قصة الجد علي حبشي

قصة زواجي


اسمي علي الحبشي، من قرية  إكسال، ولدت في عام 1945 ابن لعائلة مكونة من 14 شخصا. 

أعمل اليوم كصاحب محل بقالة في القرية.

 

تخرجت من المدرسة في سن 14 لأتمكن من مساعدة أبي  وفي سن ال 18 قرر ابي البحث لي عن عروس لأتزوجها.

 

كيف أتزوج، وأنا لا أعرف فتيات القرية، ولكن هذا قرار ابي وليس هناك مفر، وأنا لا يمكن أن أرفض قرار الوالدين, فقط أنفذ.

 

في مجتمعنا زواج البنت اهم من زواج الشاب كي لا تبقى عزباء الشيئ الذي لا يتقبله المجتمع بسهولة لذلك اختار لي ابي عروس لها اخ أ‘زب على أمل أن يقوم والده بطلب يد اختي لذلك الشاب لان كانت هناك عادة متداولة في بعض العائلات وهي زواج البدل.

قرر ابي مع العائلة زيارة بيت العروس. استقبلونا بفناجين القهوة الساده. لم يشربوا القهوة قبل الحصول على مطلبهم وهي العروس. حال جلوسهم وترك فناجين القهوة غير مشروبة باشروا في طلبهم فطلبوا اهل العروس من اهل العريس ان يشربوا قهوتهم إشارة الى قبول الطلب وعندها بدأن النساء بترديد زغاريد الفرح.

في يوم الخميس التالي تم العرس, عشنا انا وزوجتي 35 سنة هناء وانجبنا 5 أبناء ربيناهم وزوجناهم لكن للاسف في يوم عيد الأم الموافق 203-3-21 توفيت زوجتي بسبب إصابتها بمرض السرطان الخبيث. بعد سنه ونتيجة الضغط الكبير من العائلة وخاصة ابنتي البكر, تزوجت امرأة اخرى لان كل ابنائي مشغولين خارج البلدة.

 

تزوجت قبل حوالي عشر سنوات في جيل 60. والحمدلله اعيش اليوم مع زوجتي بسعادة خاصة ان ابنائي الذكور قد عادوا ليعيشو في قرية اكسال ولدي 17 حفيد مما يدعمني بالحياة ويزيد طعمًا لذيذًا لحياتنا.

סיפור נישואים שלי

קוראים לי עלי חבשי, תושב כפר אכסאל שליד עפולה, נולדתי בשנת 1945 למשפחה המונה14 נפשות. עובד כבעל חנות מכולת בכפר.

סיימתי את לימודי ביה״ס בגיל 14 כדי לעזור לאבא בפרנסתינו ובגיל 18 אבא החליט לחתן אותי.

אוי ואוי לי, עם מי אני אתחתן, כמעט ואיני מכיר בחורות מהכפר, את הכלא שלי לא פגשתי בחיים. אך אין מנוס, איני יכול לסרב כי זה אסור לפי המסורת. ההורים מחליטים והבנים מבצעים... אין להתנגד או אפילו להביע את דעתי בקשר להחלטה.

בחברתינו, יותר חשוב מחתונת הבחור, לחתן את הבחורה כדי שלא תשאר רווקה דבר שיגרום רגשות לא נעימות מול החברה לכן אבא שלי בחר לי כלה שיש לה אח רווק בתקווה שבעתיד גם הבחור הזה יהיה החתן של אחותי כך שהיה נהוג בכמה משפחות לעשות חתונת חילופין (בחור מתחתן עם בחורה ואחיה של הכלה מתחתן עם אחותו של החתן).

אבא ובני המשפחה קבעו את יום הביקור אצל הכלה שלי. כאשר הגענו לבית הכלה משפחת הכלה הגישה קפה ערבי מר טעם. כל האורחים הניחו את ספלי הקפה על הרצפה סימן לסירובם לשתות את הקפה כי זה תלוי בתנאי שייענו לבקשתם. התחילו לדבר למה הם בקרו אותם והסיבה לביקור .(נזכיר לכם שגם לבת אסור לסרב אם יש הסכמת הורים). בני משפחת הכלה בקשו ממשפחת החתן לשתות את הקפה סימן להסכמתם. אחרי ששתו התחילו הנשים לשיר כמה שירי שמחה.

ביום חמישי שאחריו הייתה לנו חתונה מלאה בשירים וחגיגות. הנשואים הלכו כמו שמתוכנן  חיינו אני ואשתי 35 שנים באהבה שלווה ובהבנה. נולדו לנו חמשה ילדים, הם גדלו, למדו והתחתנו עד שבא יום גלינו כי אשתי חולה במחלת סרטן ונפטרה ביום הכי חשוב הוא יום האם (במגזר הערבי)  ב – 21-3-2003 ביום שכולנו נוהגים לשבת מסביב לשולחן ורוצים לחגוג. היה קשה מאוד לכולנו. אחרי שנה ממוות אשתי, הבת הבכורה שלי, ביקשה ממני להתחתן עוד פעם، היה קשה לי להחליט אבל לחץ הילדים שלי שלא רוצים להשאיר אותי לבד שינה את דעתי, הרי כל אחד מהם גר מחוץ לכפר וקשה להם לבקר אותי מדי יום.

התחתנתי עוד פעם לפני עשר שנים כשהייתי בערך בן 60. ברוך השם היום אני חיי עם אשתי בחיים טובים ושקטים דווקא שכל בניי חזרו לגור בכפר אכסאל (הבנות בכפרים שונים) עם נכדיי ה17 וזה תמך בי הרבה ונתן לי תקווה ואהבה לחיים שלי והכניס את השמחה ללב שלי. ברוך השם אני מרגיש היום איש מאושר ועשיר במשפחתי ובחיים שלי.

image.jpeg
Comments