עמוד הבית / והאר עינינו בתורתך



קבעת עיתים לתורה ? 

קביעות עיתים לתורה - בפשטות פירושה קביעת זמן ללימוד תורה, אמנם בהקדמת שו"ת בית אפרים פירש בשם מחותנו הרב גאון החסיד הרב  פנחס (בעל ההפלאה) שלשון 'קבע' יש לו גם משמעות של גזל/גנב כמו שנאמר (משלי כב) : "וקבע את קובעיהם"  - כלומר לגזול את גוזליהם, עי"ש בבית אפרים.  וכן (מלאכי ג')  "היקבע אדם אלוקים כי אתם קובעים אותי"  - כלומר האם אתם גונבים/גוזלים מהקב"ה !?
וכך גם ביחס לקביעות עיתים לתורה - לנסות ולמצוא ו'לגנוב' זמן לצורך קיום מצוות תלמוד תורה ! 

 ועל האירוס

"בפולמוס של של אספסיינוס (רש"י: חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים) גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס (משנה סוטה מט.)" והארוס מוזכר גם כאחד מכלי הנגינה שמקבלים טומאה (משנה כלים פרק ט"ו משנה ו', ומקבל טומאה כיון שיש בו בית קיבול ושימש גם לקונן בו. ועי"ש במפרשים שנבל וכינור יש בהם בית קיבול לקבל המעות שמשלמים השומעים, לעומת הנבלים במקדש שלא היה בהם בית קיבול). ויתכן ששמו "ארוס" בגלל שניגנו בו בשמחת אירוסין (מ"ש גשורי, הנגינה בפירוש רש"י על התלמוד, סיני ל"ט עמ' שי"א)

 ובגמ' (מט:) מבואר שה'אירוס' הינו "טבלא דחד פימא" ופירש רש"י: "זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות" (וצ"ע משו"ע של"ט ג' שרק בשבת נאסר – ושמא יש חילוק בין סוגים שונים) ואילו בפירוש המשנה לרמב"ם כתב: "הוא כעין עגול חלול קושרין עור על אחד משני צדיו ומכין עליו והוא ממיני כלי הזמר ושמו אצלינו במערב "אלטאר".

 ובגמ' (שם) מעשה שרבה בר בר רב הונא עשה לבנו (לא מפורש האם לחתונת בנו או עבור ענין אחר) "טנבורא" (רש"י: "כך קורין אותו בלשון לעז טנבור והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר") ובלעזי רש"י שם פירש שהכוונה היא לתוף. ורב הונא שבר את הטנבורא באומרו שהוא "מיחלף בטבלא דחד פומא" כלומר כיון שיש לו קול הדומה לאירוס הנ"ל, יבואו לעשות גם אירוס שעליו גזרו (רש"י) ואמר רב הונא שיעשו "אפומא דחצבא" או "אפומא דקפיזא" (כנראה הכוונה היא למתוח עור על פי חביות בגדלים שונים ועליהם יוכל לתופף).

ועל פי הרמב"ם, נראה שאסרו תוף אבל התירו לתופף על חביות שונות שאינם כלי נגינה יעודי. ומכאן שיש לתמוה על כך שבירושלים יש הנוהגים בשמחת חתן וכלה שלא להביא כלי זמר כי אם תוף – ולשיטת הרמב"ם על כך נאמר האיסור. ובעלי תמר (סוטה פ"ט הט"ו עמ' רע"ו) תמה שאף שמותר לנגן בכלי זמר בחופות (ב"י תקס"ח) היה ראוי שלא לנגן בתוף שלגביו יש איסור מיוחד – ולא תירץ, וצ"ע.

חלוקת כספי סיוע לנפגעים משריפה


בי"ח אדר ב' תקס"ב (1802) אירעה שריפה ברחוב היהודים בעיירה מטרסדורף (אוסטריה) ונדיבי שלחו נדבות רבות לסייע לנפגעי השריפה, והחת"ס (שו"ת יו"ד רל"ט) נתבקש על ידי ראשי הקהל לדון באופן חלוקת הכסף. והוא  קבע כמה כללים לחלוקה, ומהם (בקצרה):

הכסף מיועד רק למי שיש לו הגדרת 'עני'. ובמציאות המדוברת הזכאי הינו אדם שאין לו 200 זהובים אם פרנסתו היא מסיבוב הכפרים ו 400 זהובים למתפרנסים בעיירה עצמה. ושיעור זה הינו לכל משפחה כחישוב כללי ללא התייחסות מפורטת למספר בני הבית.

