אירוע השיא היה ההאקטון שעשינו באמצע השנה - תחרות בין כיתות בחטיבה. בהתחלה הציגו בפנינו שלוש בעיות שונות, ועשינו הצבעה. הבעיה שנבחרה: איך ניתן לשפר את האקלים הכיתתי? התחלקנו לקבוצות, חיפשו פתרונות, ציירנו מפות חשיבה ואז כל קבוצה הציגה את הפתרון שלה בפני הקבוצות האחרות שבכיתה שלה. תלמידי הכיתה בחרו את הפתרון הטוב ביותר, ואז כל הכיתה התחילה לעבוד ביחד על פתרון אחד ובנתה הוראות מפורטות כיצד ליישם אותו. כל כיתה הציגה את הפתרון שלה בפני קבוצת שופטים מההנהלה, שבחנו את הצעה בצורה מדוקדקת ולפי מכוונים ברורים. כל הפתרונות שהוצעו היו מצוינים, אולם תלמידי ז׳3 שהציעו ליצור אפליקציה ייחודית לכיתה ולשכבה שבעזרתה יכלו ליצור פעילויות משותפות, זכתה במקום הראשון.

כדי לרכוש את המיומנות הזו, למדנו לעבוד עם מחשבים. בשיעור מורשת עם גיא, כל תלמיד בנה אתר אינטרנט אישי, שמקושר לאתר אינטרנט כיתתי, שמקושר לאתר אינטרנט שכבתי, שמקושר לאתר אינטרנט של בית הספר, שמקושר... לגוגל ושאר העולם. זאת העבודה המסכמת שלנו, הפרשנות הדיגיטלית למעגלי השייכות: אני – משפחה – קהילה – חברה. למדנו גם לכתוב קוד למחשב עם תוכנת הסקראץ – כתיבת קוד באמצעות בלוקים צבעוניים, כמו לגו. בעזרת הקוד למדנו מהם אירועים, לולאות, משתנים. בהתחלה השפה נראתה לנו קצת ילדותית בגלל הסמל של החתול, אבל מהר מאד ראינו מה עוד אפשר לעשות איתה.

חיברנו לה מיקרוביט – כמו מוח קטן של רובוט, ואז הפעלנו חיישנים של אור, חיישנים של תנועה. תכנתנו  שני מיקרוביטים שישלחו מסרים אחד לשני, ויפעילו אחד את השני בעזרת גלי רדיו. וזאת רק ההתחלה, כי בשנה הבאה, התוכנית עולה דרגה: נלמד לתכנת רכבים אוטונומיים, בתים חכמים, ניצור אפליקציות לטלפונים, נלמד לעבוד עם בינה מלאכותית וגם נעשה צעדים ראשונים בסייבר.... כי העולם שלנו משתנה – לטובה או לרעה, אף אחד לא יודע, אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שאנחנו מקבלים כאן את הכלים להתמודד איתו ולהפוך אותו למקום טוב יותר עבורי, עבור המשפחה שלי ועבור הקהילה שלי.