דף הבית‏ > ‏הלכה‏ > ‏

גיור קטינים

הרב אברהם סתיו

גיור קטנים שהוריהם נשארים בגיותם[1]

ראשי פרקים

א. פתיחה

ב. גיור קטן בלי הוריו

1. האם צריך שיבוא עם הוריו?

2. האם צריך רצון ודעת של הקטן?

ג. גר שאינו עתיד לשמור מצוות

1. הסוברים שאין זכות

2. הסוברים שיש זכות

3. האם הסכמת ההורים הופכת את הגיור לזכות?

4. האם רצון הילד להתגייר מגדיר את הגירות כזכות?

ד. הגדילו יכולין למחות

1. מי היכולים למחות?

2. זמן המחאה

3. האם אי-קיום מצוות נחשב כ"מחאה"?

ה. האם יש לגייר לכתחילה גר שלא ישמור מצוות?

ו. באלו תנאים אפשר להניח שהגר ישמור מצוות?

ז. סיכום

v v v

א. פתיחה

בדורנו זכינו להתגשמות חלק מחזון הנביאים בדבר שיבת ציון מקרוב ומרחוק, ובכלל זה זכינו לקלוט בארץ רבים מאחינו שעלו מברית המועצות. לצערנו, חלק גדול מהם הקימו משפחות עם נשים נכריות ונולדו להם ילדים שהם גויים על פי ההלכה. לפי אומדנים שונים נולדים בארץ מדי שנה כארבעת אלפים ילדים ממשפחות אלו. עד כה התמודדו עם הבעיה ע"י עידוד הגיור, בעיקר סביב שירותם הצבאי. פתרון זה כרוך בקבלת מצוות מלאה שאינה מתיישבת עם אורח חייהם של חלק גדול מן המבקשים להתגייר. במקרים רבים הגרים לא המשיכו באורח חיים דתי אחרי גיורם והתעוררה מחלוקת גדולה סביב תקפות גיוריהם, ואף סביב ההיתר לבצעם לכתחילה.

מאמר זה דן באפשרות לבצע תהליך גיור בשלב מוקדם יותר, היינו בסמוך לגיל בר/בת מצווה. האוכלוסייה הנידונה היא ילדים הלומדים בבתי ספר שומרי מצוות, שאמותיהם, ולעתים גם אבותיהם, נשארים בגיותם ואינם מתגיירים עמם. ההורים מתחייבים להמשיך לשולחם לחינוך דתי, והם עוברים קורסים בהבנת הצרכים של הילדים המתגיירים כדי שיוכלו לאפשר להם לקיים אורח חיים דתי.[2] המאמר דן בתנאים הדרושים כדי שאפשר יהיה לגייר קטן; היש צורך שהוא ומשפחתו יהיו שומרי מצוות? האם די בכך שיתחנך בבית ספר דתי? האם אפשר להסתפק שיגדל כילד מסורתי? או שמא אפשר לגיירו גם אם לא ישמור כלל תורה ומצוות כשיגדל?

בראש דברינו נבהיר שתנאי בסיסי (מבחינה חוקית ומוסרית) לגיור הוא הסכמה ורצון הן של הילד עצמו והן של הוריו. כל דברינו בנויים על קיומה של הסכמה כזו.

ב. גיור קטן בלי הוריו

בגמרא בכתובות (יא,א) נאמר: "אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. מאי קמשמע לן? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו". בהמשך הגמרא מבואר שדברי רב הונא נאמרו גם במקרה שבו הקטן מתגייר בלי אביו, ואילו כאשר ילד מתגייר עם אביו אין בכך כל חידוש כי "ניחא ליה במאי דעביד אבוהון". כלומר, ברור שדינו של רב הונא כולל גם ילדים שמתגיירים בלי הוריהם.

הראשונים על אתר דנו האם ביסוד הדין של גיור על דעת בית דין עומד דין "זכין" רגיל, או שמא מדובר בדין אחר או בתקנת חכמים מיוחדת שמפקיעה דין תורה.[3] עוד דן הריטב"א באריכות האם הגיור תקף מדאורייתא או רק מדרבנן, והכריע על פי הרמב"ם שהוא מדאורייתא. וכן פסקו השו"ע (יו"ד רסח, ז) ורוב-ככל הפוסקים שיובאו להלן.

1. האם צריך שיבוא עם הוריו?

רב הונא לא הזכיר כלל שההורים באים עם הילד, אך רש"י (ד"ה גר) כתב שדברי רב הונא נאמרו בקטן שאין לו אב "ואמו הביאתו להתגייר". משמע שיש צורך בכך שאחד מהוריו ימסור אותו לגיור, גם אם לא יתגייר עמו בפועל. כן משמע גם בדברי בה"ג המובאים בטור (יו"ד רסח). אך הרשב"א כתב שדברי רש"י הם לא דווקא, ואין צורך שהגר יבוא עם אמו. וכן כתבו הריטב"א, המאירי, הר"ן והטור (יו"ד רסח). כך פסק השולחן ערוך (יו"ד רסח,ז):

ואם אין לו אב, ובא להתגייר, או אמו מביאתו להתגייר, בי"ד מגיירין אותו.

מפורש בשו"ע שיכול גם לבוא מרצונו ללא הורה ואין צורך שהוריו יתגיירו עמו. מדוע אם כן כתב רש"י שבא עם אמו? הב"ח (יו"ד רסח אות ט) כתב שרש"י מלמדנו שאפילו בבא עם אמו יש צורך בדעת בי"ד, בניגוד לגר שבא עם אביו. בשערים המצוינים בהלכה (כתובות יא,א) שהדברים נכנסו לרש"י מאימת הצנזור שלא יחשבו שבי"ד חוטפים תינוקות ומגיירים אותם. אמנם יש שפירשו ברש"י כוונה אחרת, וכדלהלן.

2. האם צריך רצון ודעת של הקטן?

