הי, רואים לך!

נשלח 16 באוק׳ 2016, 1:20 על ידי Milca Leon   [ עודכן 16 באוק׳ 2016, 2:18 ]
רואים לך. רואים לי. רואים לנו את מה שאנו עושים (או לא עושים), מרגישים, חווים. את מה שאנחנו מבטאים ולא מבטאים.
ועכשיו- זה שוב "מוכח" גם מחקרית.
במחקר שביצעו  ד"ר טל שפיר מאוניברסיטת חיפה (קולגה שלי במחלקה לתרפיה בתנועה), רשל צחור (מורה וקולגה שלי לשיטת לאבאן, מרכזת קורס ההסמכה בשיטת לאבאן בוינגייט) מרצה קבועה באוניברסיטת שיקאגו וקתלין וולש מאוניברסיטת מישיגן - בדקו החוקרות את השפעת איכויות התנועה על רגשותינו. במחקר הן עשו שימוש מכוון ומיומן באיכויות התנועה על פי שיטת לאבאן, על מנת לאפשר התנסות במגוון הרחב והמדויק ביותר של איכויות שאנו מסוגלים להגדיר אותן.

"במחקר ניסיתי להבין מהו האפקט של התנועה על המוח", הסבירה שפיר. "התחלתי בכך שהראיתי שתנועות משפיעות על הרגשות, ושתנועות שונות צפויות לגרום לרגשות שונים. אחר כך ניסיתי להבין אם איכויות תנועתיות מסוימות יכולות לנבא את הרגש שיורגש כאשר מתנועעים לפי אותן האיכויות".
"החידוש הגדול במחקר היה שלא תנועה ספציפית היא שגורמת לשינוי במצב הרוח, אלא איכות מסוימת של התנועה - כלומר, האם היא מהירה או אטית, חזקה או חלשה, זורמת או קטועה, מבטאת התרחבות במרחב או התכווצות של הגוף", מסבירה שפיר. "המסקנה היא שהצורה שבה אנחנו מניעים או מחזיקים את הגוף שלנו, משפיעה על הרגשות שלנו בכל הזמן, בעת ההליכה ברחוב, בזמן הצפייה בטלוויזיה או בעת הישיבה על הכורסה". אכן איכות התנועה מייצרת את עולמנו הפנימי, או כפי שטען רודולף לאבאן (חוקר התנועה והאמן הידוע) עוד הרבה לפני שניתן היה לחקור אותה כמו במחקר הנ"ל: "התנועה הן מבטאת והן מייצרת את עולמנו הפנימי". אז, כן, מחד- אנחנו מייצרים רגשות דרך גופנו ותנועתנו, ומאידך- רואים לנו אותם. והאמת - זה לא כל כך נורא. זה אומר שלמרות שאין כאן "שפה" במובן של השפות המילוליות - יש כאן תקשורת, והיא ניתנת ללמידה.
 חשבו על המשמעות של ידע זה בתחומי ה...חינוך, טיפול, אימון, אומנויות המופע- תיאטרון, מחול, מוזיקה, סוציולוגיה, ועוד ועוד. 
ככה זה עם שיטת לאבאן- היא נוגעת בכ--ו--ל---ם. 
כן, גם בכם. 
כשאתה מכיר את השיטה, אתה מתחיל לראות את התקשורת הבינאישית דרך פריזמה חדשה - של זיהוי הקיים והרחבתו, יצירת רפרטואר עשיר, מגוון ובעל משמעויות חדשות לגוף ולנפש. אתה נוכח בכל רגע במשפט הכה חשוב שאמרה אירמגארד בארטנייף, עמיתתו של רודולף לאבאן:
"היה נכון לשינוי, הוא כאן על מנת להישאר". שינוי הוא הדבר הקבוע ביותר בחיינו, כיוון שבכל רגע שאנו נעים משתנה צורת גופנו, כיוון המבט שלנו, איכות התנועה, גודלה, חלקי הגוף המשתתפים והקשר ביניהם. וזה יוצר אותנו בכל רגע מחדש. 

ובמאמר מוסגר-  במחקר הנ"ל טוענות החוקרות כי פעולות כגון קפיצה, למשל, מנבאות שלא נחוש עצב. 
אז אולי "תקפצו לי" זה בעצם סוג של ברכה...
 
ובחזרה לנושא השינוי...כשאנשים אומרים שהם לא ישתנו, אני נזכרת בצחוק שעולה בי (יחד עם תחושת ה"בזבוז") 
בכל פעם שזוכה בעשרות מיליוני שקלים בלוטו אומר "הכסף לא ישנה אותי".
חחחחח.... איזה בזבוז לתת לו את הכסף הזה.
אני, למשל, מבטיחה להשתנות אם אזכה ב-50 מיליון שקל. 
מה זאת אומרת לא אשתנה?!! כשאוכל לנסוע סביב בעולם כרצוני, לעבוד ולנוח כרצוני, לבלות עם בני משפחתי כרצוני. 
לחצות יבשות, לצלול באיים קסומים, להתרחץ בגייזרים, לשחות עם לווייתנים, לשכשך עם דגיגים, לטפס על פסגות רחוקות.
כשאוכל ללמוד כאוות נפשי, לרקוד כמה שארצה,
כשאוכל סופסוף לבנות מרכז פיזי ובו סטודיו-אים גדולים, מרווחים ומוארים, כשאוכל להזמין מומחים מהארץ והעולם וליצור ימי לימוד למי שרוצה ללמוד, 
לחקור או 'סתם' לנוח אל תוך גופ-נפשו, כשאוכל לפתח תוכניות לימוד עבור מורים ומחנכים ולצאת איתן בלי בקשות למשרד החינוך לממן השתלמויות מורים. 
כשאוכל להגשים חלומות לעצמי ולאחרים- כל זה לא ישנה אותי?! באבוהה ישנה.  
שינוי המצב הכלכלי באופן דרסטי שכזה יאתגר את התפישות הקיימות שלי  ויאפשר לי לגלות מהי באמת הליבה שלי, מהם העקרונות החשובים לי, 
מהם הערכים שאני מאמינה בהם (ואלה שאני גם עומדת במילוים...). 
אפשרויות אלה ייצרו בי תנועה חדשה ומתחדשת, והיא בקביעות תשנה אותי בכל רגע. 
עם זאת, על מנת באמת ליצור שינוי אצטרך להיות מעורבת מבפנים בתנועה, בחוויה שלה, באפשרויות שלה ובמה שהיא מעלה בי. היא לא יכולה רק "לקרות לי".
השינוי על הפוטנציאל שלו יימצא בכל רגע בו אנוע, והשינוי יקרה, אבל מידת המעורבות של ה"אני" שלי תשפיע על מידת הטמעתו. 
בלי מעורבות זו, הכסף ישנה את מצבי, אבל לא אותי.

טוב, בינתיים אין חשש שזה יקרה. קשה לזכות בלוטו כאשר לא ממלאים כרטיס, אבל היה כיף לחלוק את זה. 
ולמוכנים ורוצים להשתנות- הנה ההזדמנות שלכם- קורסי תשע"ז. 

לרוצים לקרוא על המחקר- היכנסו לקישור הזה. 


          


Comments