Steve (Dan) Kala

שם המתרגמת: לירן קילים

כיתה: י"ב 5

עמודים: 164

הדמות: STEVE (DAN) KALA

סטיב (דן) קאלה

(שפסקי, ברלין), קיבוץ נאות מרדכי, ישראל

אני זוכר שהוריי סיפרו לי שאני הולך להישאר עם אישה שאקרא לה 'דודה'  .

אני זוכר שסיפרתי לחבר על זה (בגרמנית כמובן , כי לא ידעתי בכלל אנגלית עד שלמדתי את השפה באנגליה) והוא אמר: "אה אז אתה תקרא לה 'טנטה אנטי' '' , והבעיה שהייתה לי זה להסביר שאנטי הייתה המילה באנגלית בשביל טנטה .

ואז ביולי 1939, מצאתי את עצמי עם עוד ילדים נושאי תגים בתחנת הרכבת.  אני זוכר את החצייה להארויץ', המקום מממנו ה'דודה' שלי אספה אותי. אני כן יודע שאת שלושת החודשים הבאים העברתי ליד חוף הים של וויטסטייבל , נגעל מהצדפות ומנסה לשנות את הגרמנית שלי לאנגלית (רק בשביל שילמדו אותי שוב כאשר הגעתי לישראל ב-1948).

אני זוכר שהכריזו על המלחמה, וקצת אחרי זה, את התחלת הלימודים.

הייתי אז בן שבע. נשארתי שם קרוב לשלוש שנים, ועוד שמונה חודשים משמחים מאוד באכסניית מולר שמידט שבאוקספורד עם מחסה מוריסון מתחת לשולחן הפינג-פונג. שם גם זכיתי במלגה שזיכתה אותי בחינוך תיכוני חינם. הלכתי לבית ספר יסודי שנקרא ''וודברידג' " שבסאפוק, ליד איפסוויץ', וכאן לא הייתי היהודי היחיד!. בכיתה שלי היה עוד 'קינדר' אחד. אני זוכר רק את שם משפחתו – שנקר. קינאתי בו בגלל שנראה היה לי שיש לו חיים הרבה יותר טובים משלי.

ביליתי את השנה האחרונה שלי בבית ספר בלונדון בבית ספר יסודי "ריינס". התחלתי לעבוד בתור שולייה לחשמלאי, גרתי באכסנייה ברחוב סאטון קורט רוד, צ'יסוויק, עד שעליתי לישראל בספטמבר 1948 לאחר המלחמה עם המשלחת הראשונה לאחר של "עליית הנוער" מאנגליה.