Alisa Tennenbaum

שם המתרגם/ת: רז עודד

כיתה: י"א4

עמודים: 400-401

הדמות: Alisa Tennenbaum

עליזה טננבאום

(שרצר, וינה)  כפר ויתקין, ישראל

הגעתי לאנגליה שבוע לפני פרוץ המלחמה עם עוד ילדים רבים. היינו הקינדר-טרנספורט האחרון שיצא מאוסטריה.

מלונדון נשלחתי להוסטל ילדים בטיינמאות' ליד ניוקאסל. שם היינו 20 בנות מאוסטריה, גרמניה וצ'כוסלובקיה, כאשר הצעירה ביותר הייתה בת שלוש והמבוגרת  בת ארבע-עשרה. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, שתי המטרוניות שלנו, גברת זייבר וגברת אורבך, נשלחו לאתר בית חלופי מכיוון שהיינו חייבים להתפנות. לאחר כמה חודשים עברנו להתגורר באזור ווינדרמיר שבלייק דיסטריקט, ושם חיינו יחד עד סוף המלחמה. כולנו הלכנו לבית הספר המקומי בכפר. כאשר הגענו בערך לגיל חמש-עשרה וועדת הפליטים ביקשה מכל אחת מאתנו לבחור מקצוע או תעסוקה, כי, נאמר לנו בחכמה רבה, שבעתיד נצטרך לעמוד בכוחות עצמנו. אחת הלכה לספר המקומי, שנייה עברה קורס אחיות, וכך הלאה.. אני בחרתי בתפירה, תחביב אשר מסב לי הנאה רבה עד עצם היום הזה.

התמזל מזלי שגם אבי  היה בבריטניה. הוא נשלח לדכאו ב-10 בנובמבר 1938, שוחרר לאחר חודשיים והיה מבין בני המזל אשר התקבלו למחנה קיצ'נר, בפרוץ המלחמה הצטרף מיד לצבא הבריטי. הייתי אז הילדה היחידה שעוד היה לה אבא, ומאוחר יותר ילדה נוספת שמעה מאביה והוא גם הגיע לאנגליה. אני עדיין בקשר עם חמש מהבנות ששהו איתי שם. בשנה שעברה הייתי באנגליה בחופשה, במסע נוסטלגי בו פגשתי שתיים מהבנות וביקרתי בהוסטל שבווינדמיר. זה היה נפלא! קיימים אצלי הרבה זיכרונות טובים ואוהבים מהתקופה הזאת על אף העובדה שהיו אלה ימי מלחמה.  משפחתנו לא הייתה בקרבתנו והיינו צריכות להתרגל לחיות עם עוד עשרים בנות למשך שנים. הילדות שלנו הייתה טובה, ונשות הוועדה של ניוקאסל טיפלו בנו היטב.

עם סיום המלחמה כוחות הצלב האדום הודיעו לי בשמחה כי אמי נמצאה בין החיים. היא נלקחה ממחנה הריכוז לשוודיה, לתקופת הבראה. לאחר תשעה חודשים שם אמי הצטרפה אלינו. אבא השתחרר מהצבא ואני עזבתי את ההוסטל בינואר 1946. לאחר כמה חודשים ההוסטל נסגר וכל אחת הלכה לדרכה. רוב הבנות היו בשנות נעוריהן, והצעירות מביניהן נשלחו להוסטל נוסף במנצ'סטר.

הגעתי לישראל בשנת 1949 יחד עם הוריי. אחותי כבר הייתה שם מאז ינואר 1939, כי עלתה עם עליית הנוער. אני כיום אחראית הספרייה בבית הספר התיכון האזורי שלנו. אחת הבנות מההוסטל שלי מתגוררת בקיבוץ זיקים. אחרות גרות ברחבי העולם, אך רובן נשארו באנגליה.