הרפלקסים של היילוד

רפלקס זוהי תגובה אוטומטית או "טבועה מראש" המתעוררת עקב גירויים מסוימים. מצמוץ העין כאשר מקרבים אליה דבר מה-דוגמה לרפלקס הקיים בנו מאז הלידה. ביילוד אפשר לראות רפלקסים רבים שעימם הוא נולד שרבים נעלמים ככל שהילד גדל ומשתלבים בתנועות רצוניות מורכבות יותר.

רפלקסים מאפשרים לתינוקות להגיב לסביבתם בדרכים מאורגנות יותר ואפילו מסתגלות עוד לפני שהספיקו ללמוד. למשל תינוק מוצץ אוטומטית כאשר שמים חפץ בתוך פיו-רפלקס המאפשר לקבל מזון עוד לפני שלמדו לקשר בין הפטמה לאוכל. ישנם רפלקסים ראשוניים מאוד כמו רפלקס הלפיתה ורפלקס ההליכה –תגובות ראשוניות מאוד שבהמשך תשתכללנה עם הלמידה.  רפלקס מורו-תגובתו של היילוד למצב שבו מניחים לראשו להישמט לאחור. הזרועות מונפות לצדדים וחוזרות לקו האמצע של הגוף, וכפות הידיים נקמצות כמו ללפות דבר מה. ייתכן שרפלקס מורו הוא תגובה של בעל חיים המנסה ללפות את אימו או את הענף של העץ כדי שלא ליפול? אם כך, נראה כי רפלקס מורו הוא רפלקס חיוני להישרדותם של אבותינו הקדומים. רפלקס הלפיתה-תגובת היילוד לגירוי בכף ידו-קמיצת האצבעות פנימה באופן אוטומטי. הלפיתה תהיה חזקה כל כך עד שהמבוגר אף יכול להרים את היילוד באוויר. משום שזהו רפלקס היילוד אינו יכול להרפות מרצונו רק אם יתעייף ולכן על המבוגר בעדינות להרפות את עצבעותיו של היילוד  מהאחיזה החזקה.

רפלקס ההליכה-תנועת הפסיעה הקצבית, הרפלקסיבית, הדומה להליכה ומתעוררת כאשר מחזיקים את התינוק זקוף ומנמיכים אותו עד שכפות רגליו נוגעות במשטח כלשהו. רפלקס ההליכה נעלם בדרך כלל בגיל שלושה חודשים בערך. כעבור מספר חודשים, כאשר התינוק לומד ללכת בעצמו, אותן תנועות חוזרות ומופיעות אך הפעם הן נתונות לבקרה רצונית. כאמור, ישנם רפלקסים הקיימים בלידה-כגון עיטוש, מצמוץ, הקאה ונשימה המסייעים להישרדותם של התינוקות עם סכנות המאיימות על הגוף. רפלקסים אלו נשארים איתם לכל אורח חייהם ואינם נעלמים.

רפלקס הגישוש אחר הפטמה-תגובת התינוק למגע בלחיו או בזווית פיו-התינוק מפנה את הראש לכיוון הגירוי פותח את פיו בחיפוש אחר הפטמה.

רפלקס מתיחת הצואר-כאשר מניחים תינוק על הגב הוא נוטה לסובב את ראשו לצד אחד ולמתוח את היד והרגל שבאותו צד ולכווץ את היד והרגל שבצד האחר(כמו בתנוחת הסיוף).

התפתחות מוטורית של תינוקות:

המיומנות המוטורית של התינוק מתפתחת בהקשר של צמיחה גופנית מהירה. בשנת החיים הראשונה, תינוקות ממוצעים משלשים את משקלם ומתארכים בכ25 סנטמיטרים. העצמות שבשעת הלידה היו רכות וגמישות, נעשות קשות ונוקשות יותר, השרירים הולכים ומתחזקים ככל שגדל נפחם. הממדים היחסיים של הגוף משתנים. בסוף השנה הראשונה, הראש עדיין נראה גדול לעומת שאר הגוף אך פחות מכפי שהיה בלידה. הגוף ארוך ביחס לזרועות ולרגליים. חלקים שונים של הגוף גדלים בזמנים שונים ובמהירויות שונות.

