Gerda Svarny

שם המתרגמת: עיינה ריינר

כיתה: יב

עמודים: 335

הדמות: Gerda Svarny

גרדה סוורני

(פוליניסר, וינה), לונדון, אנגליה

הייתי שם, עומדת על רציף הומה אדם, בשעה שחברים וקרובים התאחדו. בהדרגה הרציף התרוקן ורק מעט ילדים נותרו שם, כמוני. לבסוף, נותרתי רק אני. האם אין שם אף אחד שבא לקחת אותי? אולי כל זה היה טעות נוראית. לפתע הגיעה גברת במבוכה הגוררת אחריה ילדה ונעמדה מולי, הציצה לתג השם שנשאתי ואמרה בגרמנית: " הו כן, את גרדה. אני כמעט שכחתי אותך מרוב התרגשות. את מבינה, האנשים שלך לא יכלו להגיע לפגוש אותך כאן, ולכן אני לוקחת אותך איתי ללונדון, שם הם יאספו אותך". האומללות שבי גברה במהלך הנסיעה ללונדון. הילדה הקטנה הייתה בתה של הגברת ומכיוון שרק ממש עכשיו הם התאחדו האחת עם השנייה, הן היו עטופות באושר זו עם זו.

לבסוף הגענו ללונדון וכעת ה"משפחה החדשה" שלי הייתה שם בשביל לאסוף אותי. הסתכלתי עליהם בביישנות. היא הייתה גברת רזה ודיי גבוהה ובעלה היה שמנמן ועליז. איתם היה ילד קטן בערך בגילי. האישה מתחה את ידה הרפויה לכיווני, והייתה שתיקה מביכה. אני לא יודעת למה אני ציפיתי, אבל הייתי מאוכזבת, ואני הרגשתי שהאישה ציפתה למישהו די שונה מהילדה האומללה והמוכתמת מדמעות העומדת מולה. וכך היה שלאחר חודשיים נשלחתי למקום אחר ולחוסר המזל אני אפילו לא זוכרת את שם של המשפחה.

כמובן שכיום אני רואה את הסיטואציה באופן שונה לגמרי, שכן לולא  הנדיבות ורוחב הלב  של האנשים הללו, אני ככל הנראה לא הייתי בחיים היום.