יש מן הראשונים שלמדו מרש"י שבית הדין איננו מחזר אחר הגרים מיזמתו, ולכן יש צורך שמישהו ימסור אותו לגיור. ובנקודה זו יש פער בין שני זרמים בראשונים. לדעת חלק מן הראשונים יש לבי"ד כוח לגייר קטנים כרצונו, אלא שאין הוא נזקק לכך בפועל. כך כתב הרשב"א: "ולאו למימרא דבלאו הכי [היינו בלא אמו] לא מטבילינן ליה, אלא לומר דאין ב"ד מחזרין למול ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמן". מדבריו משמע שאין בעיה הלכתית מהותית לחזר אחר הגרים אלא שאין עושים כן. כך מפורש בר"ן בחידושיו: "שאין בי"ד צריכין לחזר אחריהן למול אותם, אלא אם הם באים מעצמן", ובפירושו לרי"ף: "ולא שיהו בי"ד מצווין לחזור ולמול את העכו"ם מעצמם אלא שאם בא התינוק מעצמו או שהביאתו אמו או שעשו כן בי"ד מעצמן מהני". הרי"ד בפסקיו (שם) קיצוני עוד יותר: "תינוק שנמצא מושלך, או ששבו ישראל קטני גוים, בית דין מלין אותן והם כישראל לכל דבר".

לדעת ראשונים אחרים אין בי"ד יכול לגייר בלי רצון הקטן או הוריו. הריטב"א למד מרש"י שבא להוציא "כל שאין בו דעת ואין אביו ואמו מביאו לבית דין שאין מטבילין אותו". כך כתבו גם התוס' (מד,א): "שאין מטבילין גר קטן על דעת בי"ד אא"כ הוא תובע להתגייר" (או בא עם אמו),[4] הרא"ה (בשטמ"ק יא,א): "כשבא לפנינו להתגייר ורוצה מעצמו בדבר", המאירי (יא,א): "הואיל ומכל מקום הוא תובע בכך מטבילין אותן", והמרדכי (יבמות סי' מ): "אם אין רוצה אינו גר".[5]

בדברי כל הראשונים הללו מפורש שכאשר הילד מבקש להתגייר אין צורך בכך שהוריו יתגיירו עמו.[6] הם נחלקו רק האם יש צורך ברצון זה של הילד. בדרכי משה (רסח סק"ד) הביא את מחלוקת הראשונים ולא הכריע בה, והש"ך (שם ס"ק ז) דייק שהשו"ע פסק שאי אפשר לגייר ילד נגד רצונו.

יש להדגיש שכל הראשונים הנ"ל דרשו רצון בעלמא, אך אין צורך בקבלת מצוות במובנה החמור (עי' להלן בנקודה זו). הריטב"א (יא,א) כתב שאין צורך אפילו בהודעת מצוות כי הוא לאו בר הודעה.

בנידון דידן, מדובר בילד שמביע את רצונו והסכמתו לגיור, וממילא המחלוקת הנ"ל איננה רלבנטית. אמנם לפי השיטה שדורשת רצון של הילד יש צורך בכך שיהיה בר-דעת ויש לדון מהי רמת הדעת הנדרשת,[7] אך בנידון דידן מדובר גם כשההורים מסכימים לגיור ו"מביאים" את הילד לבית הדין, ולכן אין צורך בדעתו.

ג. גר שאינו עתיד לשמור מצוות

בגמרא מבואר שיסוד דין גר קטן הוא שהגירות "זכות הוא לו", וזכין לאדם שלא בפניו. באופן טבעי, הגירות כוללת עמה שמירת תורה ומצוות, וממילא ברור שיש בה זכות גדולה: הגר הופך ליהודי עובד ה' החוסה תחת כנפיו, מקבל שכר על כל תרי"ג המצוות וזוכה לחיי העולם הבא. אך מה הדין אם מסתבר שהגר לא יקיים מצוות? במקרה כזה הזכות בעצם הכניסה ליהדות ניצבת מול החובה והעונש החלים על יהודי שאינו מקיים מצוות. שאלה זו נידונה בפירוש רק בדורות אחרונים. השאלה התעוררה מתוך התופעה של נישואי תערובת, שיצרה מצב של ילדי נכרית שאביהם היהודי רוצה שיהיו יהודים. יותר מאוחר היא התעוררה ביחס לאימוץ ילדי נכרים במשפחות יהודיות חילוניות. אפשר למצוא בדברי הפוסקים מחנות חלוקים בשאלה זו:[8]

1. הסוברים שאין זכות

ר' יצחק אלחנן מקובנא (מובא בשו"ת מטה-לוי ח"ב סי' נה) כתב שהזכות היא דווקא כשהילד "יהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי", ואילו "בנדון דידן דהאב יצא מהכלל והוא כמומר לכל התורה, ע"כ בכה"ג לא מיקריא זכות אלא חובה". וכן כתב הזכר-יצחק (ח"א סי' ב): "כיון דאנו יודעים, דיעבור בודאי על כל איסורין שבתורה כשיתגדל בבית כזה, א"כ אין זה זכות לו כי אם חובה". וכן כתב השרידי-אש (ח"א מו, וכעי"ז שם, סא): "התינוק שמתגייר אוכל אח"כ נבילות וטריפות וא"כ אין הגרות זכות לו, ואין בגרות כלום".[9] וכן כתב המנחת-יצחק (ח"ג סי' צט): "היכא דמגדליהם אינם שומרים תו"מ, הרי לא יגדלו אותם ג"כ לתו"מ, מה זכות היא להם, אדרבה חובה היא להם". וכן פסקו גם בשו"ת חבצלת-השרון (ח"א יו"ד, עה) ובשו"ת פרי השדה (ח"א סי' מג)[10] ובשו"ת דור רביעי (ב, צא) ובשו"ת דברי אהרן (גולדמן יו"ד מא) ובשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד סי' קמב) וכעי"ז גם בשו"ת דברי יואל (ח"א יו"ד פט).[11]

כך נטה לומר גם הרב משה שטרנבוך (תשובות-והנהגות ב, תקיב), וכך פסק גם הרב שאול ישראלי (משפטי-שאול סי' לח). כך הכריע גם הרב אברהם שרמן (תוקף גיור קטין שהתחנך בחינוך חילוני, אורייתא יח, עמ' רח-ריח) וכתב שדבר זה מוסכם על כל הפוסקים, ולא זכר מכל המקורות שיובאו להלן.[12]