החוקרים חקרו באיזה גיל תינוקות מסוגלים "לעקוב" אחר אובייקט נע בעזרת תנועת מעקב של העין. אלה תנועות חלקות ומתמשכות של העיניים המשמעות אחר חפץ או אדם הנמצאים בתנועה. תנועת עין חדות לעומת זאת, הן תנועות עיניים מהירות וקופצניות המשמשות להעברת המבט במהירות למשהו חדש. כאשר אובייקט מתחיל פתאום לנוע, העיניים נעות בחדות כדי להדביקו ואז הן עוקבות אחר האובייקט בתנועות מעקב חלקות ומתמשכות. אם מציגים בפני היילוד אובייקט נע, עיניו נוטות לנוע בכיוון הנכון, אך בתנועה לא מדויקת ולא חלקה. כעבור חודשיים, תנועות מעקב חלקות הן תופעה שכיחה. זו כנראה הסיבה לנטייתם של מבוגרים להניע את ראשם באיטיות מצד אל צד כאשר הם מדברים אל תינוקות קטנים מאוד: תינוקות אלה פשוט אינם מסוגלים לעקוב אחר תנועות מהירות מצד אל צד או מעלה ומטה. היכולת לעקוב אחר אובייקטים הנעים מהר יותר מתפתחת בתקופה שבין גיל חודשיים לארבעה חודשים.

חדות ראייה

מידת יכולתו של אדם להבחין בפרטים קטנים. מאחר שראייתם של תינוקות קטנים חדה הרבה פחות מזו של מבוגרים נורמליים, הם רואים הרבה פחות פרטים קטנים יותר. למעשה, חדור הראייה של יילודים קטנה כל כך עד שהם נחשבים לעיוורים. ולמרות זאת, הם מסוגלים להשתמש ביכולת הראייה המוגבלת שלהם ביעילות ולהתנסות בעולם כבר בתחילת חייהם. בששת החודשים הראשונים תשתפר ראייתם עד מאוד.

השמיעה

זמו רב ידוע שנשים הרות חשוב שהעובר זז כמה שניות לאחר ששמע רעש חזק.השמיעה לפני הלידה מפותחת עד כדי כך, שמחקר אחד מצא שליילודים יש זכרון כלשהו של מאפייני צליל ששמעו בסיפורים שאימותיהם קראו להם בקול פעמיים ביום במשך 6 השבועות שלפני המועד הצפוי של הלידה(DeCaspar and Speance,1986). הם לא זכרו את תוכן הסיפורים אלא כנראה משהו בזרימה ובקצב של הסיפור. ייתכן שיש בכך הוכחה ששמיעתם של תינוקות מכווננת במיוחד לקליטת מאפיינים של הקול האנושי.

הריח והטעם

תינוקות רגישים מאוד לריחות. תינוקות מגיבים חיובי לריח של בננה ושלילי במקצת לריח של דגים ושלילי מאוד לריח של ביצים סרוחות. ישנם מחקרים שתינוקות הבחינו בין ריח של חלב אם שהיה על הרפידה לבין חלב מאם אחרת(MacFarlane,1975). העובדה שתינוקות קטנים יכולים להבחין בין טעמים אין פירושה בהכרח שמערכת החישה שלהם לעטם בשלה לגמרי. על פי מחקר על לשונותיהם של תינוקות שנולדו טרם זמנם ותינוקות שנולדו בתאריך בזמן, יודעים החוקרים שהקולטנים האחראים על הטעם-פקיעת הטעם-קיימים בכל הפה עוד לפני הלידה וסמוך למועד הלידה הרגיל מתרכזים על הלשון. אך כמו במקרה הראייה, נראה שיש הבדל בין בשילת קולטני החישה של היילוד לבין בשילת מערכת העצבים שלו. החוקרים מצאו שאפילו תינוקות קטנים מבחינים בין טעמים מתוקים, מרים ומלוחים(Ganchrow,Steiner and Daher, 1983), יילודים יכולים גם להבחין בין מתיקות של תמיסת סוכר דלילה מאוד לבין מים רגילים. יכולת זו לחוש במתיקות, והעובדה שחלב אם הוא מתוק מסייעת בהסבר ההתפחות המוקדמת של ההעדה למתיקות אצל בני אדם.

Comments