הערות והפניות

פרק 1: אחים

עמ' 9

אף-על-פי שבין 1968 ל-1972 אירעו 326 חטיפות וניסיונות חטיפה של מטוסים ברחבי העולם.

Robert T. Holden. “The Contagiousness of Aircraft Hijacking”, American

Journal of Sociology 91, no. 4 (1986)

עמ' 10

"המוות איננו מפחיד אותי. אינני מפחד מהמוות, משום שאינני מייחס ערך לחיים ללא מטרה. ואם יהיה עליי להקריב את חיי כדי להשיג את מטרתם, אעשה זאת ברצון".

עדו ובנימין נתניהו, מכתבי יוני, הוצאת מעריב, תל-אביב 1977

כל הציטוטים ממכתבי יוני הובאו ממהדורה זו.

עמ' 11

אחד מהם היה מרדכי רחמים, שב-1969 סיכל באומץ התקפה של מחבלים על מטוס אל על בנמל התעופה של ציריך.

שלום ירושלמי, "הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום", פורסם באתר מעריב ב-2 ביולי 2011.

עמ' 13

דרו מידלטון, הפרשן הצבאי של הניו-יורק טיימס, תיאר אותה כ"מבצע חסר תקדים בהיסטוריה הצבאית".

Drew Middleton, “Key to Raid’s Success,” New York Times, July 5, 1976.

*

"אינני יודע כמה בחורים מסוגו של יוני יש לנו. אני מאמין שמספרם מספיק לישראל כדי שתוכל לעמוד במבחנים החמורים הצפויים".

משה דיין, אבני דרך, הוצאת עידנים ודביר 1976, עמ' 616.

פרק 2: שורשים

עמ' 14

עד 1959 רכשו את האנציקלופדיה כ-60 אלף משפחות מתוך כ-450 אלף בתי אב בארץ באותה תקופה, כלומר כ-14 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

הדה בושס, "האנציקלופדיה העברית וספרים ישראליים בחו"ל", הארץ, 10 באוקטובר 1959.

עמ' 19

מילות התודה לצילה נתניהו תורגמו מתוך:

B. Netanyahu, The Origins of the Inquisition in Fifteenth Century Spain (New York: Random House, 1995).

פרק 3: אמריקה

עמ' 25

"בכסף שיקבל מהמכירה הוא יקנה מגרש בקצה המושבה ועליו יוכל לבנות, בברכתנו, את בית הכנסת לאחינו התימנים".

מתוך הפרוטוקולים של ישיבת ועד המושבה ראשון לציון, 7 בנובמבר 1910.

עמ' 27

לקראת נסיעת המשפחה ארצה פורסמה בעיתון היהודי המקומי של מיניאפוליס כתבה גדולה שהיללה את חבר הקהילה המכובד שהחליט להגשים את "חלום חייו" ולנסוע לארץ הקודש, כדי לחיות בה "את שארית ימיו".

“Visits Holy Land, His Life’s Dream,” Minneapolis Journal, January 8, 1911.

עמ' 28

מגנס הודיע לרוטשילד: "הזוכה בתחרות השירה הוא בנציון נתניהו, בן 21, סטודנט להיסטוריה ולפילוסופיה".

עדי ערמון, "בן-ציון נתניהו בים הקטל האדום", הארץ, 7 בינואר 2020

פרק 4: שוב בישראל

עמ' 31

כך התחלתי ללמוד ב"לידה".

הכינוי "לידה" הוא כינוי מקוצר לתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים.

עמ' 33

ציטוט מתוך השיר "לספורטאי שמת צעיר".

A. E. Housman, “To an Athlete Dying Young,” originally published in his

collection Shropshire Lad (1896), lines 1–4.

פרק 5: שוב באמריקה

עמ' 36

מכתבו של יוני לעדו מיום ה-1 באוגוסט, 1964

מכתבי יוני

*

"ביבי כתב חיבור ממש יוצא מן הכלל. לדעתי, אפשר לפרסם אותו בכל מקום".

מכתבי יוני

*

"יש לך כישרון בלתי-רגיל לבטא את עצמך בכתב… מי יודע מה תכתוב בכיתה י"ב, או אחר כך".

מכתבי יוני

*

מכתבו של יוני לתותי אשתו הנפתח במילים "היום קיבלתי מכתב מביבי".

מכתבי יוני

*

"שום אדם אינו יכול לאחל לעצמו טריומוויראט שלם וטוב מזה".

מכתבי יוני

עמ' 37

מכתבו של יוני אחרי הפעילות בסמוע הנפתח במילים "יש אנשים שתחת אש מאבדים את חוש המציאות".

מכתבי יוני

*

"ביבי, ראה: אני לא אלמד שנית בתיכון…".

מכתבי יוני

עמ' 38

תיאורו של יוני שנמסר מפי המורה אליזבת גטניו הנפתח במילים "הוא היה מישראל" תורגם מתוך מכתב שמסרה גטניו לקונסול הישראלי בפילדלפיה.

פרק 6: מלחמת ששת הימים

עמ' 41

"כאן ... אין מהומה ואין פאניקה. ... אם תפרוץ מלחמה – תהיה ידנו על העליונה, גם מפני שאנו טובים יותר, וגם מפני שאנו מוכרחים לנצח".

מכתבי יוני

*

מכתבו של יוני לתותי הנפתח במילים "יושבים ומחכים".

מכתבי יוני

עמ' 43

מכתבו של יוני לתותי הנפתח במילים "זהו. נגמר קרב".

מכתבי יוני

עמ' 44

מכתבו של יוני להוריו הנפתח במילים "אני - דייני שאני חי".

מכתבי יוני

*

מכתב משנת 1973 הנפתח במילים "אני רואה בצער ובכעס רב".

מכתבי יוני

עמ' 46

ארנון גם חיקה במודע את דיוויד סטרלינג, המפקד הבריטי הנערץ של יחידות חיל האוויר המיוחדות, SAS, שהזדמן לו לפוגשו.

דברים אלו סיפר ארנן לעדו כשהתגורר בביתנו במהלך השנים 1974-1975.

*

כל חיילי היחידה קראו את הביוגרפיה של סטרלינג, "מפקד הרפאים" מאת וירג'יניה קאולס.

Virginia Cowles, The Phantom Major: The Story of David Stirling and the SAS

Regiment (New York: Collins, 1958)

פרק 7: היחידה

עמ' 50

"זכור… חייל שאינו יודע להתמצא בשטח חייב לסמוך על אחרים. הוא אינו עצמאי! את הדברים שאני מלמד אותך עכשיו - מנסיוני - אסור לך לשכוח לעולם!"

מכתבי יוני

פרק 8: קרבות

עמ' 59

מכתבו של יוני לבנציון שנפתח במילים "אנו צריכים, אנו חייבים, להיאחז במדינתנו"

מכתבי יוני

פרק 9: מפקד

עמ' 65-66

אבי דיכטר, לימים ראש השב"כ והשר לביטחון פנים, גם הוא שירת ביחידה באותם ימים. הוא תיאר את אימוני הבוקר שהובילו מפקדי הצוותים.

התיאור נמסר בישיבת סיעת הליכוד ב-20 באוקטובר 2021.

עמ' 67

מאוחר יותר נודע לי שוויכוח חריף פרץ בין אל"מ אברהם ארנן, המייסד האגדי של היחידה, שבאותו זמן היה ראש מחלקת האיסוף באמ"ן, לבין "דדו", אז ראש אג"ם.

אבנר שור, חוצה גבולות: סיירת מטכ"ל ומייסדה אברהם ארנן, הוצאת כנרת 2008

עמ' 74

מכתבו של יוני להוריו משנת 1971 הנפתח במילים "עדו חייל טוב מאוד".

מכתבי יוני

עמ' 75

קצין אחר ביחידה, נחמיה כהן, שנפל במלחמת ששת הימים, קיבל משספר שווה של עיטורים, כולל אחד שניתן לו לאחר מותו

עדי מנדל ונדב זק, "סרן נחמיה כהן ז"ל", במחנה מאי 2017

פרק 12: מלחמת יום הכיפורים

עמ' 84

אילולא היינו נוקטים מדיניות ברורה זו, איראן היתה מפתחת מזמן ארסנל גרעיני.

רא"ל (מיל') גדי איזנקוט בהרצאה במכללה האקדמית נתניה ב-1 ביוני 2022

פרק 13: הסברה

עמ' 91

הצגנו מספר מרשים של דיווחים על התקפות אלימות שאירעו במגוון סכסוכים בעולם הערבי במהלך חודש אחד בלבד.

יעקב ארז, "כל-כך צעיר וכבר שגריר", מעריב, 5 באוקטובר 1984

עמ' 92

השיא הגיע כעבור שלוש שנים, בעימות פומבי בהפקת תחנת הטלוויזיה הציבורית… הנושא היה, "האם ארצות הברית צריכה לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית?"

העימות הוצג בתוכנית "The Advocates" בהנחיית מרילין ברגר ב-6 ביוני, 1978.

*

'בכרטיסיות הלבנות מופיעים האנשים שאנחנו בקשר איתם, ובכחולות - האנשים שאסור לנו להיות איתם בקשר. אחת הכרטיסיות הכחולות נשאה את שמו של סטודנט לאדריכלות ששמו בנימין ניתאי'.

גידי וייץ, "פתאום שמעון פרס הצמיד אותי לדלת. הדפתי אותו. כשיצאתי משם רעדו לי הרגליים", הארץ, 7 באוקטובר 2021.

עמ' 94

התעמולה הערבית טייחה בשיטתיות את הסיבה האמיתית לסכסוך… היא הסתירה את העובדה שאש"ף הוקם ב-1964, שלוש שנים לפני הניצחון הישראלי ביהודה, שומרון וחבל עזה.

Moshe Shemesh, “The Founding of the PLO 1964,” Middle Eastern Studies

20, no. 4 (1984): 105–41

עמ' 95

האימפריה הרומית, שהיתה נחושה למחוק כל שריד של זיקה יהודית לארץ לאחר שתי מרידות יהודיות, היא שהמציאה את השם פלשתינה במקום "יהודה", שמה המקורי של הארץ, בכוונה למחוק את זהותה ההיסטורית כמולדת היהודים.

ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך חמישי: התקופה הרומית בזינטית, הוצאת יד יצחק בן-צבי 1984, עמ' 19.

*

כפי שגולדה מאיר אמרה פעם: "אני פלסטינית. מ-1921 עד 1948 נשאתי דרכון פלסטיני [שהנפיקו שלטונות המנדט הבריטי]. באזור זה לא היו יהודים, ערבים ופלסטינים. היו יהודים וערבים".

“Golda Meir Quotes,” The Iron Lady of Israeli Politics, Thames TV, 1970.

זמין לצפיה ביוטיוב תחת הכותרת "גולדה מאיר: אני פלסטינית יש לי דרכון פלסטיני"

פרק 14: אבא

עמ' 97

מאמרו של בנציון נתניהו משנת 1933 הנפתח במילים "אנטישמיות גזעית מסיתה למלחמה עולמית נגד קיומם של היהודים בתור גזע ה'מרעיל' את החברה האנושית".

פורסם בעיתון חזית העם, 2 ביוני 1933

*

"שיף אומר שיצאתי מדעתי", אמר הרצל.

נורדאו פנה לידידו ואמר: "אם אתה משוגע, אז גם אני משוגע. אני עומד מאחוריך ואתה יכול לסמוך עליי".