2. הסוברים שיש זכות

הרב יצחק יהודה שמלקיש, בשו"ת בית-יצחק (אה"ע ח"א סי' כט) כתב: "דהוה זכות להגר, דאף שיענש מ"מ יש לו חלק לעולם הבא".[13] וכן פסק האחיעזר (ח"ג סי' כח) על פי הבית-יצחק, וכן כתב הרב צבי הירש קאלישר (הו"ד בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א יו"ד רכט): "ואין אנו ערבין זה לזה במה שאין יכולין למחות, אבל ערבין אנחנו זה לזה במה שיכולין לזכותם שלא לדחותם חלילה ועל כזאת קצת ראוי לומר פושעי ישראל פעמים עושין מצות כרמון". בעל האגרות-משה הסתפק בזה בתחילה (יו"ד א,קנח) והכריע לבסוף דנחשב זכות (אה"ע ד,כו): "וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצותן שעושין הוא מצוה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים".[14] וכן נקט בדברות-משה (שבת סי' סד הע' יא) ש"מסתבר יותר שהוא זכות". כך כתב גם בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ג יו"ד ל) "דאף אם לא יקים המצות הוי זכות שנכנס בברית ישראל", וכן כתב הרב אשר ניסן לויטן (הפרדס שנה טז חוברת יא סי' פו). וכן פסק הרע"י (יביע-אומר ח"ב אה"ע,ד) ש"על פי הדין מותר לגייר את הבנים". וכן כתב הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (שיח-נחום יו"ד, סח): "ברור שעצם הגירות הוא זכות גדולה שהרי הוא נכנס תחת כנפי השכינה".[15]

יש הסוברים ששאלה זו נותרה בספק: הרבנים יעקב עדס, יוסף שלום אלישיב ובצלאל זולטי הביאו בעיקר את המקורות המחמירים הנ"ל (פד"ר ח"א עמ' 375-379) אך התלבטו האם נאמרו גם בדיעבד, ומסקנתם היא: "אין בידינו להכריע שהגירות לא חלה גם בדיעבד, שאפשר שזה גופא הוי זכות לו שנתחייב בתורה ומצוות ונדבק בזרעו של אברהם אבינו, ועל כל פנים לא יצא מידי ספק גר".[16]

3. האם הסכמת ההורים הופכת את הגיור לזכות?

דברי הפוסקים הנזכרים לעיל נאמרו ביחס לעצם הגדרת היהדות ללא קבלת מצוות כזכות. אמנם גם אם נחוש לדעה המחמירה, שאינה רואה יהדות ללא מצוות כזכות, יש לבחון מה הדין כשההורים רוצים את הגיור. בגמ' בכתובות (יא,א) על דברי רב הונא שבי"ד מטבילים גר קטן ד"זכות היא לו", אומרת הגמרא:

לימא מסייע ליה: הגיורת, והשבויה, והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. מאי לאו דאטבלינהו ע"ד בי"ד? לא, הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון.

משמע שכאשר האב התגייר יחד עם בנו אין צורך בדעת בית דין. ויש לדון האם לשם יצירת מצב של "ניחא ליה" יש צורך דווקא בכך שהאב יתגייר עם בנו, או שמא די בכך שיביע את רצונו בכך שהבן יתגייר?

הרשב"א והריטב"א כתבו שמדובר דווקא כאשר ההורים התגיירו עם ילדיהם. אך השיטה מקובצת (שם) כתב ש"אפשר דכל שיש לו אב ואם ומביאין אותו להתגייר אף על גב דאינם מתגיירים עמו ניחא ליה במאי דעבדי ליה אביו ואמו, ואינו צריך דעת בית דין", וכן הבין החתם-סופר (יו"ד,רנג) בדעת הרמב"ם (ראה להלן).[17]

עפי"ז כתב הרב מרדכי הלוי הורביץ בשו"ת מטה-לוי (ח"ב סי' נד) שאם האב מוסר את הבן לגיור אפשר לגייר אותו למרות שהאב אינו שומר תורה ומצוות, משום שניחא ליה במאי דעביד ליה אביו:[18] "בנדון דידן אין ספק שעל דעת אביו מלין את התינוק, ולא צריך שתהיה זכות לקטן, דאף אם חוב הוא לו ניחא ליה מאי דעביד אביו".

כך נטה לפסוק גם האגרות-משה (יו"ד א קנח): "וגם הוא זכות מחמת דניחא ליה במאי דעביד אביו". וכן פסק הרב הנקין בשו"ת בני-בנים (ח"ב סי' לו). ואמנם תשובות אלו דנו בעיקר במקרה שבו האב עצמו יהודי (שאינו שומר מצוות), אך בדברי החתם-סופר מפורש שלהלכה אין חילוק בדבר.

ועוד, כאשר הסביבה שבה גדל הילד היא סביבה יהודית, יש מקום לדמות זאת למקרה שבו הוריו יהודים. כעין זה כתב הר"ש ישראלי (משפטי-שאול סי' לח):

מאחר שהמדובר כאן בילדה שתגדל בישראל בין ילדים יהודיים, ותלך לבי"ס יהודי, הרי אם תשאר בגויותה זה ודאי יכול לגרום לה אי - נעימות אף אם ישתדלו להעלים עובדת מוצאה הנכרי ממנה. ואם תצטרך לעבור גירות כשתגדל יגרום לה לזעזוע נפשי, שמבחינה זאת ודאי זכות היא לגיירה כיום.

עם זאת, דעת ר' יצחק אלחנן והשרידי-אש (וסיעתם) הנ"ל היא שגם כשההורים מבקשים לגייר את בנם אין שומעים להם, ואין הניחותא בהליכה אחר רצון האב שקולה כנגד החובה שבהתחייבות במצוות מבלי לקיימן. עוד הוסיף הראי"ה קוק (דעת-כהן קמז) שכאשר ההורים עצמם לא מתכוונים לגדל את הילד לשמירת מצוות אין מסירת הילד לבית הדין על ידם נחשבת כמסירה.

4. האם רצון הילד להתגייר מגדיר את הגירות כזכות?

רוב ככל הפוסקים הנזכרים לעיל דנו בתינוקות קטנים שהוריהם (הביולוגיים או המאמצים) מבקשים לגיירם. בנידון דידן מדובר בילדים שהגיעו לבגרות מסוימת והם מבקשים בעצמם להתגייר, ויש לדון האם יש בכך להשפיע על פסיקת ההלכה.

