה אישיים לפני היציאה אל מרוץ הפעולות היומי – מדיטציה של בוקר/שיעור יוגה/ריצה/קפה ועיתון/מקלחת ארוכה, או שמא אתם מזנקים מהמיטה ישר החוצה או אל הילדים ומשם בלי רגע של הכנה- הישר אל תוך הבלגן?

האם תכננתם מראש מה לבשל? או שמא אתם מניחים את הסיר על הכיריים, מדליקים את האש, ואז...רצים להוציא את המצרכים מהמקרר? האם אתם נוטים לחפש מתכון חדש, ללכת לקנות מראש את כל המצרכים ורק אז, כשאתם מוכנים אתם מתחילים לבשל, או פשוט פותחים את המקרר ומקווים לטוב- שמשהו יתבשל מתוך מה שבתוכו? (יש לי חברה שמוציאה מצרכים מהמקרר, ורק אז חושבת מה תבשל. וכך היא מגדלת ארבעה בנים...). האם אתם מתכוננים מראש ובאופן מפורט לפגישה/ לטיפול/ לשיעור חדש/ או שיש לכם מושג כללי ואתם סומכים שתסתדרו כשתגיעו למקום?

בבואכם לכתוב עבודה בלימודים/פרזנטציה בעבודה – האם אתם מקדישים זמן רב לחיפוש אחר מקורות חדשים, משווים מאמרים וכותבים, קוראים את כל מה שכבר נכתב על הנושא ומרגישים שאינכם יכולים להתחיל לכתוב עד אשר אתם בטוחים כי כל הזוויות ידועות לכם מראש?

ואפילו - האם אתם משקיעים זמן כה רב בהכנה ובטעינה לקראת הפעולה, עד שאתם מגיעים לשלב הפעולה עצמה כשאתם עייפים/חסרי אנרגיה/מרגישים שהעיקר כבר מאחוריכם (בזמן שהוא לא התחיל כלל) ולשלב הסופי – הסיום- מגיעים ממוטטים?

פעולה – מנגד, אולי אתם בין אלה הפוסחים על ההכנה וקופצים מיד לפעולה ("נעשה ונשמע"). אתם משקיעים את רוב האנרגיה שלכם במה שנראה לכם העיקר – ה"תכל'ס". את התבשיל החדש תכינו בלי הכנות מרובות (למי יש זמן להתעמק בפרטי הפרטים? נסתדר כבר...), תקוו שיש לכם את כל מה שצריך, תבשלו ותגישו. לא אתם תתאמצו על קישוט והגשה (ממילא בבטן הכל מתערבב...) ובמקרים 'קשים' יותר, אף לא על ניקיון המטבח אחריכם. את זה תשאירו לאחרים. כשאתם כותבים עבודה, לאחר מושג כללי על הנושא, או רעיון ראשוני, תתיישבו ליד המחשב ותתחילו לכתוב, ואת מקורות העיון וההשוואה תמצאו כבר תוך כדי הכתיבה (מה שעשוי לגרום לכם לשכתב את העבודה 30 פעם...). על מדיטציה בבוקר אין מה לדבר, ואם כן- היא תטה להיות עניינית, ללא טקסים מיותרים.

סיום – ואולי אתם מאנשי ה'סיום'. עשיתם (או לא) הכנה, את הפעולה כבר ביצעתם, אבל עד שלא תסיימו כל פרט של הפעולה- לא תרפו. עד שהמטבח לא יהיה מצוחצח והכלים יחזרו מנוגבים לארון- לא תוכלו לשבת לנוח. עד שהעבודה לא ערוכה 20 פעם, מועמדת ומקושטת,תמיד תרגישו שזה עוד לא ממש גמור.

איזה מתבניות המיקרו-תנועה מוכרות לכם? 

 וברמת המאקרו- האם המשפט תנועתי/פעולה שאתם עושים ממשיכ/ה אוטומטית לתוך תחילתה של הפעולה הבאה, או האם אתם עושים הפסקות? 

האם סיום הבישול ממשיך אל ניקיון המטבח שהופך להיות ניגוב הרצפה שממשיך אל קיפול הכביסה שהופך להיות סידור הארון...שמוצא את סופו בכתיבת המאמר עמוק אל תוך הלילה?                              האם יש אי פעם סוף לרצף הפעולות הזה? האם אתם מנקים את הבית כפעולה אחת ארוכה, שמתחילה בחדר הילדים (לדוגמא) ונמשכת עד אשר הבית כולו נקי?                                                             או שמא אתם עושים הפסקות באמצע לכוס קפה, מוסיקה, קריאת מיילים וחזרה אל שטיפת הרצפה?

אז. האם היום שלכם נראה כך 

 
Laban phrasing 2  

 

 או כך- 

 
         
     
 

 

 או, בעצם, כך:


וחוזר חלילה...


האמת, רוב הסיכויים שמצאתם את עצמכם באופן חלקי בכל אחת מהאפשרויות.