זכרונות מכס נורדאו וחברתו בחיים אנה נורדאו, הוצאת מצפה 1929

עמ' 99

כשפרצה המלחמה השתייכה טורקיה ל"מעצמות המרכז", שלחמו ב"מדינות ההסכמה" ובהן בריטניה. אהרנסון, שרצה בניצחון הבריטים, הבין שהם יזדקקו לכל עזרה כדי לכבוש את הארץ מידי הטורקים. הוא נסע בחשאי לקהיר כדי לפגוש את קולונל ריצ'רד מַיינֶרְצְהָאגֶן, קצין המודיעין המהולל של הגנרל אדמונד אָלֶנְבִּי.

Richard Mienertzhagen’s Army Diary, 1899–1926, 224–25; Sheffy, British

Military Intelligence, 269–73; J. D. Grainger, Palestine (1917), 100–101.

עמ' 100

לאחר המלחמה קבע איש המודיעין הבריטי הברון ויליאם אורמסבי־גוֹר, שניל"י "היתה המוקד החשוב ביותר במערך המודיעין שלנו בפלשתינה במהלך המלחמה". ובמכתב תודה סודי שנשלח לראשי ניל"י, הודו הבריטים שלא היו מנצחים במלחמתם נגד טורקיה ללא עזרתם של מרגלי ניל"י.

Yvette Alt Miller, “Israel’s Unknown Heroic Spies of World War I,” AISH,

November 9, 2017.

*

כשנחתמה ההצהרה במשרד החוץ בלונדון יצא סייקס לחדר הסמוך בצהלות שמחה. רבים

יודעים שחיים ויצמן נכח בחדר זה באותו יום גורלי. אבל רק מעטים יודעים שאהרן אהרנסון, חברו הטוב של סייקס, גם הוא היה שם.

Christopher Simon Sykes, The Man Who Created the Middle East: A Story of

Empire, Conflict, and the Sykes-Picot Agreement (London: Collins, 2017)

מברק שנשלח מלואי ברנדייס לפליקס פרנקפורטר ב-22 בנובמבר 1917 מכיר במאמציהם של וייצמן ואהרונסון לקראת הצהרת בלפור אך מציין שאהרונסון הוא מי שיזם את המהלך - ההצהרה "מעבירה את המסר שאהרונסון החל עבור העשיה הציונית". המקור (באנגלית) נמצא בבית אהרונסון בזכרון יעקב.

*

"הוא היה האדם הגדול ביותר שהכרתי מימיי", סיכם בוליט.

Michael Posner, “The Spy from Palestine,” Queen’s Quarterly 115, no. 1.

עמ' 101

ז'בוטינסקי פיתח את "תורת הלחץ" במאמר שכתב באביב 1929 . הוא טען שההשפעה החזקה ביותר על ממשלות דמוקרטיות היא באמצעות לחץ של דעת הקהל.

"היצרן והסוחר": נאום בתערוכת האביב של התעשיה העברית תל-אביב, אביב תרפ"ט;

את כתביו של ז'בוטינסקי ניתן למצוא בספר ארץ ישראל ב' בעריכת אריה נאור, הוצאת מכון ז'בוטינסקי 2019.

*

"אני מאמין שעליך להעביר את פעילותך לארצות הברית", אמר אבא.

"למה?" שאל ז'בוטינסקי, מסוקרן מהצעיר שקרא עליו תיגר.

"כי ארצות הברית היא מעצמה עולמית עולה", השיב אבא, "ומדיניותה כלפי הציונות תהיה מכרעת. יש בה קהילה יהודית גדולה. אם תצליח לשכנע את אמריקה, היא כבר תאלץ את בריטניה לשנות את מדיניותה".

עדו נתניהו, "יישומה של הציונות המדינית: בנציון נתניהו בארה"ב", אתר מידה, 29 בפברואר 2020; טל שלו, "צל האב: כיצד השפיע בן-ציון נתניהו על משנת בנו?", אתר וואלה, 30 באפריל 2012.

עמ' 102

אבא כתב ופרסם מודעות בעלות מסר חד ועוצמתי שתקפו את הגישה האנטי־ציונית של ממשלת בריטניה והטיפו להקמת מדינה.

Ad: United Zionists of America ad, “Partition Will Not Solve the Palestine Problem!” New York Times, September 12, 1947; Douglas Martin, “Benzion Netanyahu, Hawkish Scholar, Dies at 102,” New York Times, April 30, 2012.

*

"טרומפלדור", אמר פטרסון מאוחר יותר, "היה האיש האמיץ ביותר שראיתי מעודי".

John Henry Patterson, With the Zionists in Gallipoli (London: Hutchinson,

1916).

עמ' 104

ההיסטוריון רפאל מדוף בספרו הציונות הלוחמת באמריקה מתאר חלק ניכר מפועלם של הקבוצות בהנהגת אבא וברגסון.

Rafael Medoff, Militant Zionism in America: The Rise and Impact of the Jabotinsky

Movement (Tuscaloosa: University of Alabama Press, 2002).

רפאל מדוף הוא היסטוריון יהודי-אמריקני, מנהל מייסד של מכון דייויד ויימן לחקר השואה בוושינגטון.

*

״גאונותם היתה ביכולתם להשפיע על מדיניותה של ארצות הברית, ו[מדוף] נותן להם את הקרדיט על שלושה הישגים פוליטיים: 1) הסכמת בריטניה, שנזקקה לתמיכה אמריקנית, להקמת כוח יהודי לוחם שיצטרף למאבקן של בעלות הברית נגד היטלר; 2) הקמת ׳הוועד לענייני פליטים׳, תגובתו המשמעותית היחידה של רוזוולט להשמדת היהודים בידי היטלר; 3) אימוץ סעיף במצע הפוליטי של

הרפובליקנים בשנת 1944 של תמיכה בעלייה יהודית לפלשתינה והקמת מדינה — מהלך שהדמוקרטים חשו מחויבים לחקותו, ובכך ביססו תקדים חשוב בפוליטיקה האמריקנית״.

Edward Alexander, University of Washington, review of Medoff, Militant

Zionism in America, Middle East Quarterly (Winter 2003).

עמ' 105

במאמר בניו־יורק טיימס לפני הבחירות לנשיאות ב־ 1972 , שלזינגר הטיח ברבין את ההאשמה הפרועה ש"מאז המקרה האומלל של סקוויל־וסט ב־ 1888, שום נציג של מדינה זרה לא התערב באופן כה חסר אחריות בענייניה הפוליטיים הפנימיים של ארצות הברית".

Arthur Schlesinger Jr., “How McGovern Will Win,” New York Times, July 30, 1972.

עמ' 107

אייזנהאואר היה ספקני: "איך זה ייתכן? הרי אתם מונים בסך הכול 600 אלף איש!"

"אדוני הגנרל", השיב אבא, "ראית בשתי מלחמות העולם איך אנחנו היהודים נלחמים עבור אחרים. תאר לעצמך מה יקרה כשנילחם למען עצמנו".

Richard Stengel, “Benzion Netanyahu,” Time, May 14, 2012.

עמ' 108

אבא ביקש להיפגש עם ראש הממשלה. בהכירו את המוניטין של אבי, בן־גוריון הסכים. הם נפגשו ב־ 16 בנובמבר.

תום שגב, "מה הציע בן ציון לבן גוריון בפגישתם ב-1956", הארץ, 4 במאי 2012

פרק 16: יגון

עמ' 116

ההספד של שר הביטחון שמעון פרס ליוני:

"ההספד של שר הביטחון לסא"ל יונתן נתניהו", דבר, 7 ביולי 1976

*

מכתבו של בן-ציון לשמעון פרס מה-8 ביולי 1976 נמצא בארכיון משרד הביטחון

עמ' 118

הקדמתו של הסופר הרמן וו למהדורה האנגלית של הספר:

Netanyahu and Netanyahu, eds., The Letters of Jonathan Netanyahu: The Commander of the Entebbe Rescue Force (Jerusalem: Gefen, 2001) v–xi.

*

הניו־יורק טיימס קבע שהספר הוא "תיאור משכנע של אדם מוכשר ורגיש שידע שהטוב לא יוכל לנצח את הרע ללא הכוח להגן על עצמו".

Hillel Halkin, “Words of a Fallen Soldier,” New York Times, January 25, 1981.

*

בבוסטון גלוב נכתב ש"התיאורים הבלתי יומרניים של יוני על הישגיו, שפשטותם רק מגבירה את גדולתם, הופכים אותו לגיבור המשכנע שהוא היה, וגורמים לנו לרצות שיהיו בינינו עוד אחרים כמוהו".

Boston Globe, quoted in J. Correspondent, “Historic 76 Entebbe Raid Remembered on the Web,” June 22, 2001.

עמ' 119

כתב העת של הצבא האמריקני, מיליטרי ריוויו, כתב שמדובר ב"מצבה מפוארת לגיבור אנטבה, המכילה 'אני מאמין' מנהיגותי בעל איכות שאין שנייה לה".

ציטוט זה מופיע על גב המהדורה האנגלית של הספר.

*

בהתייחסו למוטיבים מן הספרות היוונית הקלאסית, כתב על הספר הפובליציסט האמריקני ג'ורג' ויל: "יונתן היה לא רק אכילֵס; עכשיו, באמצעות מכתביו, הוא נעשה ההומרוס של עצמו".

מכתבי יוני

פרק 17: אנטבה

עמ' 120

"החוטף צעק בגרמנית, אותה גרמנית ששמעתי במחנה", נזכר הירש לאחר מעשה. "אלה היו צרחות איומות שהחזירו אותי בבת אחת שלושים שנה אחורה".

“Holocaust Survivor Lived Through Auschwitz and Entebbe Idi Amin

Hijacking,” Entebbe News, April 9, 2001.

עמ' 122-123

"יוני היה עייף מאוד", נזכר מוּקי בֶּצֶר, שהיה סגנו בעת המבצע… "בבוקר הוא הציג את התוכנית

המלאה, מושלמת ומפורטת".

עדו נתניהו, סיירת מטכ"ל באנטבה, הוצאת ידיעות אחרונות 2007

עמ' 124

בפגישה ביניהם, העיד דיין, הוא הציע לפרס לסמוך על המלצותיהם של מפקד חיל האוויר בני פלד ושל יוני.

עדו נתניהו, הקרב האחרון של יוני, הוצאת ידיעות אחרונות 2011

*

הטרידה את פרס העובדה שהמודיעין היה מועט, אבל יוני השיב לו: "האם אתה מכיר מבצע אחר שנעשה שלא בחצי עיוורון? כל מבצע הוא עיוור למחצה".

נחמה דואק, "אנטבה, 30 שנה אחרי", ידיעות אחרונות, 2 במאי 2006

עמ' 125

"התדריך של יוני היה מעולה שבמעולים. ממוקד, תמציתי וצופה היטב את ההתרחשויות שאכן

אירעו בפועל", כתב ארבעים שנה לאחר מכן אמיר עופר, ראשון הפורצים לאולם החטופים. "רושם מיוחד השאירה עליי יכולתו להתעלם מכל היבט אישי של סיכון ולתדרך אותנו בקור רוח של קצין מטה הנשאר מאחור, ולא של אדם שבעוד שעות ספורות יוביל לקרב בארץ רחוקה כוח קטן ומבודד במשימה מורכבת מאין כמוה".

עדו נתניהו, הקרב האחרון של יוני, הוצאת ידיעות אחרונות 2011

עמ' 126

שיקי היה מופתע כשראה אותו ישן כך. "מנין קור הרוח הזה שלו?" הוא תהה. "אתה הולך עוד מעט לקרב, ופה אתה ישן כאילו דבר לא קורה!" עוד לפני כן התרשם שני עמוקות מיוני: "הוא הצטייר לי כמו אחת מן הדמויות הכבירות מעברנו".

