Sam Smith

שם המתרגם: ענר ריינר

כיתה: יב

עמודים: 322-324

הדמות: Sam Smith

סאם סמית'

לונדון, אנגליה

אכסניית הבנים, דרך לינטון 1, אוקספורד

במרץ 1942 הוזמנו אשתי, יהודית, ואני על ידי ועדת אוקספורד לפליטים , להיות המנהלים של האכסניה.

המשימה שלנו הייתה ליצור ולשמר אווירה יהודית. יהודית הייתה אחראית על כל תפקידי אם הבית, המטבח, כשרות, היגיינה כללית וכדומה. אני הייתי אחראי על החלק הדתי והטיפוח החינוכי וגם על התקציב, ספרי החשבונות והרכישות וכן על הכנת דוחות חודשיים לוועדה.

תמיד היו באכסניה בין שלושים לשלושים וחמישה בנים, בגילאים שבין שש לשש-עשרה. בתקופה שבין 1942-1948 בערך מאה בנים גרו איתנו.

היה לנו גם את בננו, אורי דוד, שנולד במרץ 1940, שמיד התקבל כתינוק של האכסניה על ידי כל הבנים.

כל יום שישי, ערכנו את השולחנות עם מפות לבנות, הדלקנו נרות שבת ועשינו קידוש. הייתה לנו ארוחת שבת נחמדה ושרנו זמירות. בשבת בבוקר, בכל יום חג וכן במוצאי שבת, תמיד עשינו הבדלה. לאחר ההבדלה בדרך כלל היה נערך מפגש שבו נדונו אירועי השבוע והוקצו מטלות הבית.

ראשי התיבות של כל ילד או מספר היו תפורים על הבגדים. היו גרביים לתקן וכפתורים לתפור, לכן חברים ונשים הוזמנו כל שבוע ל"מסיבת תיקונים". מסיבות אלו הפכו להזדמנות חברתית בשביל הבנים לפגוש את אנשי העיר, מה שהוביל להזמנה לבתים של המקומיים.

כל שבת וגם במשך השבוע, הבנים קיבלו שיעורי הוראת דת ועברית על ידי ד"ר ויידר וד"ר צה רבין ואני עזרתי בהכנה לבר מצווה.

סדר פסח היה תמיד אירוע מיוחד, שבו רבים מהיהודים של הכוחות המזוינים היו מוזמנים; בתוכם הרבה אמריקאים שתמיד הביאו אוכל נוסף ומתנות עבור הבנים.

בערבים אלו, היו בין שישים לשמונים אנשים סביב שולחן הסדר.

היו לנו גם בעיות משלנו. התקררות ושפעת גבו את הקורבנות שלהם. למזלנו, יהודית, שהייתה אחות מוסמכת, ידעה כיצד להתמודד עם כל זה, בנוסף למטלות הניהול והבישול שלה.

עברנו תקופה קשה מאוד ב – 1943 כשיהודית, שציפתה להולדת בננו השני, חלתה מאוד בזיהום ואולצה להתאשפז. היה לנו עוזר אחד באכסניה בזמן זה. אבל הוועדה והבנים באו לעזרתנו, וכשיהודית חזרה יחד עם התינוק גורדון, שניהם התקבלו באושר גדול. גורדון היה התינוק הראשון שנולד באכסניה. כולם התנהגו למופת; כולם רצו לדחוף את עגלת התינוק ואורי, שהיה אז בן שלוש וחצי, לקח אחריות אחית ברצינות גדולה.

אחד הילדים, שהופנה אלינו על ידי בית המשפט לנוער היה זקוק לעזרה נוספת, שניתנה לו על ידי הקליניקה להדרכת ילדים באוקספורד. אבל הרקע לטינה העמוקה כלפי הוריו, היתה זקוקה לעזרה מיוחדת והוא הועבר לבית ספר מיוחד.

ילד אחר, שהיה מאוד נעים ודי שקט ומופנם קיבל מכתב מהצלב האדום שבו נודע שאביו מת. עם העזרה של הרב המקומי, סידרנו לו גישה לתפילות ואמירת קדיש, שהילד עשה זאת במשך שנה.

ילד אחר שפיתח דלקת בעצמות, אחרי אשפוז, נזקק להחלמה ממושכת בבית.

קיבלנו ילדים יהודים לא רק מהקינדר- טרנספורט , אלא מכלל האוכלוסייה היהודית.

כשילדים עברו את גיל בית ספר, הם החלו הכשרה מקצועית או המשיכו הלאה להשכלה גבוהה יותר. בכל מקרה, בשנת 1945, קיבלנו חמישה בנים שהגיעו לאחר המלחמה ממחנות הריכוז. זאת הייתה תקופת מבחן לכל הבנים במשך זמן מה. לאחר סיום המלחמה, הייתה זאת מחובתנו לעזור באיחוד משפחות עם עזרה של הצלב האדום וארגוני פליטים נוספים. היו הרבה מאוד מצבים משמחים, אך גם עצובים. במקרה אחד ב- 1947, אימא הגיעה לפגוש את בנה שלא ראתה יותר משמונה שנים. היא בכתה בזמן שהצגתי בפניה את בנה, אבל היא בכתה הרבה יותר כשהבינה שהיא לא יכולה לתקשר איתו. היא לא דיברה אנגלית והילד לא דיבר גרמנית יותר. זאת הייתה משימה קשה להיות מתורגמן בכזאת סיטואציה מלאת רגשות.

לאט לאט הילדים נדרשו על ידי הקרובים שלהם והאכסניה נסגרה ב- 1948.

מפעם לפעם בשנים אחר כך, נפגשנו עם חלק מהבנים, במיוחד כששהינו בישראל, או על ידי מכתבים מאוסטרליה. אבל האושר הגדול היה לפגוש חלק מהבנים, עכשיו בשנות החמישים שלהם, באיחוד מחדש לאחר חמישים שנה במרכז הפנאי של "הארו" ביוני 1989.