Dorit B. Ph.D Whiteman

שם המתרגם/ת: רון קנטורוביץ'

כיתה: יא4

עמודים:350

הדמות: DORIT B WHITEMAN

דוקטור דורית ב. ווייטמן

מה קרה לאלה ש"לא קרה להם דבר"?

בקיץ שעבר, בעת שאכלתי ארוחת ערב בבית נעים בעיירה קטנה באנגליה, בן דודי דיבר על גורלם של הוריו. הוא סיפר כי אביו מת בטרזינשטט ואילו אמו מתה באושוויץ, לשם גורשה. לאחר מכן, אשתו של בן דודי סיפרה על אמה, אביה ואחיה, אשר כולם נספו באושוויץ. מחשבותיי נדדו להוריי, לאחותי, לבן דודי ואליי.  "כמה מזל היה לנו," הרהרתי. "הצלחנו להימלט מהשואה בזמן. לא קרה לנו שום דבר."

לפתע חלה תפנית בדעתי. התחלתי לחשוב על כל האימה שחווינו אחרי שהיטלר הגיע, על כל ניסיונותיהם החפוזים של הוריי להציל אותנו, הניסיונות  להשיג אישור לעזוב את וינה, הניסיונות הנואשים יותר להשיג אישור ממקומות אחרים שיהיו מוכנים לקבל אותנו, על התכנונים שנעשו בסתר, על הייאוש שחווינו ועל הפרידות קורעות הלב.

נזכרתי במסע הנדיר שעברנו, במדינות החדשות, במעבר התמידי ממקום למקום ובשנים הרבות של חוסר הוודאות שעברו עד שהחיים קיבלו צלם של נורמליות.

האם לא קרה לנו דבר כלל? האם החיים אי פעם הפכו לרגילים שוב? האם החוויה לא שינתה לתמיד את הדרך שבה אנחנו חושבים, הדרך שבה אנחנו רואים את החיים ומגיבים רגשית? האם לא חווינו שינוי בקרב המשפחה שלנו, במערכות היחסים המקצועיות שלנו, ולמעשה בכל פן בחיינו?

החוויות שלנו קטנות בהשוואה לקורותיהם של ניצולי השואה האמיתיים, לכן זה מרגיש יהיר לחשוב שבכלל חווינו חוסר-מזל כלשהו. תגובה זו הייתה נפוצה מאוד. לא ממזמן, חברה שלי, שנמלטה עם הוריה ואחותה לפני תחילת המלחמה, נתבקשה לדבר בפני כיתת בית ספר תיכון על הבריחה שלה מווינה. היא ענתה שתשמח להיענות לבקשה, אך המליצה לבית הספר להזמין מישהו שבאמת עבר דברים ראויים לציון, מאחר שחשבה ש"שום דבר לא באמת קרה לה".

בתור דוגמה נוספת: אמי כתבה אוטוביוגרפיה המספרת על קורות חייה עד לכשעברה לניו-יורק. עלייתו של היטלר לשלטון והתקופה שקדמה לכך תוארו בפרטים, אך כשאמי כתבה על הבריחה שלנו, כל מה שאמרה היה: "כעת אנחנו באמריקה." זו הדרך הקצרה לספר את הסיפור. כיום ידוע לכל שלא ניתן לספר בקצרה שום סיפור בריחה מאירופה אם מספרים את כל הפרטים. אך אמי לא עסקה בפרטים.

למה? כי כולנו הרגשנו שזה יהיה יהיר וראוותני מדי לדבר על הבריחה שלנו כששישה מיליון אחרים נספו.

ובכל זאת, ראוי לספר את קורותיהם של מי מאיתנו שנמלטו לפני תחילת המלחמה. אלפים לקחו חלק בגל ההגירה ששינה לחלוטין את פני האוכלוסייה במקום אותו עזבו, כמו גם את המקום שאליו הגיעו.

אך יותר מכל, הדבר שינה לחלוטין את חיי כל מי שלקח בו חלק. זהו סיפור שראוי להיחרט בתור הערת שוליים בדפי ההיסטוריה, לפחות בזיכרונם של ילדינו.