Lisl Saretzky

שם המתרגם: וינסנט נקרסובסקי

עמודים: 290-291

הדמות: Saretzky Lisl

ליזל זרדסקי

(רובין ,וינה), ניו יורק, ארצות הברית

זה היה מהימים הגרועים אך גם מהטובים... כל הלילה אבי היה בסוכנות היהודית של וינה, מחפש אחר המסמכים שלי. ליזל רובין קינדר-טרנספורט ללונדון. הנאצים נכנסו פנימה ופיזרו את כל הניירות המסודרים בעדינות על פני החדר כולו. אבי מצא את מסמכיי בחמש לפנות בוקר וחזר בריצה הביתה:" מהר, ליזל נוסעת". בזמנו הוא תפר לי כיס מבד ובו כל מסמכי, הדרכון וכדומה. הוא לא יכול היה להגיע לרכבת; גברים נגררו משם בכוונה.

אמי, המזוודה שלי ואני נסענו לתחנת הרכבת של וינה. היה שם ים של אנשים בכל מקום. פניקה, פחד ובלבול שררו באוויר. אך פתאום, כאשר נאצי זעק לתוך המגפון: "לא לדבר או לנופף לשלום- או שאתם תוכנסו למעצר", נהייתה דממת מוות.

אני זוכרת את עצמי מסתכלת מתוך החלון הפתוח, ידי לצידי מסתכלת על אמי. היא הייתה כל כך רזה, לבנה, מסכנה. אני אהבתי אותה כל כך... מישהו העביר לי תינוק מתוך החלון. התינוק לא בכה. לבשתי את מגן הדוד הדק והזהוב על צווארי, מוחבא מתחת לחולצתי. זה היה אסור, אך זה הרגיש כל כך נעים על גופי. ה' היה עם כולנו ולא חשוב מה התוצאות. הרכבת התחילה בנסיעתה ללא תזוזה , ללא צליל, פשוט כך.

התחנה הבאה: "הולנד!" נשים הולנדיות רצו בצדי הרכבת והעבירו לנו חלב ועוגות. אנחנו חטפנו אותם בתאווה והכרת תודה. מישהו לחש: "אנחנו חופשיים עכשיו". לא יכולתי להאמין. הוריי וכל היהודים האחרים לא היו חופשיים. הייתי מחוברת אליהם ולא לחירות.