מדברי הראשונים עולה שיש יתרון לגר שתובע מעצמו להתגייר על פני גר שרק אביו ואמו רוצים שיתגייר. כך כתב הריטב"א (שם) שבמקרה כזה "כל שכן" שמגיירים אותו. גם משאר הראשונים עולה שהרצון והתביעה של הילד מהווים גורם שמדרבן את בית הדין להיענות לבקשתו ולגייר אותו (מאירי שם; מרדכי יבמות מ ועוד). יש מקום להבין שהדיון בשאלה האם גירות ללא מצוות נחשבת כזכות לילד הוא דווקא כאשר הילד עצמו לא מביע כל עמדה, אך אם הילד עצמו רוצה בכך אי אפשר לעמוד נגד רצונו. ניסוח קיצוני לדעה זו אפשר למצוא בדברי התוס' (סנהדרין סח,ב):

ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שבי"ד מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה.[19]

מדברי התוס' עולה שאין כאן כלל דין "זכין" במובנו הרגיל, וממילא עצם הגדרת הגירות כזכות אינה מעכבת, וכן פסק הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (שיח-נחום יו"ד, סח).[20] אך גם אם הגר אינו זוכה לעצמו, אלא בית הדין זוכים עבורו, מסתבר שזכות זו תלויה בנקודת המבט הסובייקטיבית של הגר,[21] וממילא אם היא ידועה לנו אפשר לזכות עבורו גם אם מבחינה אובייקטיבית נכריע שהגירות היא חובה. כך אפשר להוכיח מדברי הגמרא ביחס לגוי גדול, שהגירות אינה זכות עבורו משום ש"בהפקירא ניחא ליה", ואף שמבחינה אובייקטיבית ברור שעדיף לשמור מצוות ולנחול חיי עולם הבא, על פני הנאות מופקרות. וכך כתב הרד"ך (שו"ת הרד"ך בית ט):

דלא אזלינן בזכות וחובה לענין מה שאמרו זכין לאדם שלא בפניו וכו' אלא בתר רצונו ולא בתר זכות וחובת נפשו.

לפי זה פסק בשו"ת בני-בנים (ב, לו) שכאשר הילד מבקש להתגייר הגירות נחשבת עבורו כזכות גם אם מבחינה אובייקטיבית היא חובה.[22] לכן יש לומר שאם רצון הילד החי במדינת ישראל בימינו הוא להיות יהודי ככל חבריו, ולהיות מסוגל להתחתן עם יהודייה מבית שומר מסורת ולעשות זאת במסגרת חוקי המדינה, הרי שמבחינתו מדובר בזכות גם אם לדעתנו זו חובה. נדגיש כי אין שום דרישה לכך ששיקוליו של הילד יהיו "לשם שמים". כבר הריטב"א (כתובות יא,א) כתב שאם הגירות תציל את האדם מעונש מוות היא נחשבת כזכות. גם החתם-סופר (יו"ד,רנג) והפוסקים בעקבותיו על המתגייר עם אביו דיברו על זכות במובן הטכני ולא במובן הרוחני הגבוה.

לאור דברים אלו יש להוסיף, שדברי השרידי-אש (ב, סא) "שאין בזמננו שום זכות לקטן שגיירו אותו" היו נכונים אולי באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, אך לא במדינת ישראל של היום. הרב ישראל רוזן (במאמרו שצוין בהערה 1) הוסיף שבאווירה הדתית התוססת שבמדינת ישראל יש סיכוי משמעותי שהגר יהפוך בסופו של דבר ליהודי כשר. ואכן, עינינו הרואות רבים מקרב האזרחים שאינם יהודים שמתקרבים לדת ישראל בגדלותם, וזאת אף אם לא התגיירו בילדותם. זכות גדולה היא עבורם שנגייר אותם כבר מילדות.

על כל האמור לעיל יש להוסיף שחשש זה, שמא הגירות בבית שאינו שומר מצוות נחשבת כחובה, ואין בה דין "זכין", לא נידון כלל ברבים מספרי השו"ת שעסקו בגיור של בני נישואי תערובת, כפי שיובא להלן.

ד. הגדילו יכולין למחות

יש שכתבו כי גם אם גיור של קטנים שאינם שומרי תורה ומצוות חל, הרי הוא פוקע עם הגיעם לגיל מצוות, מכיוון שאי-קיום המצוות נחשב כמחאה המבטלת את הגירות.[23]

בגמרא (כתובות יא,א) אמר רב יוסף: "הגדילו יכולין למחות", היינו שגר קטן יכול לחזור בו ולבטל את גירותו אם ימחה כשיגדל. אמנם הרי"ף השמיט דין זה,[24] אך השו"ע (יו"ד רסח,ז-ח) פסק כדברי רב יוסף. מדוע יכול הגר למחות? בהבנת מהותו של דין המחאה ישנן שתי גישות עקרוניות בדברי הראשונים:

א.  צורך בקבלת מצוות - התוספות בסנהדרין (סח,ב) כתבו: "דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסרים אלא קבלת מצות, ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה".[25] היינו שאי-המחאה מתפקדת למעשה כאקט של קבלת מצוות, וכן כתב בשו"ת מהרי"ט (ב אה"ע מא) גם בדעת הר"ן.

ב.   אפשרות להפקיע זכייה - הרשב"א (קידושין כג,א) כתב שהמחאה מבטאת את זכותו של הגר שלא לקבל את הזכייה שזכו עבורו, ולראות בגירות חובה. כך עולה גם מדברי הראשונים שכתבו שהמחאה מבטלת את הגירות למפרע (ריטב"א, ר"ן ועוד),[26] וכן מראשונים שכתבו שבמקרים מסוימים המחאה לא מועילה, כדלהלן.

1. מי היכולים למחות?

רש"י והרשב"א כתבו שיכולת המחאה קיימת גם בקטנים שהתגיירו עם הוריהם. וכן כתב השטמ"ק בשם כמה ראשונים, וכן פסק השו"ע (יו"ד רסח,ז-ח). אך החתם-סופר (יו"ד רנג) הביא את דעת בה"ג שאם נתגיירו עם אביהן לא יכולים למחות, וביאר שבמקרה כזה אנן סהדי שהיה ניחא ליה ורק עכשיו חזר בו. החתם סופר הכריע להלכה שאינו יכול לחזור בו כשאחד ההורים מתגייר עמו (או שהוא יהודי כבר עתה), והובאו דבריו בפתחי-תשובה (יו"ד רסח ס"ק ח). כך פסק בציץ-אליעזר (טז,סא). וכך נטה לפסוק באגרות-משה (יו"ד א, קסב) וציין כעקרון כללי שאם יש זכות גדולה בגיור א"א למחות.[27] כאשר שני ההורים נשארים בגיותם, ורק מביאים את הילד לגיור, החתם סופר לא הכריע בצורה מוחלטת אך כתב שלדעת הרמב"ם גם כאן לא תהיה זכות מחאה, ונראה שנוטה לפסוק כך.[28]

2. זמן המחאה

בגמרא (יא,א) נאמר שיכולים למחות רק כש"הגדילו", ומאידך ש"אם הגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות". והקשו הראשונים כיצד אפשר לצמצם שתמחה בדיוק ברגע שבו גדלה?

