הסכם השלום עם ירדן

הסכם השלום עם ירדן

 

הסכם השלום בין ישראל ובין ירדן נחתם ב- 26/10/1994 והסדיר את היחסים הדיפלומטיים, הגבולות וחלוקת המשאבים בין ישראל לירדן.

בין ישראל ובין ירדן ניטש מאבק עיקש משך שנים רבות וירדן אף השתתפה במלחמות נגד ישראל.

במשך עשרות שנים ניהלה ישראל משא ומתן חשאי עם חוסיין, מלך ירדן, עד שהתגבש הסכם השלום באמצע שנת 1994. 

נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים היו שטח של 400 קמ"ר בערבה שהירדנים טענו שהוא שייך להם וחלוקת משאבי המים של נהר הירדן. ישראל הסכימה לוותר על חלק מהשטח ולהקצות מים ממקורותיה לירדן.

נקודות עיקריות מתוך ההסכם:

גבולות: הוסכם על גבול משותף כאשר התוואי של נהר הירדן הוא הגבול, ובמקרה של שינוי זרימתו הוא יקבע מחדש לפי התוואי. ישראל מסרה 300 קמ"ר, ביניהם "אי השלום" בו נמצאים הסכרים של תחנת הכוח בנהריים, וחכרה 2,850 דונם, בערבה (מובלעת צופר) ובבקעת הירדן.

נורמליזציה (יחסים תקינים): מסגרת נורמליזציה מלאה, כינון יחסים דיפלומטיים ופתיחת שגרירויות, אשרות לתיירים, פתיחת קו אווירי, חופש גישה הדדי לנמלי הים, והקמת אזור סחר חופשי ופארק תעשיות בערבה. במסגרת שכנות טובה, נאסר על תעמולה עוינת ועל ביטויים שליליים בחוקים של המדינות.

ביטחון: כיבוד הטריטוריה של המדינה השכנה, אי כניסה אליו ללא רשות, שיתוף פעולה במניעת טרור, ואי מתן אפשרות או שיתוף פעולה עם גורמים או קואליציה שיפעלו כנגד המדינה השנייה, כולל פעולות סיכול כנגד מחבלים או מבריחים.

מים: במסגרת חלוקה צודקת של המים בירדן בירמוך ובמי התהום של הערבה, ישראל מצידה התחייבה להעמיד לרשות ירדן 50 מיליון מ"ק מים מידי שנה, מהכנרת, לחלוק את מימי הירמוך, כך שירדן תקבל 3/4 ממנו.

עקורים: ישראל וירדן ישתפו פעולה במטרה להקל את סבלם של העקורים והפליטים, כולל הקמת ועדה מרובעת הכוללת את ישראל, ירדן הפלסטינים ומצרים שתנסה למצוא דרכי פתרון.

 

טקס החתימה נערך במעבר הגבול החדש מצפון לאילת. אורח הכבוד היה ביל קלינטון, נשיא ארה"ב. רבין ואל מג'אלי, ראש ממשלת ירדן חתמו על ההסכם. המלך חוסיין, נשיא מדינת ישראל עזר וייצמן, שמעון פרס וקלינטון לחצו ידיים.

בישראל התקבל הסכם השלום כמעט ללא סייג. בעקבות ההסכמים נפתחו הגבולות ורבים מישראל ביקרו באתרים שונים בירדן.

 

שאלות על הסכם השלום עם ירדן ראו במסמך המצורף.

ĉ
michal israeli,
16 בדצמ׳ 2009, 5:09
Comments