המכון לחקר מודיעין ומדיניות, מבצע יונתן בגוף ראשון - לוחמי סיירת מטכ"ל מספרים על הקרב באנטבה, הוצאת ניב 2016

"גם תפקודו במהלך המבצע היה מעולה… ויוני — שכל האחריות הנוראה הזו ישבה על הכתפיים שלו ורק על הכתפיים שלו, ובמצב של הלחץ הכי קיצוני שאפשר לחשוב עליו — היה באותה דקה ממוקד, תכליתי, קורא היטב את המצב ומגיב בדיוק כנדרש. מפקד אמיתי".

הקרב האחרון של יוני

עמ' 130

פרס מספר ביומנו: "בארבע לפנות בוקר נכנס מוטה גור ללשכתי, ואני חש שהוא נרגש מאוד. 'שמעון, יוני איננו. כדור פגע לו בלב'... פעם ראשונה במשך השבוע המטורף הזה, שאינני יכול לעצור בעד הדמעות".

שמעון פרס, לך עם האנשים - שבעה דיוקנאות, הוצאת ידיעות אחרונות 1986.

פרק 18: טרור

עמ' 139

למעשה, עיתונאים רבים התנגדו בתוקף לקביעה שקיים טרור בעידוד מדינות, עד כדי כך שכתבת

הוול סטריט ג'ורנל ציינה בכתבתה ש"רבים מהכתבים המסקרים את הכנס התרגזו מאוד".

Suzanne Weaver, “The Political Use of Terror,” Wall Street Journal, July 26, 1979.

עמ' 140

על אף היותו נוצרי אדוק, מתח ג'ונסון ביקורת נוקבת על האפיפיור יוחנן פאולוס השני על כך שנפגש עם יאסר ערפאת, בכנותו את המפגש שהתקיים ביניהם כמפגש בין "הוד קדושתו להוד סיאובו".

שם

פרק 20: דיפלומט

עמ' 147

אחרי בירורים הם חזרו אליי עם תשובה מדהימה: הילדה בסדר. היא לא איבדה את ידיה, ופציעתה לא נגרמה מירי של צה"ל אלא מירי של מחבלי אש"ף. הצגנו את העובדות לאשורן בפני הבית הלבן ופרסמנו אותן בעיתונות כדי למזער את הנזק.

איתן רבין, "'ילדת רייגן' היא ילד והוא איננו קטוע גפיים", דבר, 20 באוגוסט 1982.

עמ' 150

עדו פרסם באחד העיתונים מאמר חריף שתקף את המלצות הוועדה ומסקנותיה. הוא היה בין המעטים שנחלצו להגנת שרון.

עדו נתניהו, "גם שופטים עלולים לטעות", ידיעות אחרונות, 3 באפריל 1983.

עמ' 155

הספר השיג שתי תוצאות חשובות. ראשית, הוא הפיץ ברחבי העולם את הרעיונות המרכזיים שעלו בוועידה, בין השאר הודות לכתבה ארוכה שפורסמה עליו בטיים, שנחשב אז לשבועון המשפיע בעולם.

“How to Stop Terrorism,” Time, April 14, 1986.

עמ' 156

שולץ זעם. בזיכרונותיו הוא כתב: "כל עיקרון שהנשיא שיבח בספרו של נתניהו על הטרור ספג מכה איומה בעקבות הסיכום".

George P. Shultz, Turmoil and Triumph: My Years as Secretary of State (New

York: Charles Scribner’s Sons, 1993), 730.

פרק 21: שגריר

עמ' 158

בניגוד לניסיון הקודם למנות אותי לשגריר ישראל בארצות הברית, הפעם לא היו התנגדויות. ההסתייגות היחידה הגיעה מכיוונו של אחד השרים (דווקא ממפלגת ״העבודה״!) שהקשה: "אבל מי יוכל להיכנס לנעליו של ביבי בוושינגטון?"

יעקב ארז, "כל-כך צעיר וכבר שגריר", מעריב, 5 באוקטובר 1984

עמ' 161

במהלך שנותיי באו"ם הקפיד הרבי לשלוח לי בקביעות הודעות עידוד ותמיכה באמצעות כמה מחסידיו, לרבות שמריה ודוד נחשון, שהפכו לידידיי הקרובים. לאחר נאום הבכורה שלי באו"ם ב־ 1984 , הוא שלח לי הודעה בזו הלשון: "נתת לנו הרבה נחת בנאום הראשון שלך. אם ירצה ה' תמשיך בדרך זו".

השיחה התקיימה בזמן חלוקת דולרים ב-19 באפריל 1988, וזמינה לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "הרבי מליובאוויטש לנתניהו: תצטרך להאבק עם 119 אנשים".

עמ' 164-165

היל הבטיח להעביר את ההודעה לשולץ. לאחר כמה ימים הוא התקשר שוב כדי להודיע שהמלצתי התקבלה ושהתוצאות היו חיוביות. בימים הבאים האמריקנים לא הורידו את הלחץ על המחבלים. בסופו של דבר המחבלים מיתנו את תביעותיהם והמתח החל להתפוגג. לבסוף הושגה פשרה ובני

הערובה שוחררו.

"שולץ 'מעריץ' את נתניהו", מעריב, 14 ביולי 1985

עמ' 166

השתתפתי בעצרות שהם ארגנו, כולל אחת המרכזיות שבהן, שהתקיימה ב־ 1985 מול שגרירות ברית המועצות באו"ם. הצטרפתי שם לשגרירה ג'ין קירקפטריק, לסנאטור דניאל פטריק מויניהן, לראש עיריית ניו־יורק אד קוץ' ולמנהיגים יהודים בדרישה לפתוח את שערי העלייה. כיוון שבאותה עת ישראל לא הצטרפה רשמית למאבק, והשתתפתי בכנסים מיוזמתי.

יעקב רואי, כל ישראל ערבין זה בזה: הפעילות למען יהודי ברית המועצות ברחבי העולם עד לפתיחת השערים, הוצאת בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, 2007.

עמ' 169

פרופסור ידוע מהאוניברסיטה העברית המתמחה בגרמניה הסביר בכובד ראש שגרמניה המזרחית וגרמניה המערבית יוסיפו להתקיים זו לצד זו כשתי ישויות נפרדות בעשרות השנים הבאות.

ירון לונדון, "אירופה תהיה גרמניה", ידיעות אחרונות, 24 בנובמבר 1989

עמ' 170

"החברה הערבית", אמרתי, "מתחילה לבוא במגע עם רשתות מידע שנפתחות ללא הרף. זו תופעה שיהיה לה אפקט של כדור שלג, וכוחה יגדל מעבר לכוחם של המסגדים והמשטרים. מהפכת המידע היא סופת טייפון עולמית שתערער את היציבות בחברות, ממשלות ותרבויות. זו סדרת פעולות שמתרחשות בזו אחר זו באופן אוטומטי. ישראל מוכנה לקראתה, אך היא תאיים על המשטרים

הערביים".

Anat Berko, “The Moral Infrastructure of Chief Perpetrators of Suicidal

Terrorism” (PhD diss., Bar-Ilan University, 2001).

*

"בתשע השנים שלי בכלא, בכל פעם שראיתי מטוס בשמיים חשבתי על אנטבה", אמר שרנסקי, "ובכל פעם ידעתי שגם אליי יגיע מטוס ישראלי וייקח אותי הביתה".

יורי ילון, "בכלא, שיחקתי בראשי אלפי משחקי שחמט", ישראל היום, 28 בינואר 2016.

עמ' 173

"אני עדיין בתחילת הדרך שלי, וגם אתה", הוא אמר, והוסיף משפט שלא אשכח לעולם: "אתה תצטרך להיאבק עם 119 אנשים. בוודאי לא תתרשם מזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא בצד הזה".

השיחה התקיימה בזמן חלוקת דולרים ב-19 באפריל 1988, וזמינה לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "הרבי מליובאוויטש לנתניהו: תצטרך להאבק עם 119 אנשים".

*

כעבור כמה שבועות, בתגובה למכתב הפרידה שלי, שלח לי הרבי מכתב חם הממוען אליי כמי ש"עוסק בצורכי ציבור באמונה ובמיוחד בהגנה על ארץ ישראל ועם ישראל באו"ם". הרבי הביע את משאלתו כי "עלייתך לישראל תהיה עלייה במלוא מובן המילה ותמשיך לנצל את כישרונותיך למטרה נעלה זו".

מכתבו של הרבי נשלח מברוקלין, ניו יורק ב-17 במאי 1988.

פרק 22: פוליטיקה

עמ' 174

שריד עשה יד אחת עם יריביי בליכוד והסביר שאני "רדוד", "איש של סאונד־בייטים", "עטיפה ללא תוכן". הוא הבטיח: "בקרוב הוא יתאדה מחיינו".

יוסי שריד, "המרוץ לצמרת של בנימין נתניהו", הארץ, 14 ביולי 1988.

עמ' 175

אין דבר שמבטא זאת טוב יותר מריאיון שקיים אילן לוקאץ' עם חיים יבין ב־2022 , לציון 45 שנים ל"מהפך".

בספר נפלה טעות סופר; הראיון התקיים בשנת 2021.

אילן לוקאץ', "מהפך או מהפכה? חיים יבין חוזר למשדר הבחירות ההיסטורי של 1977", פורסם באתר N12 ב-21 במאי 2021.

עמ' 176

משם עברה התקשורת לטענה חדשה: ביבי לא באמת ישראלי, הוא "ייבוא" מאמריקה. עובדה: רוב שנותיו הוא חי שם.

אמנון אברמוביץ, "נתניהו לפרוייקט איילון", מעריב, 6 בספטמבר 1988.

עמ' 177

המקומון הירושלמי כל העיר של רשת שוקן פרסם חשיפה סנסציונית: ביבי הוא לא רק אמריקני — הוא סוכן של ה־ CIA , וקוראים לו בכלל ג'ון סאליבן!

עינת ברקוביץ' ובירנית גורן, "נתניהו - פתרון כתב החידה", כל העיר, 21 ביוני 1996.

*

חברת כנסת ממפלגת ״העבודה״ אף עלתה על דוכן הכנסת להטיח בי ישירות: "מי אתה, ג'ון סאליבן?"

היתה זו דליה איציק ב-3 ביולי 1996.

עמ' 178

התקשורת חגגה. הוצגתי מיד כשקרן. עשרים שנה לאחר מכן, בריאיון ב־2016, אמר ישראל חסון, שהיה מפקד מרחב ירושלים בשב"כ: "איילון לא אמר את האמת על פתיחת המנהרה. הוא המליץ לנתניהו לפתוח אותה".

דן לביא, "ראש השב"כ לא אמר אמת לרה"מ נתניהו", ישראל היום, 25 בספטמבר 2016; שי גל, "מנהרות הכותל: מי נתן את ההמלצה?", פורסם באתר N12 ב-24 בספטמבר 2016.

*

תמלילים מהשיחה שהתקיימה ביני ובין איילון שבועיים לפני פתיחת המנהרה פורסמו כעבור עשרים שנה. "אין בעיה", אמר איילון. "אנחנו צריכים למהר. אני אומר כבר הרבה זמן

שאנחנו צריכים לעשות את זה [לפתוח]".

ארנון סגל, "אולמרט: לא התכוונתי למסור את הר הבית לזרים", אהוד אולמרט בראיון למקור ראשון ב-29 באוקטובר 2020.