א.  התוס' כתבו בשם ר"י שדווקא לאחר ש"נהגה מנהג יהודית" אינה יכולה למחות. וכן הובא בשם התוספות גם בריטב"א, וכ"פ הרא"ש (סי' כג).

ב.   הריטב"א, המאירי והר"ן כתבו בשם התוס' שמשגדלה יכולה למחות עד שיודיעוה עול מצוות, וביאר הר"ן שעד שמודיעין אותה עול מצוות אינה גיורת גמורה.

ג.   הרשב"א כתב שמוחה ברציפות מתוך קטנותה אל תוך גדלותה. וכן הכריעו הריטב"א והמאירי והראב"ד (בשטמ"ק).

ד.   הר"ן (בחידושיו ועל הרי"ף) כתב שמחאה בקטנות מועילה אם לא חזרה בה עד שהגדילה.

לסיכום, דעת ראשוני ספרד ופרובנס היא שעצם העובדה שלא היתה מחאה אקטיבית ברגע הגדלות מכשירה את הגירות. מדבריהם עולה שאין כאן דין של קבלת מצוות. אמנם מדברי התוס' המצוטטים בראשונים אלו עולה שיש צורך בדין של הודעת המצוות שהופך את הגר לגר גמור, ועד אז הוא יכול למחות. דעת ביניים היא שיטת ר"י שסבור שאפשר למחות עד שינהג מנהג יהדות, וכן פסקו הטור והשו"ע (רסח,ח): "בד"א, כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל שוב אינו יכול למחות".

3. האם אי-קיום מצוות נחשב כ"מחאה"?

ההבנה הפשוטה העולה מדברי רוב הראשונים היא שהמחאה הינה הבעה מפורשת של אי-רצון להיות יהודי. כך גם כתבו רש"י ותוס'-הרי"ד שהמחאה היא כאשר אומרים "אי אפשינו להיות גרים". אך התוס' ישנים (על הדף) הקשה:

מתי תדע שעת המחאה, דהא בקטנות אינה יכולה למחות כר"י יש לומר כגון שהתחילה מנהג גיות יום לפני גדלותה וכן נהגה יום או יומיים לאחר גדלותה.

מדברים אלו דייק בשו"ת תשובות-והנהגות (ב,תקיב) שעצם ההתנהגות כ"גוי" נחשבת כמחאה. לפי זה כתב הרב אברהם שרמן (במאמרו הנ"ל) שיש לחשוש שגר קטן שאינו שומר מצוות מפקיע בכך את הגירות.[29] אמנם נראה שהבנה זו בדברי התוס' ישנים אינה הכרחית. שהרי בדבריהם נאמר רק שכל עוד הקטן נוהג במנהג גיות יש ביכולתו למחות כשירצה, ולא שעצם התנהגות כגוי מהווה מחאה, וכן עולה מלשון השו"ע הנ"ל.

מבחינה מהותית נראה ששאלה זו תלויה בהבנת דין המחאה: אם הוא נובע מהצורך בקבלת מצות יתכן שרק גר שבגדלותו מקבל עליו את כל המצוות נשאר בגירותו, וכך פסק בשו"ת לבושי מרדכי (אה"ע קמא לח) וכן תלמידו בעל שו"ת חיים ברצונו (יו"ד מח).[30] אך אם מדובר רק באמצעי להפקעת דין "זכין" די בכך שהגר לא ימחה כנגד עצם מעשה הגיור.

לאור זאת כתב בשו"ת תשובות-והנהגות (שם) שלדעת רוב הפוסקים אין צורך בקבלת מצוות גמורה, וכן בשו"ת אחיעזר (ג,כח) כתב: "מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות אין זה כמחאה על הגרות רק שעובר עבירה כישראל ובודאי דהוי גר". וכעי"ז כתב בשו"ת מהרש"ם (ו,קט): "דמה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בש"ק וכדומה דאין זה מחאה כי מעשה אבותיהם בידיהם ואומרים מותר וכתינוק שנשבה בין העכו"ם דמי".[31] וכן פסק בציץ-אליעזר (טז,סא). גם לפי האג"מ (יו"ד א קסב) המחאה בגדלות היא רק כדי לאשר שהגירות היא זכות (וכ"כ באג"מ אה"ע א, ב), ונראה שאם רוצה להישאר יהודי שאינו שומר את כל המצות די בכך.

לדברים אלו יש לצרף את העובדה שלדעת החת"ס (יו"ד,רנג) אין דין מחאה כאשר ההורים מסרו את הילד לגיור. אמנם יש לפקפק על צירוף זה משתי סיבות: א. לדעת הזכר-יצחק (א,ב) והדעת-כהן (קמז) כאשר אין ההורים מתכוונים שהילד יקיים מצוות אין זה נחשב שהם מוסרים אותו לגיור. ב. בשו"ת בית-יצחק (אה"ע א,כט) ובשו"ת אחיעזר (ג, כח) כתבו שכאשר גדלים בבית שאינו שומר תורה ומצוות אין הגירות נחשבת כזכות גמורה שאי אפשר למחות נגדה, אף שנמסרו לגיור על ידי ההורים.

מאידך, יש מקום לומר שעצם החיים במדינת ישראל, שבה המיינסטרים של החברה הישראלית הוא יהודי-לאומי, מגדירים את הגירות כזכות גמורה שאי אפשר למחות נגדה, וכעין דברי האגרות-משה (יו"ד א,קסב).

ה. האם יש לגייר לכתחילה גר שלא ישמור מצוות?

