Harry Heber

שם המתרגם/ת: רון קנטורוביץ'

עמודים: 142-143

הדמות: Harry Heber

הארי הבר

(וינה), לונדון, אנגליה

הגעתי להארוויץ' עם אחותי רות ב־1 בדצמבר 1938, חודש לפני יום ההולדת ה־18 שלי. לפני שיצאנו למסע שלנו אל הלא נודע, הוריי הדגישו שבתור אח ואחות עלינו לדאוג זה לזה ולא להניח לעצמנו להיפרד; לכן כשמישהו הופיע ואמר לרות שהיא תילקח לבית חדש, היא התעקשה שאחיה היינצי יבוא ביחד אתה.

מר אוגדן, ג'נטלמן חביב למראה, אסף אותנו במכונית, ולאחר מכן אחותי התאכסנה אתו ועם משפחתו הצעירה. אני, לעומת זאת, נשארתי במרחק כמה קילומטרים עם חוואי מבוגר ועם אשתו בקוטג' כפרי שטרם התוודע לקיומו של חשמל.

עבור ילד קטן הייתה חוויה זו טראומתית, בלשון המעטה: הייתי רגיל לחיים בבית מהשורה, אך הופרדתי מהוריי שבוע קודם לכן, וכעת אפילו אחותי נלקחה ממני. הסביבה שבה חייתי הייתה מוזרה ועגומה, וכל שהעין יכלה לראות היו שטחים כפריים מכוסים שלג. המארחים שלי לא דיברו גרמנית, ולכן לא הייתי מסוגל לדבר אתם ולהביע את רגשות היאוש והבדידות שלי. הדבר היחיד שהייתי מסוגל לעשות הוא הדבר שאותו כל ילד פונה לעשות כשהוא אינו שמח – בכיתי. יבבתי והתייפחתי לאורך תקופת חג המולד לפני שהוריי האומנים הודיעו לוועדת המהגרים המקומית על המצב שלי. אספו אותי ואת רכושי המועט, ולאחר שניתן לי להתראות עם אחותי ולוודא שהכול יהיה טוב, נלקחתי לפנימיה בכפר גאודהרסט במחוז קנט. אני זוכר שכאשר צעדתי לראשונה לחדר המשותף, היכן שהיו כעשרים ילדים ששיחקו או קראו, כולם חדלו ממלאכתם כדי להסתכל באותו זר צעיר ודומע שהונח בתוך סביבתם. כולם הפסיקו את שיחותיהם מבלי להוריד את עיניהם ממני ולאחר מכן החלו לדבר לכיווני, אך כמובן שלא הצלחתי להבין את מה שאמרו. כולם הצביעו על המראה המוזר שנגלה לפניהם. היה ברור שזהו בן, אך הוא היה לבוש כמו בת! אכן, נראיתי שונה משאר הילדים – לבשתי גרביים ארוכות שחוברו באמצעות ביריות למכנסיים הקצרים שלי! בכלל החורפים הקשים באוסטריה, היה נהוג בזמנו שלא רק בנות, אלא גם בנים היו לובשים גרביים ארוכות כדי להתגונן מהקור, אך באנגליה, היכן שמזג האוויר היה פחות קשה, ציפו מבנים צעירים להתמודד אתו בגבורה. בתוך כמה ימים הולבשתי כהוגן כתלמיד אנגלי והברכיים שלי נשארו חשופות עד שקיבלתי את המכנסיים הארוכים הראשונים שלי לכבוד בר־המצווה חמש שנים מאוחר יותר.

הסתגלתי במהירות לסביבה החדשה בחברתם של ילדים אחרים, ולאחר תשעה חודשים התאחדתי באושר עם הוריי, שהגיעו לאנגליה 3 ימים בלבד לפני פרוץ המלחמה. הייתי מסוגל לדבר באנגלית וכתוצאה מכך שכחתי את שפת אמי.