לצורך חישוב הסכומים הנ"ל, לא יובא בחשבון ערך הקרקעות, הן אלו שמיועדות לבנין הבית והן אחרות – כיון שעתה אין לו כלל ערך כספי לקרקעות. 

אין לחייב את הנזקקים למכור כלים, כפי שנדרש ממי שנזקק לקופת צדקה של הקהל, אלא יש להחשיבם כמי שמקבל מעות בצנעה מקרוביהם שאינו חייב למכור את כליו, שמסתבר שזו היתה דעת הנדיבים וגם שלא להוריד מכבודם של הנזקקים שחלקם ממשיכים לפרוע מס כפי מצבם הכלכלי הקודם, כיון שאינם רוצים שיוודע מצבם הגרוע.

מי שיש לו חובות שמועד פרעונן בתוך שנה יקוזז סכום החוב מחישוב הסכומים הנ"ל.

הזכאים לקבל מהכסף הנ"ל, יחולקו לשלש קבוצות. עניים גמורים, בינוניים ועליונים. העניים יקבלו עבור הנזק בביתם וכלי בית הנצרכים, סך מלא, הבינונים שני שליש והעליונים רק שליש, כיון שהעני הנזקק לעולם קודם (ועי"ש לגבי החלוקה עבור 'מותרות').

בנייני ציבור: מי שאינו זכאי ליטול מכספי הסיוע הנ"ל, ישלם כמו כל שנה. הנזקקים לקופה (על פי החלוקה לקבוצות הנ"ל) יתנו מכל זהוב שיקבלו, מטבע צ"ל אחד (=מטבע אוסטרי העשוי מנחושת )/ 

אלמנה ששברו את גג ביתה כדי שהאש לא תתפס בבית הכנסת הסמוך לביתה – על הקהל לשלם לה את מחיר הגג בפחות בגגים של עץ כדין המציל עצמו בממון חבירו שצריך לשלם.

הכסף ינתן אך ורק למי שישבע על סכום הנזק ועל מה שנותר בידו.


וכל זאת אם מקור הכסף הוא מנדיבים (כצדקה) אבל במקרה אחר בו היה 'שֶּׁטֶף  מים רבים והרבה בתים ניזוקו  ו'נימוס המדינה' הוא ש'שרי המדינה' נותנים עשרה אחוז מסך ההיזק כתב החת"ס (שו"ת חת"ס חו"מ קכ"ג) שכל אחד ישבע מה היה היזקו ויטול עשרה אחוז עובר נזקו (ועי"ש ב'תסבוכת' שנוצרה עקב דיווחים לא נכונים לשלטונות והנחות מיסים שניתנו באותה הזדמנות).


ואחר פרעות תרפ"ט נשלחו לארץ כספים מחו"ל לסייע לנפגעים והועד הלאומי רצה לרכז לפקח בעצמו על חלוקת הכספים ואילו הראי"ה קוק זצ"ל התנגד ואחת הסיבות היתה שהוא רצה לכלול בין המקבלים לא רק את ה"נשדדים ונחרבים באופן ישר" אלא גם אלו שניזוקו באופן עקיף ('באורח גמרא')  כך נקט גם הגרח"ע זצ"ל (הראי"ה והדבר אברהם עמ' 23-24, אגרות לראיה רנ"ה, רנ"ח). 


ונזכה שבמקום האש שהוצתה יקויים בנו: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ  (זכריה ב, ועיין ילק"ש שם).


===============================================================================================================================

 

קפה נמס -לא מה שחשבנו... 