פוסקים רבים נקטו שאפשר באופן עקרוני לגייר גר קטן אף אם לא ישמור תורה ומצוות, ולמרות זאת ראוי שלא לעשות כן לכתחילה.[32] כך למשל כתב בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א יו"ד רכט): "מאד נראו גם בעיני החששות שמלין וטובלין את התינוק עתה ובהתגדלו יתנהג בדרכי ישראל פעם א' ולא יוכל עוד למחות וההיזק כפלי כפלים מהזכות ומה לנו ולצרה זאת". כך כתב גם הראי"ה קוק (דעת-כהן קמז): "בנ"ד, שע"פ האומד יעבור על התורה... לעניות דעתי שב ואל תעשה עדיף". וכן כתב בשו"ת בני-בנים (ב,לו): "שאם אחרי הגירות הם גדלים בלי תורה ומצוות... מביאים פורענות על ישראל". וכן כתב הגרי"א הרצוג בשו"ת היכל-יצחק (אה"ע א,כא): "איזה סיכויים יש כאן שיתחנך ליהדות, ולמה לנו להכנס בצרה הזאת?". וכן כתב גם הר"ע יוסף (יביע-אומר ח"ב אה"ע סי' ד): "כשרואים הבי"ד שיש חשש שהבנים הללו יחללו שבתות וי"ט בגדלם, נכון שלא לגיירם. ואם עברו וקבלום מה שעשו עשוי".[33]

מאידך, דברי שו"ת אחיעזר,[34] ושו"ת מטה-לוי, ושו"ת אגרות-משה ושו"ת חבלים בנעימים והרב צבי הירש קאלישר ונוספים שהוזכרו לעיל, נאמרו בפירוש ביחס לגיור לכתחילה. כמו כן, במקורות רבים אפשר למצוא התייחסות לקשיים שונים שעולים בגירות של ילדים מנישואי תערובת, שבהם ברור שההורים אינם שומרים תורה ומצוות,[35] ומדבריהם עולה שלא חשבו שיש בעיה בגירות כזו. כך למשל אפשר ללמוד מדברי ר' שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (קמא רכט) ורבי דוד טבלי בשו"ת לשון זהב (סי' ו עמ' כז) ושו"ת מהר"ם-שיק (יו"ד,רמח) ושו"ת בנין דוד (ח"א סי' מה) ושו"ת תעלומות-לב (ג,לב) ושו"ת מהרש"ם (ו,קט) ושו"ת עצי הלבנון (סי' סד) וספר השבי"ט (ח"ד עמ' ע), שכולם דנו בגיור של ילדים מנישואי תערובת כשהאמא לא מסכימה לגיור, וכתבו כדבר פשוט שאם האמא מסכימה אפשרי לגיירם לכתחילה.[36]

לכך יש לצרף שתי נקודות נוספות: א. רוב הפוסקים שכתבו שלא "להכנס בצרה הזאת" דברו ביחס לתינוקות קטנים, ולא בקטן בר-דעת שמבקש להתגייר.[37] ב. מתוך שיקולי הפוסקים הללו ניכר שלא חששו לנישואי תערובת, משום שלרוב התינוקות הללו יצאו מהקהילה היהודית. אך במציאות של מדינת ישראל ישנה סכנה של התבוללות שבה קשה לומר "שב ואל תעשה עדיף". משום כך כתב הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (שיח-נחום יו"ד, סח) שבימינו "בשום אופן אין להעמיד תנאים כאלה ואחרים לעצם גיור הילדים, שהוא תקנת הציבור כולו".

ו. באלו תנאים אפשר להניח שהגר ישמור מצוות?

מה הדין כשיש סיכוי שישמור אך לא בודאות, כגון שאחד מן ההורים קרוב למסורת, או שבית הספר שאליו ילך הילד הוא בית ספר ממלכתי-דתי, וכדומה?[38] הרב"צ עוזיאל (פסקי-עוזיאל בשאלות הזמן סי' סד) דן במקרה שבו האם היא נכרית שמנותקת לגמרי מן היהדות, ואילו האב רוצה שבנו יהיה יהודי. וכך כתב: "ואין לחוש שמא יגרר אחרי אמו... ובהתגיירותו ימלט מכפירה ואביו שגיירו יתאמץ לחנכו בתורה ולהצילו מעבודה זרה ואביזריהו". וכן הרי"א הרצוג כתב בשו"ת היכל-יצחק (אה"ע א,כא): "הענין חוזר למה שאמרתי שאם לפי אומד דעת הרב יש סיכויים שההורים ישמרו יהדות, ויש חשש של תרבות רעה, אם לא נקבלם כנ"ל, אפשר לקבל".[39]

מדבריהם עולה שגם במערכת מורכבת, שבה יש צדדים שדוחפים את הילד שלא לקיים מצוות, אם קיים סיכוי סביר שהילד ישמור מצוות אפשר לגייר אותו על בסיס זה. התייחסות מפורשת למקרה שבו הורי הילד אינם שומרים תורה ומצוות אך הם שולחים אותו לבית ספר דתי אפשר למצוא באגרות-משה (אה"ע ד,כו):

ובדבר שבבית הספר היומי שנתייסד ע"י בני תורה ויראי השי"ת והמנהל והמורים כולם יראים ושלמים ונודעו שהרבה תלמידים הם מנכריות... אפשר לתקן דאת הקטנים יגיירו כי הם אינם צריכים קבלת מצות ויגיירום ע"ד ב"ד והוא זכות להם כי מכיון שלומדים בבי"ס דתי אצל מורים יראי שמים הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה שלכן אף שהוא ספק הוא זכות ודאי.

הרב פיינשטיין מסתפק בכך ש"מצוי" שהמתחנכים במוסד דתי ישמרו מצוות בהמשך חייהם, בכדי להתיר את הגיור לכתחילה. גם הר"ש ישראלי (משפטי-שאול,לח) כתב שאם ההורים מתכוונים לחנך את הילד ליהדות יש לגיירו לכתחילה (אף אם ההורים עצמם אינם שומרי תורה ומצוות). וכן כתב הרב ישראל רוזן (במאמרו הנ"ל, הערה 1) שאם הילדים ישלחו לבי"ס דתי יש סיכוי סביר שיגדלו כדתיים ואפשר לגיירם גם בלי דעתם. מאידך, הרב משאש בשו"ת שמש ומגן (יו"ד סב) כתב שכאשר הילד גדל אצל הורים חילוניים אין לסמוך על כך שהולך לבית ספר דתי. אמנם במקרה שבו דן מדובר על הורים שלא הביעו כל רצון לסייע לילד לקיים מצוות.