*

לאחר שיועץ התקשורת שלי דאז, אופיר אקוניס, מסר במכתב למערכת העיתון שלא היו דברים מעולם, פרסם העיתון "הערת מערכת" מזערית בהמשך למכתב. היו שם ארבע שורות: "מבדיקה חוזרת של תמליל הריאיון עולה כי בנימין נתניהו אכן דיבר על 'חיילים שהתאמנו במתקנים בריטיים' — ולא אמר 'חיילים בריטים' או 'שוטרים בריטים'".

פורסם במוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 3 בנובמבר 2006.

עמ' 180-181

במהלך המלחמה הופעתי עשרות פעמים בערוצי טלוויזיה אמריקניים ואירופיים. במהלך אחד הראיונות נשמעה לפתע אזעקה. הצעתי לכתבת CNN לינדה שרזר שבמקום להפסיק, נמשיך לקיים את הריאיון כשעל פנינו מסכות גז. "זו הדרך הכי משונה לנהל ריאיון", אמרתי, חצי משועשע.

הראיון התקיים ב-17 בינואר 1991, וזמין לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "Linda Scherzer CNN Video".

עמ' 182

שלושים שנה לאחר מכן התפטרה עשראווי מתפקידה ברשות הפלסטינית והסבירה: "זו לא שאלה של שלום. זו שאלה של דמוקרטיזציה ושל ממשל תקין". אחרי שהלינה על כך שלא התקיימו בחירות לפרלמנט הפלסטיני זה יותר מ־ 15 שנים, היא נשבעה: "יותר לא אהיה חלק מזה".

Christiane Amanpour, “Hanan Ashrawi Explains Why She’s Resigning from

the PLO,” PBS, December 15, 2020.

עמ' 183

סבלנותי פקעה. ניצלתי את זכותו של ראש הממשלה לשאת דברים לפני הצבעה, ונאמתי את נאומי הקצר ביותר בכנסת: "אדוני היושב ראש, לא התכוננתי לדבר, אבל שמעתי את אמירתו של ח"כ זחאלקה, 'היינו כאן לפניכם ונישאר כאן אחריכם'. "החלק הראשון לא נכון, והחלק השני לא יהיה".

יהונתן ליס, "נתניהו מציג: הסכסוך הישראלי-פלסטיני ב-140 תווים", הארץ, 1 באוגוסט 2013.

הנאום זמין לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "החלק הראשון לא נכון, החלק השני לא יהיה".

עמ' 184

בניגוד לדעה הרווחת, הרומאים לא מחסלים את הקהילה היהודית בארץ ישראל ואוכלוסיית הארץ נותרת יהודית ברובה. בשנת 212 מעניק אנטונינוס קיסר ליהודים אזרחות רומית, שכן הם נחשבים ל"עם החי בארצו".

Salo Baron, A Social and Religious History of the Jews, vol. 11 (New York: Columbia University Press, 1952), 109.

עמ' 185

לא ייאמן, אך גם בשנת 614 יהודי הארץ עדיין נלחמים על חירותם. הם מקימים צבא שמצטרף לצבא הפרסי בכיבוש ירושלים ומסייעים לדחוק את הביזנטים מהארץ. במצור על צור לבדה משתתפים יותר מ־ 20 אלף לוחמים יהודים.

שמואל כץ, אדמת מריבה: מציאות ודמיון בארץ ישראל, תל אביב: קרני, תשל"ג 1972

*

בניגוד לכובשים קודמים, הערבים מזרימים זרם קבוע של מתיישבים, לרוב גדודים צבאיים ובני משפחותיהם, כדי

להפוך את הארץ לערבית. הם מפקיעים את רכושם ובתיהם של היהודים וגוזלים מהם גם את פרנסתם. כך מצליחים הערבים להשיג את מה שנבצר מרומא האדירה: עקירתו הסופית של האיכר היהודי מעל אדמתו.

בן-ציון דינור, ישראל בגולה, כרך ראשון, ספר ראשון, הוצאת דביר 1960, עמ' 27-30.

עמ' 186

"הפלישה היהודית החלה ב־ 1881 ", אומר ערפאת ב־ 1974 בנאומו באו"ם. "פלסטין היתה אז אזור מוריק".

מתוך נאומו של ערפאת בעצרת הכללית של האו"ם ב-13 בנובמבר 1974.

*

הצליין הבריטי המפורסם ארתור סטנלי מבקר בארץ הקודש בשנת 1881, והוא שב ומאשר את דיווחו של מארק טוויין, שביקר בארץ 14 שנה לפניו: "לא יהא זה מוגזם לומר כי ביהודה לא ראינו סימן כלשהו לחיים או מגורים של בני אדם במרחבים השוממים לעייפה".

Arthur Penrhyn Stanley, Sinai and Palestine in Connection with Their History

(New York: A. C. Armstrong & Sons, 1894), 184–86.

עמ' 188

בז'נבה הוא הציג את תמונת גבו של מטבע עשר האגורות הישראלי, וטען שמאחורי ציור המנורה שעליו הוטבעה צורת "מפה סודית" שחושפת את "תוכנית ההתפשטות" האמיתית של ישראל, הכוללת את סיפוח ירדן, עיראק ומצרים. למחרת הפרכתי בדיה מגוחכת זו והסברתי ש"המפה הסודית" שהציג ערפאת אינה אלא קווי המִתאר של מטבע עברי בן אלפי שנים שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות, ומשום שהוא עתיק צורתו אינה עגולה.

תמר גולן, "עימות נתניהו-ערפאת בז'נווה על הכסף הקטן ומפת ישראל", מעריב, 27 במאי 1990.

פרק 23: סבא

עמ' 192

כשנפטר בטרם עת ממחלת הטיפוס בשנת 1935 , והוא רק בן 55 , ספד לו עיתון הארץ במלאות שלושים למותו במאמר ארוך שכותרתו "חולם ולוחם".

“חולם ולוחם (קוים לתולדותיו ופעילותיו של הרב מיליקובסקי ז"ל)", הארץ, 7 במרץ 1935.

עמ' 195

אני מאמין שגם אילו הסכימו הגרמנים לתנאים שהציב, העסקה לא היתה יוצאת לפועל. ספק אם סבא היה מאמין שהם יעמדו בתנאים שדרש, ובכל מקרה היתה לו רתיעה בסיסית מסיוע לגרמניה נגד מדינות ההסכמה.

סעדיה מיליקובסקי נתניהו, עם ומדינה / נאומים - נתן מיליקובסקי נתניהו, הוצאת משכל, תל-אביב 1994.

עמ' 196

בשנת 1937 , עוד לפני השואה, כשהוא בן 27 , כתב אבא על הרצל: "הרצל ידע שאילו גם היתה אפשרות להכין תוכניות הצלה שמימושן מצריך מאות שנים, הרי אין ברשותה של היהדות מאות שנים. הוא שמע את דרדור הרעמים של סופת השנאה ליהודים שהולכת וקרבה. ברור היה לו שימי הביניים הולכים ומתחדשים על היהודים בכל ארצות אירופה, וחזר על הכרה ודאית זו פעם אחר פעם. הוא ראה ש'האבן מתגלגלת במורד־ההר' והוא ידע להיכן תגיע: 'למטה, לגמרי למטה! כלום תהא זו הפקעה בכוח מהפכה? כלום תהא זו החרמה בכוח ריאקציה? כלום יגרשונו? כלום ירצחונו? אני משער את כל הצורות הללו ועוד אחרות.'

בנציון נתניהו, חמשת אבות הציונות, הוצאת ידיעות אחרונות 2004.

עמ' 197

"שוב יקומו המכבים", כתב ב־ 1896 , בראשית המערכה שלו למען הציונות.

הדברים נכתבו בספרו מדינת היהודים שיצא לאור בגרמנית ב-14 בפברואר 1896, כשש שנים לפני הוצאת הספר "אלטנוילנד" (1902).

*

גם את הסולטן העות'מאני בקונסטנטינופול ניסה הרצל לרתום לטובת הציונות על בסיס זהות אינטרסים. במאי 1901 היה הסולטן קרוב לפשיטת רגל. הרצל פנה אליו והזכיר לו את הסיפור היווני הידוע "אנדרוקלס והאריה": אנדרוקלס היה עבד נמלט שברח מאדוניו ומצא מקלט במערה. בערב נכנס למערה אריה פצוע כשבכפו קוץ. אנדרוקלס שלף את הקוץ מכפו של האריה הזועק מכאב, וזו היתה ראשיתה של ידידות מופלאה בין השניים. הנמשל היה ברור. כפי שאמר הרצל לסולטן המרושש: "הוד מלכותו הוא האריה, אני אולי אנדרוקלס, ואפשר שיש קוץ שצריך לשלוף. הקוץ, כפי שאני רואה זאת, הוא החוב הכספי של הסולטן".

תיאודור הרצל, עניין היהודים: ספרי יומן - כרך ב': 1898-1902, הוצאת מוסד ביאליק 1999.

עמ' 198

"זכרו את תועבות סחר העבדים", אומר שטיינֶעק, אחד מגיבורי אלטנוילנד. "בני אדם, רק בגלל צבע עורם, נחמסו, נשבו, נשכרו ... אחרי שזכיתי לראות שיקום היהודים, אפנה גם לשיקום השחורים".

תיאודור הרצל, אלטנוילנד: רומן, הוצאת בבל, תל אביב 1997.

עמ' 200

כעבור קצת יותר משנה, ב־ 1935 , נפטר סבא נתן ממגֵפת הטיפוס. רבים ביישוב התאבלו עליו והלכו אחר מיטתו. הרב קוק נשא הספד נרגש בנאום שתיאר את הטלטלה הנפשית שעבר סבא, תוך התייחסות מרומזת למשפט ארלוזורוב.

"הרב נתן מיליקובסקי ז"ל", הירדן, 5 בפברואר 1935.

פרק 24: ראש האופוזיציה

עמ' 203

רבע מאה לאחר מכן צפיתי בפרק של "הכתר", סדרת טלוויזיה ששרה אוהבת במיוחד.

מדובר בפרק "“Scientia Potentia Est” שעלה לאוויר ב-4 בנובמבר 2016.

עמ' 207

הדיקטטורה שהדאיגה אותי יותר מכול דווקא לא היתה סוריה. ב־ 19 בפברואר 1993 פרסמתי מאמר שבו טענתי ש"הסכנה הגדולה ביותר לקיומה של ישראל אינה נמצאת במדינות ערב, אלא באיראן".

בנימין נתניהו, "הסכנה הגדולה", ידיעות אחרונות, 19 בפברואר 1993.

עמ' 210

ב־ 10 במאי 1994 , חודשים אחדים לאחר חתימת הסכמי אוסלו, נאם ערפאת בגילוי לב ביוהנסבורג. "בעיניי אין הסכם זה שונה מההסכם שעליו חתם הנביא מוחמד עם שבט הקורייש", הוא אמר.

Jim Hoagland, “Arafat’s Loose Lips,” Washington Post, May 26, 1994

ניתן לשמוע את קטע הנאום ביוטיוב בסרטון שכותרתו:

"Arafat: Oslo Accords are like Muhammad's temporary peace agreement (Johannesburg 1994)".

*

שלא כערפאת, בכירים אחרים בציבור הפלסטיני היו בדרך כלל זהירים יותר בשפתם. הם הקפידו להיצמד לעצתו של פייסל חוסייני, שאמר באוניברסיטת ביר־זית ב־ 22 בנובמבר 1995 : "כל מה שאתם שומעים ורואים היום נובע מסיבות טקטיות ואסטרטגיות".