ברוב המקרים נגלה כי התבנית ההתנהגותית שלנו אינה עשויה מקשה אחת, ואנו כותבים עבודה באופן אחר מאיך שאנו מבשלים, ומכינים שיעור אחרת מהאופן בו אנו עושים קניות.

ובכל זאת...יש לנו נטייה כלפי מבנים תנועתיים מסוימים יותר מאשר אחרים. נטיות אלה יוצרות את סגנון ההתנהלות האישי שלנו, אותו נפגוש במקומות שונים לאורך ולרוחב החיים שלנו.

האם הבחירות שלנו 'טובות'? בניתוח תנועה לאבאן אנו מכירים בעושר האפשרויות הקיים, ובחשיבות של מגוון הצבעים ברפרטואר האישי (והלאומי). אין 'טוב' או 'רע' מוחלטים, 'נכון' או 'לא נכון'.               השאלה בכל סיטואציה היא – 'כיצד משרתת אותי הבחירה שלי'? האם היא יעילה? ו'מה יקרה אם אנסה זאת אחרת'?                                                                                                                   בכל סיטואציה יש ארגון תנועתי שמשרת טוב יותר את הפעולה ומטרתה, וארגון שעושה זאת טוב פחות,                                                                                                                                     אולם מבנים ארגוניים אלה אינם בעלי ערך מוחלט, וכל סיטואציה שונה מקודמתה. פעולות/סיטואציות/אינטראקציות שונות מזמנות לנו צרכים שונים,                                                                          ואלה משפיעים על האופן בו יש לפעול. אנו מעוניינים להעשיר, להרחיב ולהגדיל את היכולת שלנו לפעול  ברפרטואר רחב ועשיר,                                                                                                          ולהתאים עצמנו לסיטואציות השונות, גם מבחינת האופן בו מאורגנת תנועתנו.

בזום-אאוט בחזרה מהפרטי אל הלאומי – יש לקוות כי עתה, לאחר מערכת בחירות שהוציאה מהפוליטיקאים שלנו לא רק את הטוב שבהם,                                                                                              מוטב לממשלה הבאה כי-

  •  תטיב להתכונן היטב לפעולותיה ולרפורמות שלה, שתחשוב לפני תנועה ולא רק תוך כדי ( או למצער-לאחר מעשה);
  • שתפעל תוך תשומת לב לפעולה עצמה ולמטרותיה ולא רק למראית העין של הפעולה,
  • ושלאחר מעשה תקדיש זמן לסיום, להסקת המסקנות ולהכנה לפעולה הבאה.
  • והכי חשוב- שנהיה אנחנו האזרחים, וטובתנו, אל מול עיניהם, כי כולנו כבר חבולי רפורמות שהתחילו ברעש רב, נעצרו לפני או תוך כדי הפעולה                                                                            (תוך שהן חושפות "חורים" רבים של סוגיות שלא נלקחו בחשבון במרוץ להוצאתן לפועל), ולבסוף נותרו תלויות מיותמות באוויר,                                                                                                  כמו זוג נעליים הכרוך על חוט החשמל, ללא סיום, המשך או תקווה.
  • נקווה כי, מתוך מחשבה על העתיד, תדע הממשלה לא לשרוף את הגשרים אל חלקי העם או אל עמי העולם, רק לטובת הישרדות רגעית;
  • שתזכור כי לכל פעולה יש את זו שצריכה להגיע אחריה, ושריפת גשרים עשויה לשבור את הרצף;  
  • ועד כמה שיישמע מוזר- שיקצרו את הפגרות שלהם ויאריכו את השנ"צ. נראה לי כי מנוחות קצרות לאורך הדרך ייטיבו עם הזיכרון שלהם ועבודתם תהיה יעילה יותר.

ולכולנו אני מאחלת -

  • שנדע לא להיסחף בכל ה-'צריכ/ים' של פסח,
  • לקחת הפסקות בין הניקיונות, להכין את המצרכים לפני הבישול,
  • לא לרוץ לקנות מצרכים כשהסירים כבר על האש,
  • לדעת גם לחפף (לפעמים) בהכנה, בפעולה ובסיום של פעולות הניקיון 
  • שנזכור כי בפסח מגיע האובך עם החול ממדבר סיני (שנזכור את המדבר) ולכן הסעיף מעל
  • ושניקח בחשבון כי מיד בסיום הפסח מגיעים: המימונה, 
                                                                              יום העצמאות,

                                                                                                  ל"ג בעומר, 

                                                                                                                 שבועות,

                                                                                                                              ו...חופשת הקיץ. 

אז... קחו אוויר, ואל תשכחו את השנ"צ. אני בדרכי אליה...


ולכל מי שרוצה ללמוד להכיר את התבניות התנועתיות, משמעותן, השפעתן על מי שאנו וכיצד ניתן לעבוד עם אחרים באמצעותן-

זה הזמן להצטרף לקורס הנפתח לאחר הפסח, והפעם- באזור הצפון.

לפרטים והרשמה- לחצו כאן.


וכמובן- חג חירות שמח!!!

 

 

 

  

 



 

Comments