למה מתחפש האל, היכן הוא מסתתר ואיך זה קשור למוח שלכם?

נשלח 10 במרץ 2014, 12:52 על ידי Milca Leon   [ עודכן 3 ביולי 2015, 12:12 ]


משחר ההיסטוריה מחפשים בני אדם את אלוהים.

עמים רבים מחפשים אותו בתחפושות- מסכות, צלמים, דמויות ופסלים.

אצלינו, ביהדות,  אסורים כל אלה.

האל נסתר מעין כל, ובר-המזל שהתקרב אליו ראה אותו כ"סנה בוער".

אז היכן הוא באמת, האל?

 כבר הרבה שנים אני מתעניינת ועוסקת, בדרכים שונות, בקשר שבין המוח, הגוף והנפש.

אינני חוקרת מוח, אלא חוקרת גופ(נפש), אך מחקרי המוח העכשוויים מסייעים לי רבות להבנת 

הקשר המשולש- גוף-נפש-מוח.

לאחרונה שמעתי הרצאה מאלפת מפי מארק וואלדמן, מדען מוח, 

 הנחשב ל- המומחה בעולם בתחום הקשר שבין מוח-רגש ורוחניות.    

בהרצאתו הוא דיבר על ההיסטוריה של הקשר שבין המדע ואמונה באל,

וכיצד קידמו שני התחומים האלה זה את זה לאורך ההיסטוריה האנושית, 

כשכל 'תגלית' בתחום אחד- דוחפת את האחר לחדד ולשכלל את עצמו וכך להתפתח.

מארק ציטט את השיר הבא, אשר לקחתי לי את העוז והחוצפה לתרגם

 (באופן חובבני לגמרי, וסליחה על טעויות במשקל ובחריזה).


המוח

אמילי דיקינסון

 

המוח- משמיֹים רחב-ידיים

אם זה בצד של זה יוּצָבוּ,

 האחד- את האחר יכיל

בנינוחות, ואף אותך אתו.

 

המוח - מני ים עמוק הוא

כי אם כחול אל כְּחול תאחז בּם         

האחד - את האחר יספוג

כפי שספוג- דליים סופג גם.

 

המוח- כמשקל האל שוקל,

כי גרם אל גרם אם תרימָּם,

ושוני יהיה בָּם- אם בכלל,

כשוני בין ההברות ובין צלילָן.

(תרגום ראשוני וחופשי- מילכה לאון).


השיר הזה, אשר נכתב על ידי המשוררת האמריקאית אמילי דיקינסון  ב 1924

עוסק בחיבור שבין המוח, הגוף, הנפש (ואף האל).

כי איך נפריד בין ההברות ובין הצליל שלהן, בין הגוף ובין המוח,

בין המוח והרגש, בין המחשבה שלנו על האל ובין האל עצמו?

כל תנועה של גופנו יוצרת או מתחזקת מעגלים חשמליים בתוך המוח ובין המוח והגוף,

ואותם המעגלים הם שמפעילים את התנועה. 

כל מחשבה שלנו גם היא תנועה - בתוך המוח, ובין המוח והגוף.

בגוף- תנועה, והוא גם ה'מיכל' בתוכו אנו מרגישים את הרגשות. 

האם באמת אנו יכולים להבדיל בין המחשבות שלנו והרגשות שהן מעוררות?

לפעמים.

 לרגע קטנטן, וגם הוא - בתנועה מתמדת.

האם אנו יודעים בבירור מתי הרגש יוצר את התנועה ומתי התנועה את הרגש?

לפעמים, לרגעים.

האם המחשבה שלי על אלוהים נפרדת מאלוהים אשר מעולם לא פגשתי,

אלוהים שהוא נסתר ממני?

האם יודעת אני היכן האל? 

לפעמים, לרגעים קטנים.

אני- מוצאת אותו בגוף, בתנועה.

 לרגעים.

והרגעים האלה- אשר נחווים כרגעים 'צלולים' ובהירים, כמו הארה קטנה,

נקראים Embodiment.

רגעים בהם הגוף, הנפש והשכל פועלים כמערכת אחת

כשכל השותפים בה מזינים זה את זה,

ולרגע אחד נדמה - כי יש אלוהים,

 המסכות - יורדות.

הרגש אינו נחבא בגוף, המחשבות אינן מפחדות להיחשב פן יעוררו סערת רגשות,

והגוף- מכיל את כולם, מעודד, מזין ונפטר מהמיותר.

 זו מערכת המסוגלת לקיים דפוסים קיימים,

וגם לנסות חדשים. להתחדש,

או- לזרוק את הישנים, אלה המפריעים להתקדם.

וכשזה קורה- אני יודעת ("בגוף אני יודעת") שיש אלוהים.  

ואין להפרידו ממני, כי בכל תא הוא קיים,

כמו הצליל- בתוך ההברה. 

ואם הוא נסתר- בתוכי הוא מסתתר.

ואם הוא נחבא- בי הוא נחבא.

המסכות שלו- הן המסכות שלי.

וכשאני משחררת אותן- גם אותו אני מוציאה לחיים.

ולכן, זה בידי למצוא אותו, ולו גם לרגעים.

ולא צריך להיות "מאמינים".

צריך רק להקשיב, לחוות ולהיות פתוחים לדברים הנפלאים שמגלים לנו הגוף והתנועה.

זה לא אל של דת אחת. זה האל הגדול, הרחב והמקיף הכל. 

הפלא- בתוכנו כבר נמצא,

ולא נפרד מאיתנו.

כמו הצליל והמילה.

"ויהי" היא מילת הבריאה.

נוצרנו במילה, בפועל, בתנועה.

 אנו מתממשים בגוף, 

ובתוכו- הרגש, החשיבה והאל.

"ויהי- אור".


ואם גם אתם מסתקרנים מהדרך אותה אנו עושים מרגע שנוצרנו,

כיצד הפכנו למי שאנחנו דרך דפוסי התנועה שפיתחנו מתוך מערך הרפלקסים איתו נולדנו

 (כמה שזה חכם!! אם יד אלוהים אינה בדבר, ידו של מי...?!!),

איך זה קשור למי שאנחנו עכשיו, 

כיצד אנחנו יכולים 'לגלף' את עצמנו מתוך סבך התחפושות (דפוסים) שאימצנו במשך השנים,

ולאפשר לו להתממש ולהיות נוכח - לחצו כאן.

ואם אתם רוצים להבין ולקבל כליעם בעזרתם תוכלו 

לסייע לאנשים אחרים למצוא את ה'עצמי' שלהם- לחצו כאן


פורים שמח!!


Comments