נדב העצני, עודד גרנות ושפי גבאי, "פייסל חוסייני: לא נטשנו את הרובה", מעריב, 24 בנובמבר 1993.

*

אבל היו גם מנהיגים פלסטינים שקרעו מעת לעת את מסכת ההונאה והשמיעו הצהרות שחשפו כוונתם האמיתית. למשל, "האורות המאירים מעל עזה ויריחו יגיעו גם לנגב ולגליל".

צבי אלוש, "ראש שירותי הביטחון הפלסטיניים: לא נשקוט עד שישראל תעזוב את מזרח ירושלים", ידיעות אחרונות, 29 במאי 1994.

*

"עלינו לזכור שהאויב העיקרי של העם הפלסטיני, עכשיו ולתמיד, הוא ישראל"

“The War Against Terror,” Jerusalem Post, April 17, 1995.

*

"אנחנו חוזרים לפלשתין, ועוברים מהג'יהאד הקטן לג'יהאד הגדול".

Jon Immanuel, “Arafat Sworn In As PNA President,” Jerusalem Post, Feb. 13,

1996.

*

ערפאת עצמו התבטא לעיתים בגילוי לב גדול אף יותר. ב־ 30 בינואר 1996 הוא אמר בפגישה סגורה עם ארבעים דיפלומטים ערבים במלון גרנד הוטל בשטוקהולם: "אנחנו מתכוונים להשמיד את ישראל ולהקים מדינה פלסטינית טהורה. ...נמרר את חיי היהודים וניקח מהם הכול. ...אני לא צריך שום יהודים".

אפרים קארש, מלחמת אוסלו: אנטומיה של הונאה עצמית, הוצאת מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, 2003, עמ' 7.

*

עמ' 211

כמובן, כל מי שהיתה לו ראייה מפוכחת היה יכול להבין שזה בדיוק מה שקורה. אבל מה שכתב יוני שנים קודם לכן היה תקף גם עכשיו: "הם רוצים להאמין, אז הם מאמינים. הם רוצים לא לראות, אז הם מעוותים".

מכתבי יוני

עמ' 215

בישיבה שנערכה בכנסת בשעת לילה מאוחרת, גיניתי באופן חד־משמעי את השימוש שנעשה במדי הנאצים כדי לתקוף את רבין, והסברתי שוב שיש לנו ויכוח עם יריבים פוליטיים — לא עם אויבים או בוגדים.

ניתן לצפות בנאום בעל מסר זהה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "נתניהו: רבין לא בוגד. הוא טועה".

*

פה ושם יש מי שחרג מן הקו הזה. ביוגרף אחד, שעוין אותי בדרך כלל, הודה באורח לא אופייני בספרו: "ההאשמה ש]נתניהו[ הוביל את ההסתה הפכה לאמת מקובלת. אך נתניהו לא השתמש בשום שלב באוצר המילים של הימין הקיצוני נגד רבין ושריו. הוא לא הצטרף למקהלה שקראה להעמיד את 'פושעי אוסלו' לדין על בגידה. הוא התעמת עם מי שקראו 'רבין בוגד', ונזף בהם: 'הוא לא בוגד, [אבל] הוא עושה טעות גדולה'".

מדובר בביוגרפיה באנגלית של העיתונאי אנשל פפר:

Anshel Pfeffer, Bibi: The Turbulent Life and Times of Benjamin Netanyahu

(Basic Books, New York, 2018), 313.

*

יוסף (טומי) לפיד, עיתונאי מוערך שכיהן לימים כשר המשפטים, אביו של יאיר לפיד, הרחיק לכת עוד יותר. בעימות עם אחד משרי השמאל אחרי הרצח הוא אמר: "יש אנשים בשמאל שעושים שימוש ציני ברצח הזה כדי לעשות ממנו רווח פוליטי ולהוקיע את ׳הליכוד'.

שודר בתוכנית פופוליטיקה בערוץ 1 בדצמבר 1995. זמין לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "טומי לפיד: ביבי הוקיע האלימות נ- רבין".

עמ' 216

"ואלה הם עיקרי השינויים. ...גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה; יבוצעו שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים".

הודעת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במליאת הכנסת, על אישור הסכם ישראלי-פלשתיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה, 5 באוקטובר 1995.

עמ' 219

דניס רוס, שהיה אז המתאם האמריקני לענייני המזרח התיכון, הודה מאוחר יותר: "עשינו הכול כדי לעזור לפרס". גם היועץ לביטחון לאומי של קלינטון, סנדי ברגר, אמר בגילוי לב אחרי שנים: "אם אי פעם ניסינו להשפיע על הבחירות בישראל, זה היה לטובת פרס ונגד נתניהו".

Michael Kirk, Mike Wiser, and Jim Gilmore, “Netanyahu at War,” Frontline, January 5, 2016.

פרק 25: ראש הממשלה

עמ' 225

"עם פרסום הידיעות על ניצחוני, תדרך הבית הלבן את הכתבים שקלינטון אומנם מאוכזב, אך ימשיך לחתור לשלום בין ישראל לפלסטינים. אחרי הכול, השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים נחתם בידי ראש ממשלה מ״הליכוד״.

חיים שיבי, "קלינטון התאכזב, אבל הצהיר שימשיך לעמוד מאחורי ישראל", ידיעות אחרונות, 31 במאי 1996.

עמ' 229

אף אחת מעובדות ברורות אלה לא הפילה את האסימון למומחי מדיניות החוץ לדורותיהם באמריקה ובאירופה. עתה הגיע תורם של אנשי קלינטון, רובם יהודים, שאימצו בשקיקה את מה שהשליח האמריקני אהרון מילר כינה "המשימה" — הבאת השלום ההיסטורי.

"הגורם האנושי", סדרת טלוויזיה מאת דרור מורה, פרק 2. שודר בערוץ 8 ב-2020.

פרק 27: שרה

עמ' 245

אחד הממונים עליה, פסיכולוג בכיר ומוערך, העיד עליה כך: "היא היתה פסיכולוגית יעילה, מקצועית ומסורה מאוד. היא התנהלה בכבוד ובצניעות. הייתי בהלם כשקראתי את המתקפות הלא מדויקות והבלתי ראויות נגדה בעיתונות".

מכתב משנת 2021 מאת רוברט אש, שכיהן בעברו כראש המערך הפסיכולוגי במשרד החינוך.

עמ' 246

אלון הודה לנו וכתב: "הענקתם לי מתנה שגרמה לי להרגיש אפילו יותר טוב משאני מרגיש עם אנשי הצוות הרפואי הנפלא שלי. כשהייתי איתכם באיצטדיון, הרגשתי שאתם דואגים לי כמו אמא ואבא. טסתי איתכם במטוס של ראש הממשלה ונסעתי במכונית שלו, פגשתי מנהיגים של מדינות חשובות בעולם וצפיתי באחד המשחקים הגדולים אי פעם. אלו היו הרגעים המאושרים בחיי".

אלון פרסם דברים דומים בדף הפייסבוק שלו (Alon Izraev) ב-20 ביולי 2018.

עמ' 247

לאחר פנייה למועצה הלאומית לשלום הילד בבקשה שתתערב בנושא, השיב מנכ"ל המועצה בגסות: "לילד של נתניהו לא מגיעה הגנה".

הדברים נאמרו על ידי יצחק קדמן בראיון לרדיו ב-1997.

פרק 29: ההתנגשות הראשונה

עמ' 258

ערפאת ככל הנראה קלט את המסר, כי מספר פיגועי ההתאבדות ירד באופן חסר תקדים. המדיניות שלי הביאה לרמת הטרור הנמוכה ביותר בעשור שאחר הסכמי אוסלו: שלושה פיגועי התאבדות רצחניים בשלוש השנים שבין השנים 1996-1999, לעומת עשרה פיגועים בשלוש השנים שקדמו לכהונתי, ומאה ושלושה פיגועים בשלוש השנים לאחריה.

על פי הנתונים באתר השב"כ.

*

בספטמבר 2001 כתב ירון לונדון, עיתונאי שדעותיו רחוקות מעמדותיי: "כהונתו השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה ארכה 39.5 חודשים, ובזמן הזה נרצחו 178 ישראלים בישראל ובשטחים, ממוצע של 4-5 בחודש. פרס כיהן כראש ממשלה במשך 7.5 חודשים וממוצע הנרצחים היומי היה בסביבות תשע. אהוד ברק כיהן 20 חודשים ובתקופתו נרצחו שלושה ישראלים בכל חודש. בנימין נתניהו היה הכי חסכוני במובן הזה: הוא כיהן כראש ממשלה במשך למעלה מ־ 36 חודשים, כשבממוצע נהרג ישראלי אחד בכל חודש".

ירון לונדון, "גאות ושפל הטרור, ידיעות אחרונות, 2 בספטמבר 2001.

עמ' 259

"נתניהו וערפאת הם בני־ברית של ארצות הברית", תדרך הבית הלבן את העיתונות הישראלית.

שמעון שיפר ונחמה דואק, "קלינטון לנתניהו: מעריך את אומץ לבך ונחישותך", ידיעות אחרונות, 1 בינואר 1997.

פרק 30: הסכם וואי

עמ' 271

נדמה שאי אפשר לרדת נמוך יותר. אבל שנים אחר כך ברק הצליח בכל זאת. הוא הציג את עצמו כממשיך דרכו של רבין, גנרל ביטחוניסט שיחתור לשלום בלי לפנות יותר מדי שמאלה. "הסכם אוסלו מחורר כמו גבינה שווייצרית", הוא טען.

"דרעי: ברק מפיץ שנאה בעם", וואלה, 31 באוגוסט 2000.

עמ' 274

בטאבה הגדיל ברק עוד יותר את הצעתו מקמפ דיוויד. הוא הוסיף לה 4 אחוזים, ובכך הציע לפלסטינים ויתור טריטוריאלי כולל על 96 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. הוא אפילו הציע לתת לפלסטינים דריסת רגל בהר הבית.

"אולמרט: ברק סובל מהתמוטטות פנימית ונפשית; הוא מוכר את מדינת ישראל", גלובס, 24 בדצמבר 2000; אמיר תיבון, "כך הסכימה ישראל לראשונה לחלוקת ירושלים", וואלה, 27 בפברואר 2014.

פרק 31: במדבר

עמ' 281

למעשה, ההפך היה הנכון. מבקר המדינה, שופט בית המשפט העליון לשעבר אליעזר גולדברג, כתב בדו"ח מ־2001 שראש הממשלה הראשון שנהג באופן מסודר במתנות — פירוטן, רישומן, והפקדתן אצל הרשות המוסמכת — הייתי אני.

דו"ח שנתי 51ב, עמ' 223-224

פרק 32: אזרח נגד הטרור

עמ' 291

בעולם קמה סערה עצומה. ב־ 6 באפריל, כמה ימים לאחר תחילת המבצע, דרש נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן משרון להפסיק "מיד" את הלחימה. יומיים לאחר מכן הוא שב והזהיר: "התכוונתי למה שאמרתי לראש ממשלת ישראל. אני מצפה שתהיה נסיגה ללא דיחוי. אני חוזר ואומר: התכוונתי למה שאמרתי".

דיאנה בחור, עלי ואקד והסוכנויות, "בוש לשרון: על ישראל לסגת ללא דיחוי", Ynet, 7 באפריל 2002.

עמ' 295

שלושה חודשים לאחר שקרא לישראל לסגת לאלתר מהערים הפלסטיניות, קרא הנשיא בוש לפלסטינים "לבחור מנהיגים חדשים שידיהם לא הוכתמו בטרור".

