zooloo_fish.swfהאם ובנה    


 

 

  

העולם מלא במונומנטים של אבירים, אריות, סוסים, חרבות ותותחים המנציחים מעשי גבורה שונים ומשונים. אולם הגישה העינגבית היא כמעט בלעדית. כיבוד זכרם של הנופלים דווקא בפסל שהוא התגלמות שמחת   החיים – הרמה על הידיים של אם את בנה. עוד אחת מאותן פוזיציות היודעת היטב לשמור על חומה.

עשרות שנים מלווה האמא הגדולה הזאת את עין-גב . יש בה צירוף נשי "מחונן" בין רוחה האוהבת של חנה טוכמן לבין שפת הברונזה של הפסלת חנה אורלוף.

 

נדמה ששתיהן ביחד מצליחות  לצקת לפסל עוצמות כאלה , שלא היו מביישות אפילו אלף אבירים. מה שגם מציב בפנינו הוכחה ישירה שרגישות היא לאו דווקא סימן לחולשה. מי ששאל את עצמו פעם לפשר המימדים הנפילים של הפסל, אולי יוכל לקבל קמצוץ מהתשובה. היתה כאן תקווה שהגרנדיוזיות תוכל להחזיר את האדם המתבונן בה לפרופורציות יותר נכונות. כמו כן, היה רצון מפורש שהיצירה תצוד את העין כבר מהים ותהווה מעין הצהרת כוונות כלפי הבאים מהמערב לגבי החום האנושי המאפיין את המקום, מן תשובה עין-גבית ל"מיס ליברטי" (פסל החירות). וגם אם על זה אמרו חכמינו "העיקר הכוונות" , תמיד טוב לשאוף שבאמת הסתתרו מאחוריהן לבבות רחבים ופנים מחייכות.

 

...היא עומדת לה שם , בתוך שלוותו הרועמת של הגן הזוכר ואל מול שתיקת הים נותנת שיעור מולדת קטן. מזכירה לנו , בני המקום , כמה טוב לפעמים לשוב אל חיקו של הבית.

  nnnnnn mmmm

nnnnn   nnnmmmmn

 

kkhttp://aloneingev.googlepages.com/zooloo_fish.swf

jjjj

llllll