יש להדגיש כי ברור מדברי הפוסקים הנ"ל שגם אם הילד לא יקיים מצות בפועל בעתיד, אין זה מבטל את הגירות למפרע. וכן פסק בשו"ת תשובות-והנהגות (ב,תקיב) שדי בכך שבית הדין בשעת הגיור "דימו אז באמת שזהו זכות וגיירו אותו". גם הרב דוד לאו בשו"ת משכיל-לדוד (סי' לח) הציע לומר ש"הואיל ואותו בית דין שגיירו היה סבור שזו זכות, אם כן נעשה הדבר כדין ויש כאן גירות".

ז. סיכום

א.  כאשר גר קטן מבקש להתגייר, יש לבית הדין לגייר אותו על דעתם, בין אם בא בעצמו ויש לו דעת ובין אם הובא על ידי הוריו.

ב.   כאשר ידוע שהגר לא ישמור מצוות בגדלותו, נחלקו הפוסקים האם הגירות נחשבת כזכות עבורו. גם מעבר לזכות הרוחנית יש זכות: א. מכיוון שההורים רוצים שהילד יתגייר. ב. מכיוון שהילד עצמו רוצה להתגייר. ג. המציאות החברתית במדינת ישראל כיום יכולה להגדיר את היהדות עצמה כזכות.

ג.   כאשר הגר מוחה בגדלותו הוא יכול לבטל ולהפקיע את הגירות. לדעת תוס' זה  קשור לקבלת המצוות, ולפי"ז ייתכן שצריך לשמור את כל המצוות בפועל. אך לדעת רוב הראשונים והפוסקים די בכך שלא ימחה בפירוש. לכך יש לצרף את העובדה שהורי הילד מסכימים לגירות.

ד.   הפוסקים נחלקו האם רצוי לכתחילה לגייר גר שלא ישמור תורה ומצוות. לדעת פוסקים רבים אפשר לעשות זאת אפילו לכתחילה, ולכך יש לצרף את העובדה שהילד עצמו מבקש להתגייר ואת הצורך בגיורים אלו בדורנו לטובת החברה בישראל.

ה.  אם קיים סיכוי סביר שהילד יגדל לשמור תורה ומצוות, כגון שילמד בבי"ס דתי או שאחד ההורים רוצה שיתקרב ליהדות, גם המחמירים יודו שאפשר לגייר לכתחילה.

סוף דבר, מדברי רוב הפוסקים עולה שהגירות חלה בדיעבד גם ללא קיום מצוות. אמנם לכתחילה יש להגביל את הגירות למקרים שבהם הילד והוריו מתחייבים לעשות צעדים לכיוון שמירת מצוות (לאפשר לילד שמירת כשרות בסיסית, שמירת שבת וחגים, לימוד בחינוך דתי וכד'), הן משום שלכתחילה רצוי שלא להרבות עוברי עבירה בישראל, והן משום שבמקרה כזה הדעה המכשירה את הגירות היא רוב מוחלט של הפוסקים.

 



[1] המאמר נכתב בהנחייתו של אבי מורי הרב דוד סתיו שליט"א.

[2].    [הערת מערכת: ראו מאמריהם של הרב ישראל רוזן "גיור קטינים מאומצים במשפחה חילונית", תחומין כ', עמ' 245, ומאמרו של הרב אברהם שרמן "גיור תינוק אסופי לשם אימוץ", שם עמ' 237, ומאמרו של הרב בניהו ברונר "גיור קטנים על דעת בית דין", צוהר גליון ל.]

[3].       עי' בהרחבה בספרו של מנחם פינקלשטיין, הגיור הלכה למעשה, עמ' 148 והלאה.

[4].       בתוס'-הרא"ש (שם ד"ה הגיורת) משמע שחלק עליהם.

[5].       יש להעיר שלא בכל הראשונים משמע שרצון הילד מעכב בדיעבד, אך ברובם משמע כן וכ"פ הש"ך כדלקמן.

[6]     ממילא, הדיון הנרחב בכתבי האחרונים סביב נושא גיור ילדים ללא אמם (עי' למשל ציץ-אליעזר חי"ח סי' סה) איננו שייך לענייננו. אדרבה, ממקורות אלו עולה שכאשר יש רצון של הילד הגיור אפשרי.

[7] התוס' הנ"ל פסלו גיור של בת פחות משלוש משום שאין לה דעת, ויש לדון באיזה גיל נחשב כבר-דעת. מסתבר שיש צורך שהילד יגיע ל'עונת הפעוטות', היינו לכל המאוחר לגיל עשר. אפשרות מחמירה יותר היא לדרוש שהילד יהיה "מופלא הסמוך לאיש", היינו שנה לפני גיל בר/בת המצווה.

[8].    [הערת מערכת: נושא זה של היש 'זכות' בלהיות יהודי חילוני היא קוטב מאמרו של הרב ישראל רוזן שצוין בהערה 1. חלק נכבד מהמובאות בפרק זה נזכרו שם, מחנה מול מחנה.]

[9].       אמנם בח"ב סי' סג כתב השרידי-אש שרק "לכתחילה יש להימנע מלגייר גר קטן במקום שיש לחשוש שאבותיו לא יגדלוהו לתורה ולמצות".

[10] למקור זה, ולמקורות נוספים שיובאו להלן, הפנה את תשומת לבי הרב עזריה אריאל הי"ו.

[11] ועיין בספר נחלת צבי (פלדר, חלק א), ובספר מגדל צופים (סי' לב).

[12].     בשו"ת דעת כהן (קמז) נאמר שכאשר ההורים אינם שומרים תורה ומצוות אין זה נחשב שהם מוסרים את הילד לגיור, משום שההורים לא מבצעים את קבלת המצוות. יש שהביאו את דברי הרב קוק כאילו דעתו היא שהגירות בכה"ג אינה זכות ולכן אינה חלה (פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין ז, עמ' תמב; הרב ישראל רוזן במאמרו הנ"ל (הערה 1) הבין להיפך, שיש כאן זכות והגירות יכולה לחול באופן עקרוני אלא שאין כאן מעשה מסירה מצד ההורים. סברה נוספת שהביא הרב קוק שם היא שבית הדין לא "עדבי שליחותייהו דקמאי" בגירות כזו, וכעין זה כתב גם הרב שלום קוטנא בקונטרס 'וכתורה יעשה'. עוד על שיטת הראי"ה קוק עי' באגרות הראי"ז זסלנסקי (עמ' יג והלאה).

[13].     אמנם עי' בדבריו באה"ע שם באות יא, וכן בהסכמתו לקונטרס 'וכתורה יעשה', שכתב אחרת, וצ"ע.

