Jenny Korn

שם המתרגם/ת: גלעד בן יוסף

כיתה: יא4

עמודים:172-173

שם הדמות: Korn Jenny

ג'ני קורן

(וינה), מלבורן, אוסטרליה

ברחתי מוינה ללונדון באוגוסט 1938, וקיוויתי שאוכל להצטרף משם לקיבוץ בפלשתינה. ב- 1939 התבקשתי לעזור במחנה העברת ילדים שנמצא בחוות "אנגהם הגדולה" ליד וודצ'ארץ'. החודשים הבודדים ששהיתי שם עשו עלי רושם עמוק ובלתי נשכח. ילדים צעירים מדי כדי להבין את הנסיבות, הרגישו ננטשים בידי הוריהם. כמה מפניהם רודפים אותי עד עצם היום הזה.

זיכרונות דועכים, ובגיל שבעים- ואחת הרבה מאוד נשכח. אך יש עדיין כמה זכרונות שנשארו ממזמן.

אני זוכרת שאת רוב הלילות הרבים היינו צריכים לנחם את הילדים שבכו להוריהם, לנענע אותם לשינה, ולבכות איתם. אבל אני גם זוכרת את הערבים מסביב למדורות, עם הילדים שרים ורוקדים הורה.

אני זוכרת שגיהצתי מעל מאה חולצות כשהאסון קרה. ירד גשם בלילה וחזיר גדול שחיפש מחסה נכנס לאוהל הגיהוץ, הפיל את הספסל שעליו הייתה ערימת כל הבגדים היפים שגיהצתי והיו מוכנים כדי ללבוש בשבת, ורמס אותם עם בוץ. כשגיליתי את הבלגן, פשוט עמדתי ובכיתי מתסכול. בנוסף, מי יכול לשכוח את דוקטור בלומנטל ואת אשתו האהובה אנני. הוא הציל את חייו של ילד פעם, ע"י ביצוע ניתוח חירום כשהרופא המקומי היה שיכור מדי בכדי להגיע בזמן. הייתה לו החוצפה לאיים על דוקטור בלומנטל שיסגיר אותו לרשויות על ניתוח לא חוקי, אך במחשבה שנייה הוא שינה את דעתו. מלבד פיקוח על בריאות הילדים, דוקטור בלומנטל הנעים את זמננו עם רסיטלים על כינורו. אני גם זוכרת את המבצע נגד- כינים שהוא ארגן, בדיוק מרשים.

בנוסף, היו גם הסטודנטים מאוניברסיטת קיימברידג', כמדומני כולם היו צברים, שבמהלך חופשותיהם עזרו לנו בחווה. הם היו נערים מיוחדים מאוד, ובמיוחד יהודה- שהיה לו כשרון טבעי לילדים- הוא יכול היה לגרום גם לעצוב מביניהם לצחוק. אני גם זוכרת את הכפריים האדיבים שביקרו במחנה והביאו ממתקים לילדים. ואפילו ששכחתי את שמותיהם של עמיתי לעבודה, אני זוכרת את העליזות התמידית שלהם אפילו בתנאים קשים מאוד, את הנחישות שלהם למשימה של עזרה לילדים בכל מה שיכלו.

אני זוכרת שקיץ 1939 היה עוצר נשימה ביופיו, והייתי צעירה.