מתוך נאומו של ג'ורש וו. בוש בבית הלבן ב-24 ביוני 2002.

עמ' 297

ב־2003 , כמה שבועות לפני פריצת המלחמה בעיראק, נפגשתי עם שר ההגנה של ארצות הברית, דונלד רמספלד. היה ברור שארצות הברית תפלוש לעיראק תוך זמן קצר. ישראל לא היתה יכולה לאשש או לשלול את האפשרות שסדאם שואף לפתח נשק גרעיני. ההתמקדות העיקרית שלי היתה בנושא אחר. שאלתי את רמספלד על איראן. כשהוא דיבר על הקושי בהקמת קואליציה רחבה נגד מדינות טרור כמו איראן, אמרתי לו שהמשימה חייבת לקבוע את הרכב הקואליציה ולא להפך. רמספלד הסכים עמי.

Donald Rumsfeld, Rumsfeld’s Rules: Leadership Lessons in Business, Politics, War,

and Life (New York: HarperCollins, 2013), pp. 227–28.

פרק 34: משבר

עמ' 303

ניר גלעד, החשב הכללי ויד ימינו של שר האוצר סילבן שלום, חשף לימים בראיון עיתונאי את גודל המשבר הכלכלי שפקד את המדינה בימים ששרון הציע לי לקבל את האחריות על הכלכלה.

גיא רולניק, "סילבן שלום חוזר לאוצר", דה מרקר, 22 ביוני 2006.

פרק 35: השמן והרזה

עמ' 308

לִי קוּאָן יוּ, אבי סינגפור המודרנית, ניסח את הבחירה הזאת היטב כשהסביר מדוע ניווט את ארצו לכלכלת שוק: "הקומוניזם קרס והכלכלה המעורבת נכשלה. מה עוד נשאר?"

מצוטט בתוך:

Quoted in Daniel Yergin and Joseph Stanislaw, The Commanding Heights

(New York: Simon & Schuster, 2002), p. 408.

פרק 36: "אל תקרא עיתונים"

עמ' 320

בעשור זה הפכה ישראל לשיאנית העולם במספר ימי שביתה לעובד — פי ארבעה מאיטליה, שהגיעה למקום השני.

ע"פ נתוני היחידה ליחסי עבודה במשרד התעשיה, המסחר והתיירות, 2004.

עמ' 327

ריכוז הכוח הבנקאי והבעלות הצולבת הנרחבת של תעשיות ישראליות בידי קומץ משפחות עשירות יצרו עיוות בעייתי: בערך שני שלישים מההלוואות ניתנו לאחוז אחד מהלווים!

ע"פ דו"ח שהגיש בנק ישראל לכנסת ב-3 במאי 2005.

פרק 37: זהו צדק חברתי

עמ' 330

שיעור האנשים שחיו על קצבאות רווחה והבטחת הכנסה עלה בהתמדה במשך עשרות שנים. עד שנת 2002, רק 54 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת השתתפו בכוח העבודה, שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר בעולם המפותח. בארגון ה־ OECD, שישראל עדיין לא היתה חלק ממנו, הממוצע עמד על 70 אחוזים.

משה סיקרון, "ההון האנושי של אוכלוסיית ישראל", בתוך: מי ומה בישראל, הוצאת מקסם, 2003.

עמ' 331

השינוי שבא בעקבותיה היה דרמטי. רבים מהאזרחים החרדים והערבים הצטרפו למעגל העבודה, נחלצו מעוני והפכו לחלק מסיפור ההצלחה הישראלי. לאחר חקיקת הרפורמות, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה גדל מ־ 54 אחוזים ב־ 2003 ל־ 68 אחוזים ב־ 2018.

סקר כוח אדם של הלמ"ס, 2018.

עמ' 336

"יש קפיטליסטים כמו רייגן, תאצ'ר ונתניהו, ויש קפיטליסטים מלאי חמלה כמו קלינטון וטוני בלייר", אמר.

הטענה נאמרה על ידי משתתף בקונגרס הציוני ה-35 שהתקיים ב-22 ביוני 2006 בירושלים.

עמ' 337

בשנת 1999 התמ"ג של ישראל דורג במקום ה־ 50 בעולם. עד 2020 הוא טיפס למקום ה־ 30. גם התמ"ג לנפש בישראל עשה קפיצת מדרגה עוד יותר יוצאת דופן מהמקום ה־ 34 ב־ 2009 למקום ה־ 19 בעולם ב־ 2019, תוך עקיפת בריטניה, צרפת, יפן, איטליה וספרד.

Itay Zehoral, “Israel is among the top 20 global economies in GDP per capita for the First Time,” Forbes Israel, May 5, 2021.

*

כדי לשנות זאת אימצתי ב־ 2015 מנגנון שהציע לי אלי גרונר, מנכ"ל משרד רוה״מ דאז, שתכליתו לעקוב אחר הביצוע בפועל של החלטות הממשלה. תוך חמש שנים אחוז ההחלטות שבוצעו הכפיל את עצמו פי 2.5 , מ־ 30% ב־ 2016 ל־ 75% ב־ 2021.

מרכז המידע והמחקר של הכנסת, "מעקב אחר יישום מדיניות הממשלה: סקירה השוואתית", 22 באוקטובר 2020.

עמ' 338

ב־ 2020 התמ"ג של ישראל, עם אוכלוסיה של תשעה מיליון איש, היה גדול מזה של איראן, עם אוכלוסיה של 80 מיליון.

Country Comparisons - Real GDP, CIA, The World Factbook, 2021

עמ' 339

שנה אחרי שהעברנו את הרפורמות האחרונות ב־ 2005 , פרסם המוסף הכלכלי של הארץ "דה מרקר", כתבות המסכמות את כהונתי כשר האוצר.

נחמיה שטרסלר, "חוק הקטסטרופה עובד", הארץ, 7 בדצמבר 2005.

פרק 38: התנתקות

עמ' 348

הכלכלן מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל בכלכלה ומהוגי הדעות הכלכליים החשובים במאה ה־ 20, הבין זאת היטב. ב־ 16 ביולי, עשרה ימים לפני ההצבעה בוועדת הכספים על רפורמת בכר, הוא שיגר ליו"ר הוועדה יעקב ליצמן וליתר חבריה מכתב הדוחק בהם לאשר את רפורמת בכר.

שלומי גולובינסקי, "הכלכלן מילטון פרידמן: אשרו המלצות ועדת בכר", הארץ, 17 ביולי 2005.

עמ' 349

הכלכלן דניאל דורון, שסייע רבות לקידום רפורמות מבניות במשק והיה מקורבו של פרידמן, כתב על תמיכתו של פרידמן במדיניותי.

Daniel Doron, “Appreciative policymakers,” The Israel Center for Social & Economic Progress.

עמ' 352

הגדיל מכולם לעשות פרשן בכיר שהודה ששרון היה יקר מכדי להפילו, גם אם עבר על החוק. ובמילותיו: "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. גם בקופסה אטומה, גם עם ספוגית וגם עם צמר גפן. כאן העיר כתב מ'הארץ' — 'וגם עם טלוויזיה', והפרשן אישר: 'וגם עם טלוויזיה, ודאי' כי הוא היחיד שבאמת מסוגל לבצע את הדבר הזה".

אמנון אברמוביץ' במכון ון-ליר, 25 בפברואר 2005. זמין לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "אריאל שרון וההתנתקות: אמנון אברמוביץ' טובע את המושג "אתרוג". מכון ון-ליר, 22.5.2005".

*

יותר מעשור לאחר מכן, כשהייתי נתון שוב תחת חקירות מופרכות, ניסח אותו פרשן, אבי "תורת האִתרוּג" את הדברים ברחל בתך הקטנה: "אתם רשאים לדמיין את מצבו של נתניהו היום, לו הלך אז בנתיב האחדות (כלומר אילו הקמתי ממשלת אחדות עם השמאל והייתי מוכן לוויתורים טריטוריאליים) — אתרוג היה לימון לעומתו".

אמנון אברמוביץ', "אילו אני חבר ליכוד", ידיעות אחרונות, 5 בפברואר 2019.

פרק 39: "ביבי, אלה החיים שלך"

עמ' 357

אחרי שהצלחתי לעצור את ההשקעות באיראן של מספר מדינות בתוך ארה"ב, ביקשתי בתחילת 2007 לקדם העברת חוק פדרלי שימנע השקעות כאלו באופן גורף בכל חלקי ארה"ב. כדי להעניק ליוזמה זו משקל מוסרי נוסף, העברתי בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת את "חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן".

מספר הצ"ח: פ/2299/17, הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם ב-12 במרץ 2007.

פרק 40: "להקפיא!"

עמ' 369

הארגון היהודי הפרוגרסיבי 'ג'יי סטריט', שלעיתים קרובות מזדהה עם הגרועים במבקריה של ישראל אפילו בנושאי קונצנזוס כמו חמאס ואיראן, מיהר לברך את אובמה וקבע שביקורתו היא "מדהימה".

Terrence McCoy, “The Roots of Why Obama and Netanyahu Dislike Each Other So Much,” Washington Post, February 26, 2015; Peter Beinart, excerpt from The Crisis of Zionism in the Times of Israel, April 15, 2012.

*

ארבעה חודשים אחר כך דומה היה שהוא מנסה לאזן את הרושם הקשה שדבריו הותירו. בנאומו בפני שדולת איפא"ק, אובמה הבטיח ש"ירושלים תישאר בירת ישראל, וחייבת להישאר בלתי מחולקת". אמירה זו זכתה לתשואות סוערות.

מתוך נאומו של אובמה בוועידת AIPAC ב-4 ביוני 2008.

*

אלא שההצהרה גררה מייד מחאות פלסטיניות נזעמות. למחרת החל אובמה לרכך את דבריו. ארבעה שבועות אחר כך, בראיון ל־ CNN , הוא נסוג מהן לחלוטין: "האמת היא שזה היה ניסוח לא מוצלח בנאומי, ומיד ניסיתי לתקן את הרושם המוטעה שנוצר".

Obama says he used “poor phrasing” on Jerusalem, Reuters, July 13, 2008.

*

בתגובה התחייב המועמד הרפובליקני לנשיאות, הסנאטור ג'ון מקיין, להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים אם ייבחר.

Amy Soberano, “McCain: If elected, I’d move US embassy to Jerusalem,” Jerusalem Post, July 27, 2008.

עמ' 371

דוברו של אבו מאזן, נביל אבו רודיינה, ציטט את אובמה כאומר: "זו שיחת הטלפון הראשונה שלי למנהיג זר, ואני מקיים אותה שעות בודדות אחרי כניסתי לתפקיד".

רועי נחמיאס, "הנייה לאובמה: מינויך - עליונות השוויון על הקיפוח", Ynet, 26 בינואר 2009

עמ' 375

מאוחר יותר נאמר לי שאובמה נתן לאבו מאזן התחייבות חשאית להקים מדינה פלסטינית עם סמכויות מלאות לפני שיעזוב את תפקידו. ייתכן שראש צוות הבית הלבן, רם עמנואל, רמז על כך כשהצהיר: "בארבע השנים הקרובות יהיה הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים על בסיס שתי מדינות לשני עמים, וזה בכלל לא מעניין אותנו מי ראש הממשלה".

שמעון שיפר, "לא מעניין אותנו איך - הסדר תוך 4 שנים", ידיעות אחרונות, 16 באפריל 2009.

