Betty Wolkenfeld

שם המתרגם: לירון ברגר

עמודים: 358-359

הדמות: Wolkenfeld Betty

בטי וולקנפלד

(האוסר), ארצות הברית

הגעתי לליברפול, לאחר שעליתי על "בודגרייבן" בסכוונינגן ב-20 במאי 1940, ביום שבו הנאצים פלשו להולנד. הייתי חלק מקבוצה קטנה של ילדים מווג'סנהוייס שבאמסטרדם, שהועלו על אוטובוסים מבלי שנאמר לנו לאן פנינו מועדות. חשבתי שהיינו בסיור והשארתי את כל בגדי וחפצי היקרים מאחור. אני זוכרת שנסענו במזח הארוך, חולפים על פני הולכי רגל רבים. האם הם הגיעו למקום מבטחים? בסירה, דוברת פחם לשעבר, לא היו תאי נוסעים, רק רצפה עם שמיכות קשות ותה עם חלב ועוגיות (של ספינות) לאכול. מדוע לקח לנו חמישה ימים, כולל הפגזה בים, כדי להגיע לאנגליה?

נשלחתי להוסטל לילדות בהיטון רואוד 42, וויפינגטון, מנצ'סטר בגיל 12 לבלות שלוש וחצי שנים מחיי שם. לפני כן, אני זוכרת שהייתי בבית ישן מאוד עם מרתף. כאשר נשמעו צופרי האזעקה היינו יורדים במדרגות וישנים על מזרנים על רצפת המרתף.

היטון רוד לא היה הוסטל אורתודוקסי, אבל שמרו שם על כשרות, השבתות והלכתי לבית הכנסת. בפסח, הלכתי לקרובים רחוקים במנצ'סטר ולא יכולתי לחכות לחזור להיטון רוד. פסח מרגש אחד עבר בוולס.

התכניות שלי ל"הכשרה" ובסופו של דבר התיישבות בישראל השתנו כאשר גיליתי בקיץ 1941 שמשפחתי ניצלה והייתה בדרכה לארצות הברית. הם גרו בבלגיה, צרפת ומרוקו במשך פרקי זמן שונים.

בינתיים, האחראיים על רווחתנו, עזרו בתכנון החינוך שלי. ניגשתי למבחני קבלה לבית ספר תשדירים לצעירים, והתקבלתי. אנגלית, קצרנות, הקלדה, ניהול חשבונות וספרדית היו הקורסים הראשיים. החינוך הזה הביא אותי למקום טוב לכל חיי, ושמחתי ללכת לבית הספר ולא לעבודה.

החינוך היהודי שלנו היה מועט. פעמיים בשבוע שיעורים עם פרופסור דר' רבי פאפו היו רחוקים מלהספיק, למרות שבאותו הזמן הרגישו כיותר מדי. בנוסף היו לנו גם שיעורי צרפתית, והלכנו לבלט, סרטים וקונצרטים. כמו כן יצאנו לחופשות.

מוזר שהחיים התנהלו כשורה באנגליה בזמן המלחמה. הרדיו היה עניין אחר – היינו צריכים להיות מוזמנים למטבח על מנת להקשיב לו, אם כי כולם היו מוזמנים כדי לשמוע את נאומיו של צ'רצ'יל. עד היום אני זוכרת כמה מדבריו "...מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך...".

בוקר יום ראשון היה יום הניקיון בהוסטל. כל ילדה בגיל שש ומעלה הייתה צריכה לעשות בעצמה כביסה והייתה אחראית על ניקיון הבית, איבוק באזורי השימוש המשותפים, וכך הלאה.

הוסטל הבנים היה בהיטון רוד 40. מר וגברת אלכסנדר וגברת שטראוס היו האחראיים. כמה פעילויות משותפות תוכננו וחברויות התפתחו.

התגוררתי באנגליה ממאי 1940 עד נובמבר 1943. אחרי שעזבתי המשכתי לכתוב לחברי מההוסטל, עד שהסתיימה המלחמה והם עזבו. החיים שם היו מנוהלים בצורה נוקשה, ולמרות שאני יכולה להבין את הצורך בכך כיום, זה היה קשה עבורי כילדה. למרות זאת, ידעתי שהיינו עם אנשים שדאגו לנו: גברת סוויטז, גברת מטה ברינקמן, וגברת אלג'ה ברוך. כמבוגרת, אני משבחת את המסירות והמחויבות שלהם לטוב ולרווחת הילדים שהיו תחת חסותם.