[14] ועי' בשו"ת משנה הלכות (טז, קכט) ובקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב (קג) שדנו בסברת האגרות משה ופקפקו בה.

[15] וכן כתב הרב רא"ם הכהן (גיור גר קטן, שבת בשבתו גליון 1515): "ברור שהגיור נחשב לזכות עבור הקטן ולכן אין להימנע מלגייר קטנים".

[16] ובשו"ת בית אבי (ח"א יו"ד סי' צא אות לו) כתב שצ"ע אם לגייר לכתחילה משום שאולי אין זו זכות, אך בדיעבד כתב (שם סי' צב אות יט) שהגירות חלה בוודאי ואין לדחותו. וכן כתב הרב נפתלי הערצקא העניג (אור ישראל שנה ח גליון א עמ' כו) שהגירות חלה בדיעבד.

[17] סברה זו, שניחא לבן במה שמחליט עבורו האב, נפסקה גם ברמ"א בהלכות פועלים (חו"מ שלג, ח).

[18].     דברי ר"י אלחנן המובאים בשו"ת מטה-לוי הוזכרו בדברי הרב שרמן (במאמרו הנ"ל) כראיה לכך שכל הפוסקים סבורים שהגירות בטלה, ולא הזכיר כלל שדעת שו"ת מטה-לוי עצמו היא שלא כדברי ר"י אלחנן!

[19].     התוס' שם מסבירים שסברת "זכות הוא לו" מסבירה רק מדוע בי"ד טורחים להתערב ולסייע לגירות זו. ויש להעיר שהתוס' אומרים סברה זו גם ביחס לגר שאין לו דעת.

[20] אמנם לפי שיטה זו ייתכן שתידרש קבלת מצוות מצד הילד כשיגדיל, ראה להלן.

[21] כמו בדין 'זכין' שבכל התורה כולה, ראה על כך בהרחבה בספר 'שליחות' בסדרת 'חוק לישראל' (עמ' 786-790).

[22] יובהר שעצם הבעת דעתו של הילד איננה משנה, כפי שמבואר בגמרא שאם טעם טעם איסורא אין מגיירים אותו גם אם מבקש. אך הבעת הדעה מסייעת לבית הדין להחליט שעבור ילד זה הגירות היא זכות סובייקטיבית.

[23] . [הערת מערכת: ראו מאמרו של הרב בניהו ברונר שצוין בהערה 1 שנכתב בעקבות גיור קטינה שעברה לבי"ס חילוני לפני גיל בת-מצוה. בשבתו על כס דיינות הגיור נחלק ההרכב האם זו מחאה המבטלת את הגיור. דעת הרב המחבר שגיורה תקף.]

[24].     והר"ן והחת"ס כתבו שחולק עליו, אך הב"ח כתב שהשמיט זאת מסיבות אחרות.

[25] בכך הם לשיטתם, כמובא לעיל, שאין בי"ד זוכים את הגירות לקטן אלא הוא זוכה לעצמו. אמנם לדעת רוב הראשונים בי"ד זוכים לקטן את הגירות ובכלל זה מקבלים עבורו את המצוות (עי' במאירי כתובות יא,א, ובדף על הדף שם).

[26].     וכ"פ החת"ס (יו"ד רנג), אף שמדברי רש"י (ד"ה יכולין) והרמב"ם (מלכים י,ג) יש שדייקו להיפך.

[27] מאידך, פוסקים רבים דחו להלכה את דברי החת"ס, עי' בפסקי עוזיאל בשאלות הזמן (סד) וביביע אומר (ח"ב אה"ע ד אות ט).

[28] וכן הבין בדבריו הרב אשר ניסן לויטן (הפרדס שנה טז חוברת יא סי' פו).

[29].     יש להדגיש שבשו"ת תשובות-והנהגות כתב שגם לדעת התוס'-ישנים הוי מחאה רק כשאינו שומר כלל מצוות, וכן כתב בשו"ת פסקי-עוזיאל בשאלות הזמן (סד) שכאשר "יחזור לסורו ויתנהג כגוי" זה נחשב כמחאה, ולא כדברי הרב שרמן שכל מי שאינו שומר את כל המצוות נחשב כאילו מחה. ממילא יש להבחין, גם לפי השיטה המחמירה, בין ילד שגדל כמסורתי למי שעזב את הדת לגמרי.

[30] ועי' בשו"ת בית שערים (יו"ד שנט).

[31] אמנם מדבריו משמע שלולא סברת "תינוק שנשבה" הייתה בכך מחאה.

[32].  [הערת מערכת: ראו גם מאמרו של הרב ישראל רוזן, "גיור ללא קבלת מצוות בשיטת עבדות ושחרור", תחומין לג, עמ' 184. והביא שם מתשובת הרש"ז אוירבך שאם לא ישמור מצוות "המגיירו עובר בלאו של לפנ"ע. ואף שהתוס' ביבמות מח,א בד"ה אלא רק כתבו 'דאין טוב לחייבו במצוות מאחר דאין חפץ לקיימם' דמשמע קצת דאין עובר ממש בלאו, יתכן דמיירי התם בכה"ג שיד ישראל תקיפה ויוכל אח"כ לכופו על כך, והיכי דאיכא למיתלי תלינן שיתנהג כישראל... אבל מכל מקום אין זה שייך כלל לגירות שבזמננו".]

[33] וכ"כ הרב דוב אהרן בריזמן בספר שלמי חובה (סי' נט).

[34].     עיין שם שהתלבט בכך.

[35] שהרי האם גויה והאב נשאר נשוי לה. כמו כן, בחלק מן השו"תים מפורש שהמשפחה מחללת שבת.

[36] או שדנו במילה שלא לשם גירות בנישואי תערובת, וכתבו כדבר פשוט שמותר למול לשם גירות. גם מדבריו של הרב שלמה גורן (אפשרויות לגירות של קטינים, שנה בשנה תשמ"ד) עולה שמותר לכתחילה לגייר ילדים של יהודי וגויה בלי כל התחייבות לשמור מצוות, עיי"ש.

[37] כך הציע לחלק גם בשו"ת תעלומות-לב (ג,לב), עיי"ש.

[38] עי' בשו"ת דעת סופר (יו"ד צג) שהסתפק במקרה שבו האבא מסורתי.

[39] וכ"כ הרב סיני שפר בקובץ וילקט יוסף (ח"י סי' קד) שאם יש "איזה תקוה" שיגדל כיהודי מותר לגיירו.

Comments