פרק 41: פערים מטרידים

עמ' 378

בעימות טלוויזיוני בבחירות להנהגת המפלגה הדמוקרטית ב־ 2007 אמר שהוא מאמין שארצות הברית צריכה לנהל משא ומתן עם איראן, ומיד עורר עליו ביקורת מצד הילרי קלינטון שהתמודדה מולו.

Patrick Healy, “Obama and Clinton Clash Over Iran,” New York Times, Oct. 13, 2007.

עמ' 380

"תראה את שמונה השנים האחרונות", אמר. "בתקופה הזאת לא היו שום חילוקי דעות בינינו, ומה יצא לנו מזה? בלי שום מרווח בינינו, ישראל פשוט יושבת באפס מעשה מבחינה מדינית, וזה שוחק את האמינות שלנו מול מדינות־ערב".

Ron Kampeas, “At White House, U.S. Jews offer little resistance to Obama policy on settlements,” Jewish Telegraphic Agency, July 14, 2009.

עמ' 383

העובדה שהבריון המדובר הוא משטר אסלאמיסטי שתלטני ועריץ אולי חיזקה את רצונו של אובמה לממש את החזון. הרי הוא ביקש לא רק לעצב מחדש את פני המזרח התיכון, אלא גם ליצור מערכת יחסים חדשה עם העולם המוסלמי בכללו. כך יוכל לתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

Barack Obama, A Promised Land (New York: Crown Publishing Group, 2020), chapter 25.

(בעברית: ברק אובמה, ארץ מובטחת, ידיעות אחרונות 2020)

עמ' 384

זו היתה המחאה הגדולה באיראן מאז המהפכה החומייניסטית ב־ 1979 .

“With the Marchers,” New Yorker, June 22, 2009.

*

אובמה אמר ב־ 15 ביוני: "האיראנים יחליטו מי ינהיג אותם. אנו מכבדים את הריבונות האיראנית ורוצים להימנע מכך שארצות הברית תהיה נושא שנוי במחלוקת באיראן".

“Obama to Iran: ‘The whole world is watching,’ ” CNN, June 20, 2009.

*

במסיבת עיתונאים כעבור שבוע "גינה" אובמה את "הפעולות הלא צודקות".

President Obama’s Press Briefing, The New York Times, June 23, 2009.

*

אך כפי שצוין באחד הדיווחים "הוא זלזל בסיכוי לשינוי אמיתי, ואמר שהמועמדים שמאות אלפי איראנים מסכנים את חייהם כדי לתמוך בהם אינם מייצגים שינוי מהותי".

Eli Lake, “Why Obama Let Iran’s Green Revolution Fail,” Bloomberg, August 3, 2016.

*

ביטוי האהדה היחידי של אובמה כלפי המפגינים הושמע אף הוא ברמז פושר: "העולם כולו צופה ומקבל השראה מהשתתפותם של האזרחים בבחירות, ללא קשר לתוצאתן הסופית".

President Obama’s Press Briefing, The New York Times, June 23, 2009.

פרק 42: המערכה על ירושלים

עמ' 390

הפרסום על הפקדת תוכניות הבנייה ברמת שלמה תפס אותי בהפתעה מוחלטת. הבנתי מיד שמדובר בניסיון לזרוע מחלוקת בין אובמה לביני. ניסיון זה הצליח. הפרסום עורר סערה בקרב הפלסטינים, בשמאל, בקהילה הבינלאומית, והכי חשוב: בארצות הברית. ביידן עצמו פרסם הצהרה שלפיה "אישור הבנייה ברמת שלמה מערער את האמון שאנחנו צריכים עכשיו ומנוגד לדיונים הקונסטרוקטיביים שניהלתי כאן בישראל".

Ethan Bronner, “As Biden Visits, Israel Unveils Plan for New Settlements”, New York Times, March 9, 2010.

עמ' 391

למחרת גערה בי הילרי קלינטון בטלפון במשך ארבעים ושתיים דקות רצופות. רוב הזמן היא הקריאה מדף. "ההודעה היתה עלבון אישי לנשיא", היא נזפה בי. בראיון שקיימה אחר כך ב־ CNN קבעה, "החלטתו של ראש הממשלה מעמידה בספק את מחויבותו ליחסי ארצות הברית וישראל".

CNN interview, “Clinton: Israeli settlement announcement insulting,” March 13, 2010.

פרק 45: ה"הרצאה" בחדר הסגלגל

עמ' 411

עשרת חודשי ההקפאה היו אמורים להסתיים ב־ 26 בספטמבר 2010. ארצות הברית העלתה הילוך וכעת לחצה עלינו להאריך את ההקפאה בחודשיים נוספים.

Josh Rogin, “Levin: White House pushing 60-day settlement freeze extension,” Foreign Policy, September 29, 2010.

עמ' 416

למחרת נכתב בעיתון הארץ: ״הנה מגיע ראש מדינת היהודים לקונגרס באמריקה. הנה ראש מדינת היהודים כובש את הקונגרס האמריקני. אומר את כל הדברים הנכונים. פורט על כל נימי הרגש. מספר בדיחות. מעמיד את הצירים על רגליהם למעלה מעשרים פעם.״

ארי שביט, "נאום נתניהו בקונגרס - החמצת חייו", הארץ, 25 במאי 2011.

פרק 48: הקו האדום

עמ' 434

"העולם אומר לישראל: 'חכו, יש עוד זמן'", אמרתי. "ואני אומר: לחכות לְמה? לחכות עד מתי? לאלה בקהילה הבינלאומית שמסרבים להציב בפני איראן קווים אדומים אין זכות מוסרית להציב קו אדום בפני ישראל". "אם איראן יודעת שאין קו אדום ואין אולטימטום, מה היא תעשה? בדיוק מה שהיא עושה כעת: היא תמשיך לחתור באין מפריע להשיג פצצות גרעין".

Karen DeYoung and Joel Greenberg, “Netanyahu: U.S. has no ‘moral right’ to stop Israeli action on Iran,” Washington Post, September 11, 2012.

פרק 49: אתה הבא בתור

עמ' 443

אף ששיתפנו את ארצות הברית בממצאי מודיעין שקבעו שמורסי תכנן לפזר את המוסדות הדמוקרטיים במצרים ולהטיל עליה משטר אסלאמיסטי רודני, נמנע ממשל אובמה ממתיחת ביקורת עליו.

News Wires, “Obama ‘strongly condemns’ violence in Egypt,” France 24, August 15, 2013.

פרק 50: "אף אחד לא אוהב את גוליית"

עמ' 447

והם אכן הגידו. חמישה חודשים לאחר מכן ביצע צבא אסד מתקפה כימית מחרידה שבה נהרגו כאלף וחמש מאות אזרחים. אובמה כינה אותה "מתקפת הנשק הכימי החמורה ביותר במאה העשרים ואחת".

Paul Lewis, “US Attack on Syria Delayed After Surprise U-turn from Obama,” Guardian, August 31, 2013.

פרק 51: "בוא לביקור חשאי באפגניסטן"

עמ' 452

גם כאן קרי אימץ במלואו את הנרטיב הפלסטיני והאשים את ישראל בקריסת השיחות. ב־ 9 באפריל 2014 הוא אמר לחברי ועדת החוץ של הסנאט: "למרבה הצער, האסירים [הפלסטינים] לא שוחררו בשבת שהיו אמורים להשתחרר בה, וכך חלף יום, ועוד יום ועוד יום — ואז ביום רביעי אחרי הצהריים, כשהישראלים עמדו כנראה לשחרר את האסירים — הם הכריזו על בניית שבע מאות יחידות דיור בהתנחלויות בירושלים, ופּוּף!"

Arshad Mohammed and Patricia Zengerle, “Kerry says willing to take blame or U.S. foreign policy failures,” Reuters, April 8, 2014.

פרק 53: מנהרות

עמ' 463

בישיבה מיוחדת של הקבינט הביטחוני אישרתי את המלצת צה"ל לתקוף את המנהרה מהאוויר. כעבור שלושה ימים הצליח חיל האוויר להחדיר לתוכה כמה פצצות. שבעה מחבלי חמאס נהרגו במנהרה, והיא יצאה מכלל שימוש.

"7 פעילי חמאס נהרגו בתקיפת מנהרה ברצועה; דובר הארגון: האויב ישלם מחיר", הארץ, 7 ביולי 2014.

עמ' 465

אך באותה עת התאכזבתי כשממשל אובמה לא נענה לבקשת צה"ל להצטייד בתוספת טילי הֶלפַיֶיר עבור מסוקי הקרב שלנו. ללא נשק התקפי לא יכולנו להביא את המבצע בעזה לסיום מהיר ונחרץ. יתר על כן, ככל שהכתישה האווירית של חמאס התמשכה, החריף הממשל בוושינגטון את ביקורתו כלפינו. הוא כינה חלק מפעולותינו כ"מזעזעות" ובכך פתח את הסכר למבול של גינויים נגד ישראל.

Harriet Sherwood, “Israel calls partial truce amid outrage at third strike on UN school,” Guardian, August 3, 2014.

עמ' 466

שר הבטחון בוגי יעלון התייחס לבנט כ"שר המדליף מקודש הקודשים", כלומר מישיבות הקבינט החשאיות.

טל שלו, "יעלון מחריף את הטון נגד בנט: "הנזק שגרם 'שר ההדלפות' חמור"", וואלה, 25 בינואר 2017.

עמ' 468

2,125 עזתים נהרגו, כשני שלישים מהם חברי חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וקבוצות טרור אחרות.

ע"פ דו"ח מיוחד של משרד החוץ, Behind the Headlines: The 2014 Gaza Conflict: Factual and Legal Aspects, פורסם ב-15 ביוני 2015.

עמ' 469

דעת הקהל בארץ היתה חצויה. רוב הציבור האמין שאין מנצח ברור במלחמה.

יוסי ורטר, "סקר ראשון אחרי ההסכם: נתניהו איבד 27% תמיכה בשלושה שבועות", הארץ, 27 באוגוסט 2014.

פרק 54: לעולם לא עוד

עמ' 483

שעתיים אחרי צאתי מהאולם פטר אובמה את נאומי באמירה שלא היה בו "שום דבר חדש".

Stephen Collinson, “Bad relationship gets worse for Obama, Netanyahu,” CNN, March 4, 2015.

*

העיתונות העולמית סיקרה את הנאום באופן נרחב ביותר. הפייננשל טיימס בלונדון כתב שהטיעונים שלי לגבי לו"ז העסקה "צפויים להדהד באופן משכנע אצל חברי קונגרס משתי המפלגות הנוטים לביקורת נוקבת כלפי איראן".

Geoff Dyer, “Iran deal would create ‘nuclear nightmare,’ Netanyahu warns,”

Financial Times, March 3, 2015.

עמ' 484

ה־ CNN תיאר את הנאום כ"קרבי ולעיתים פיוטי".

Collinson, “Bad relationship gets worse for Obama, Netanyahu.”

*

בפוקס ניוז ציינו שהעברתי "מסר חזק לקונגרס על ההסכם עם איראן".

Douglas E Schoen, “Netanyahu Speech: Bibi delivers strong message to Congress

about Iran deal,” Fox News, March 3, 2015.

פרק 55: ניצחון בדקה ה-90

עמ' 487

יריבינו שחררו את כל הניצרות. ארגון חוץ־פרלמנטרי פוליטי בשם "ניצחון 2015" (V15) שמטרתו היתה להביא להחלפת השלטון בישראל, הוביל קמפיין נגד ״הליכוד״ במיליוני דולרים שהתקבלו מחו"ל, כולל 300,000 דולר ממחלקת המדינה האמריקנית. שלא במפתיע בארגון פעלו כמה מיועציו לשעבר של אובמה.