א.     קפה נמס עבר תהליך בישול בבית החרושת, וכיון שקיים כלל "אין (איסור) בישול אחר בישול". יש מקום להתיר לערות מים רותחים על קפה נמס בשבת אפילו מהמיחם עצמו (יחו"ד ב' מ"ד). אולם פוסקים רבים כתבו שטוב להימנע מעירוי מכלי ראשון (וכך מנהג מקובל) אלא למלא קודם כוס מים חמים (-כלי שני) ואז לתת לתוכה את הקפה הנמס והטעם הוא לחשוש לשיטה שדבר מבושל יבש שנימוח יש לחשוש לו לבישול (שש"כ מהד' תש"ע פרק א' ס"ק נ"ט ובמהד' הקודמות ועיין יחו"ד הנ"ל אות ג') וכן מהסיבה שדבר מבושל שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא יש שחששו בו לאיסור בישול (ועיין יחו"ד הנ"ל אות ו', חת"ס או"ח ע"ד, ולגבי שינוי מצב בצבירה ממוצק לנוזל – עיין שו"ע ש"כ סעיף ט').

ב.     קפה 'שחור' שעבר תהליך של קליה ללא בישול, האם מותר להכינו בשבת במים רותחים  ? לפי הדעה הראשונה בשו"ע שי"ח ה', יש איסור בישול (=במים) אחר קליה ולכן יש לאסור עירוי מים רותחים על קפה קלוי ואף יש מקום לאסור בכלי שני, אמנם השו"ע כתב "ויש מתירין" וכתב (ביחו"ד הנ"ל) שהלכה כשיטה זו שאין איסור בישול אחר קליה ומותר לערות על הקפה הקלוי אפילו מכלי ראשון. אמנם הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי ד' עג) פקפק שמא השו"ע התיר רק בכלי שני (ע"פ דברי הרמ"א – עי"ש), וגם מחשש איסור 'גמר מלאכה' (וקלי הבישול) התיר רק בכלי שלישי. ולשיטת הרמ"א שאסור בישול אחר קליה – ודאי שאסור לערות מים חמים על קפה קלוי ולשיטתו שם גם בכלי שני נראה שיש לאסור וההיתר כדברי הגר"מ אליהו זצ"ל בכלי שלישי (ויש החוששים אף בכלי שלישי שהיד נכווית ולשיטתם אין היתר כלל, והאג"מ  או"ח ע"ד ס"ק ט"ו התיר בכלי שלישי).

ג.      אף לגבי קפה נמס, יש שטענו שאין להתיר מכח שאין (=איסור) בישול אחר בישול, כיון שאחר בישולו מייבשים אותו ויבוש זה דינו כקליה ובטל ממנו שם 'בישול' (דייק בביאור הלכה שי"ח ה' ובאז נדברו ח"א ל"ה עמ' ס"ח) והרי הוא כדבר קלוי ותלוי במחלוקת לעיל ולפוסקים כרמ"א יש לאסור. אולם יש שלא חששו לכך (עיין דבר יהושע ה ט"ו עמ' פ"ו, אורחות שבת ח"א פ"א ס"ק קע"ח להחמיר בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל ולהתיר בשם הגרשז"א זצ"ל כיון שהקפה נמס לגמרי ולא מרגישים את השינוי ועוד שהעיקר הוא הצורך בתערובת הקפה במים ולא בבישול).

ד.     אמנם, יש כיום בשוק סוגי קפה נמס שיש בהם תוספים: "קפה בתוספת טעמים וניל,מוקה וקפה נמס פרווה עם מלבין, יש בהם רכיבים לא מבושלים, ואין להשתמש בהם רק בכלי שלישי, קפה שמכיל הל, אין להשתמש בו רק בכלי שלישי" (מדריך הכשרות הבד"ץ העדה החרדית, תשע"ו עמ' 61, שש"כ תש"ע פרק א' ס"ק קפה* אמנם לגבי עלי תה אסר גם בכלי שלישי - שם סעיף ס"ג).

ה.     כמו כן קיים בשוק קפה נמס "קפה נמס מיובש בהקפאה (97%), קפה קלוי וטחון (3%)" –התוספת של הקפה הקלוי שאינו 'נמס' מלמדת שמדובר על רכיב שלא עבר בישול – וא"כ אין דינו כקפה נמס רגיל (אות א') – אלא כאמור באות ב' !







ć
רפאל שטרן,
Sep 1, 2015, 4:56 AM
Comments