Burgess Everett, “Senate report: State Dept. grant also aided campaign to unseat Netanyahu,” Politico, December 7, 2016.

פרק 56: כוח עולמי עולה

עמ' 504

ב־ 2017 הושג היעד שהצבתי לנו. ישראל תפסה את המקום השני בעולם במספר העסקאות לאבטחת סייבר, אחרי ארצות הברית ולפני בריטניה.

“Fifteen Alarming Cyber Security Facts and Stats,” Cybint Solutions, December 23, 2020.

פרק 57: להתהלך בין ענקים

עמ' 510

"מהו המתכון הסודי של ישראל להצלחה?" שאלו אותי המתמחים הסינים. נתתי תשובה אמיתית, גם אם היא נוסחה בדיפלומטיות: "המתכון הוא החופש לחדֵש". לאחר כמה ראיונות לתקשורת הופתעתי לראות אנשים מצביעים עליי ברחובות. אני מניח שבראיונות איתי צפו מאות מיליוני בני אדם.

בועז ביסמוט ואלי לאון, "יחסי סין-ישראל: ציון דרך היסטורי", ישראל היום, 3 במאי 2013.

פרק 58: מתנת פרידה

עמ' 510

בשיחת טלפון יוצאת דופן של אובמה עם עיתונאי ישראלי אוהד ב־14 באוקטובר 2016 , שלושה שבועות לפני הבחירות לנשיאות, הוא כנראה רמז על החלטה כזאת. "לפני שאעזוב את תפקידי אני מתכוון להביא למועצת הביטחון החלטה שתקבע פרמטרים לשלום ישראלי־פלסטיני, ותקבע את הקווים המנחים לעקרונות הסכם השלום: מדינה פלסטינית, מעמדה הסופי של ירושלים וגבולות הקבע הכוללים על פי קווי 1967 ".

David Ze’ev Jablinowitz, “Hi David, This Is Barack Obama,” Times of Israel, October 19, 2020.

פרק 58: "ניו דיל"

עמ' 532-533

פרידמן, שהתלווה לטראמפ בבית לחם, כתב בספר הזכרונות שלו מ־ 2022 : "טראמפ תקף את אבו מאזן בעניין הקלטת, בתביעה שיחשוף את פרצופו האמיתי: האם הוא שוחר שלום כפי שהצהיר בוושינגטון, או טרוריסט כפי שהוקלט בווידאו".

David Friedman, Sledgehammer: How Breaking with the Past Brought Peace to

the Middle East (HarperCollins, New York, 2022), p. 76.

פרק 61: "תביא לנו את הראש של ביבי"

עמ' 546-547

אחר כך הגיעה 'פרשת חשבונות הכביסה'. בשורת פניות לבתי־המשפט בין השנים 2013 ו־ 2016 , עמותת השמאל המתקראת 'התנועה לאיכות השלטון' האשימה אותי ואת שרה בהאשמת שווא של הזמנת שירותי כביסה וניקוי יבש בהיקף מופרז בארץ ובחו"ל. באי כוחה של התנועה דרשו מאיתנו לחשוף את כל הוצאות הכביסה שלנו, "כולל תחתונים". לאחר שנים של התדיינות בבית־המשפט

המחוזי ובבית־המשפט העליון בוטל גם אישום זה, והמאשימים נקנסו בהוצאות

משפט.

"חשבוניות מעון רה"מ לא יפורסמו: "הצצה לחבילות כביסה - פגיעה בפרטיות"", פורסם באתר Ynet ב-10 בינואר 2019.

*

ברגע של כנות תועד בווידאו אחד מיוזמי ההפגנות הללו, שגם היה מועמד לרשימת ״העבודה״ לכנסת, אומר את הדברים הבאים בחוג בית: "רוצים להפיל את ביבי? יהיה קשה להפיל אותו בבחירות. אין לנו רוסים, אין לנו נושאי דגל, אין לנו את המזרחים, אין לנו את הפריפריה. אנחנו בצרות. אנחנו דמוגרפית בבעיה. להפיל אותו מהשלטון זה נורא קשה. רוצים להפיל אותו? בואו

נפיל אותו דרך השחיתות".

זמין לצפיה ביוטיוב בסרטון שכותרתו "יוזם ההפגנות מול מנדלבליט אייבי בנימין מסביר איך התחילו ומה מטרתן האמיתית".

עמ' 549

כש'התנועה לאיכות השלטון' עתרה לבג"ץ בבקשה להגדיל את הקנס דחו השופטים את העתירה, קנסו את התנועה והשיתו עליה הוצאות משפט.

מתן וסרמן, "העתירה נדחתה: הניצחון של שרה נתניהו על התנועה לאיכות השלטון", מעריב, 7 באפריל 2022.

עמ' 550

"היתה מחלוקת על משקל הנושא הביטחוני בקמפיין… ראה זה פלא: נופלים טילים על מרכז הארץ, מי נופל בסקרים? ״כחול־לבן״. למה? כי היא לא תופסת את סדר־היום, ונתניהו — שכביכול עכשיו מראה את מנהיגותו מול החמאס — עולה. ואז אנחנו מחליטים להציף את סוגיית הצוללות..." התוודה האסטרטג. בהזדמנות אחרת הוסיף: "הרבה דברים לא מדויקים נאמרו בקמפיין".

רונן צור בראיון לגיא זוהר, ערוץ 11, 6 באוקטובר 2019.

עמ' 551

פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, המציא סעיף חדש בספר החוקים שנתפר במיוחד עבורי. כשנשאל על העובדה שמדובר באישום חסר תקדים בתולדות הדמוקרטיות, ניצן השיב: "כל תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי".

נטעאל בנדל ויהודה יפרח, "לא הבוחר מחליט אם אדם אשם או לא", מקור ראשון, 8 במאי 2019.

עמ' 552

מקוּם המדינה ועד שנת 1977 הועמדו לדין רק שלושה חברי־כנסת מכהנים, כולם ממפלגת ״העבודה״. מאז עלייתו של ״הליכוד״ לשלטון הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד יותר מ־ 30 חברי־כנסת מכהנים: 24 מהם מ״הליכוד״ וממפלגות הימין האחרות, ושלושה ממפלגות ערביות. ח"כים מהשמאל כמעט לא הועמדו לדין.

אביחי בן-חיים, ישראל השנייה - הבשורה המתוקה, הדיכוי המר, הוצאת ידיעות אחרונות, תל-אביב 2022, עמ' 144.

*

"מחד, זו התנהגות בלתי נסבלת [של אלשיך]... אבל להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא. המפכ"ל אכן פעל פה באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול".

קלמן ליבסקינד ומתן וסרמן, "שי ניצן גייס שופטים ופרקליטים לטובת מאבק בביקורת", מעריב, 15 בנובמבר 2019.

עמ' 553

תחילה הכחישה המשטרה את הסיפור באופן גורף, אך כשהצטברו ראיות שאין לערער עליהן היא הודתה שפרצה בניגוד לחוק לטלפון הנייד של שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, שגויס גם הוא כעד מדינה.

נטעאל בנדל, "המשטרה דיווחה לפרקליטות שהשתמשה בתוכנת ריגול כדי לפרוץ לנייד של פילבר", הארץ, 3 בפברואר 2022.

*

בחקירתו הנגדית מטעם ההגנה חשף העד שהוא "חש מאוים על ידי חוקרי המשטרה" שהציעו לו "לחשוב על אשתו ועל שבעת ילדיו". לדבריו נאמר לו, "תביא לנו את הראש של נתניהו".

גלעד מורג, חיים גולדיטש וגלעד כהן, "פילבר: "איימו עליי בחקירה. שמו לי צלב על הגב, והמטרה - נתניהו"", פורסם באתר Ynet ב-10 במאי 2022.

פרק 62: דרך השלום

עמ' 559

התמ"ג לנפש הפלסטיני, למרות היותו נמוך כבשאר הכלכלות הלא מתועשות בעולם הערבי, עלה ב־ 70 אחוזים במהלך כהונתי מ־ 2009 עד 2019.

World Bank report, 2020.

פרק 63: קורונה

עמ' 574

יורם לס, לשעבר סגן שר הבריאות בממשלת ״העבודה״, קבע ש"הקורונה היא לא יותר משפעת" ו"הסיכוי למות ממנה הוא כמעט אפסי".

הדברים נאמרו בתוכנית הבוקר של ניב רסקין בערוץ 12 ב-10 במרץ 2020.

עמ' 579

"ברור לך שכולם יגידו שעשינו את זה כי אנחנו יהודים", כתב בורלא בהודעת טקסט למיקאל דולסטן, המדען הראשי של "פייזר", שגם הוא יהודי. "אני יודע, אבל ישראל היא ההימור הנכון", השיב דולסטן.

Dr. Albert Bourla, Moonshot—Inside Pfizer’s Nine-Month Race to Make the Impossible Possible (New York: HarperCollins, 2022), p. 150.

פרק 64: רכבת הרים

עמ' 582

הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט סיכם זאת בתמציתיות ב־ 2022: "ישראל מבצעת פעילות מגוונת למנוע יכולת גרעינית מאיראן, ורובה הגדול חשאי. ללא פעילות זו, אני מניח שאיראן היתה גרעינית כבר לפני שבע עד עשר שנים".

רא"ל (מיל') גדי איזנקוט בהרצאה במכללה האקדמית נתניה ב-1 ביוני 2022.

עמ' 583

אבל ההלם האמיתי הגיע בעקבות התקיפות האוויריות המדויקות שלנו, עם פצצות שחדרו לבונקרים של "מטרו הטרור" — רשת תת־קרקעית של מנהרות שחמאס בנה ברצועת עזה כדי לספק מחסה לכוחות הלוחמים שלו. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה הצבאית שמנהרות הופגזו בדיוק וביעילות מהאוויר. ההישג הטכנולוגי והמודיעיני החזיר את חמאס כמה שנים טובות אחורה.

אור הלר, "נתניהו: "שינינו את המשוואה - לא נסבול טפטוף של רקטות"", פורסם באתר ערוץ 13 ב-21 במאי 2021.

עמ' 585

העדות הטובה ביותר להצלחה המצטברת של פעולותינו היא שבחמש השנים שאחרי צוק איתן (עד סוף 2019) גדלה האוכלוסייה ביישובי עוטף עזה ב־ 15 אחוזים, לעומת גידול של כ־ 9 אחוזים באוכלוסיית ישראל כולה בתקופה המקבילה.

ע"פ נתוני הלמ"ס ודו"ח של המרכז למידע ומחקר של הכנסת, "התוכנית האסטרטגית הרב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף עזה – תיאור ומעקב", 9 בדצמבר 2019.

פרק 65: הסיפור שלי, הסיפור שלנו

עמ' 589

"הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?" אָמַר קהלת.

קהלת א, ב-ג.

*

"איננו צריכים לחשוש לגבי העתיד", כתב דוראנט, "מורשתנו, מורשת התרבות והציביליזציה, מעולם לא הייתה כה בטוחה וכה עשירה. כל שנותר לנו הוא לעשות את חלקנו הצנוע במאמץ להרחיבה ולהעבירה לדורות הבאים, מתוך אמונה שהזמן יסיר את המיותר, ושמה שהגון וראוי בה יישמר כדי להאיר לדורות הבאים".

Will Durant, Greatest Minds and Ideas of All Time (New York: Simon & Schuster, 2002), chapter 5.