Ingried Gassman

שם המתרגמ/ת: קורל גרופר

כיתה: יב-3

עמודים: 116-117

הדמות: Ingrid Gassman

אינגריד גסמן

(המבורג) קידלינגטון, אוקסון, בריטניה

הגעתי לאנגליה בדצמבר 1938, בגיל תשע וחצי, והייתי בדוברקורט בערך חודש.

המחשבה על המסע הייתה מרגשת עד שהופרדתי משני אחיי ב"הוק אוף הולנד".

לא מצאתי אותם שוב לתקופה שנראתה כמו חודשים, אך במציאות נמשכה כשבועיים.

ב-3 לינואר הועברנו לחווה בפלאקלי, קנט, וזמן קצר לאחר מכן נשלחתי אל משפחה נוצרית שהיו לה שלושה בנים בגיל דומה לשלי.

כמו רוב הילדים, עברתי את הטראומות שלי והפכתי למתבגרת בעייתית.

להורים המארחים שלי הייתה סבלנות כמו של איוב.

הם תמיד הזכירו לי את משפחתי והתעקשו שאכתוב לאחיי ולאחותי.  כל המשפחה קיבלה אותי כאחת משלהם (ועדיין מקבלת). למדתי אנגלית באמצע הלילה, כשהייתי מעירה את בני הבית עקב סיוט שחלמתי - ירושה משלושה חודשים בבית חולים בהמבורג ב-1938.

הבלבול שלי נבע משלוש סיבות:

דבר ראשון, במשך שנים לא הייתי בטוחה אם אני גרמניה או אנגליה, יהודיה או נוצריה.

נהגתי לומר שכבר כואב לי מ"לשבת על הגדר". 

בשנים האחרונות, עם זאת, פתרתי את הבעיות הללו וסוף סוף השלמתי עם המצב.

שנית, היה לי צימאון להשכלה. בבית האומנה שלי השכלה גבוהה לא הייתה במקום גבוה בסדר העדיפויות, למרות שהם היו מוכנים לשלם עבורה.

אף על פי כן, כשהייתי בשנות השלושים לחיי, השגתי תעודת הוראה ומאוחר יותר גם תואר.

הגורם השלישי למאבק הפנימי שלי הגיע ממשפחתי שלי. אמי שרדה את המלחמה, אך הייתה אישה קנאית ובלתי צפויה. ניסיתי שוב ושוב לזכות בברכתה, אך מעולם לא קיבלתי אותה.

ללא הביטחון שהקנו לי הורי במשפחת האומנה, אני בספק אם הייתי יכולה אי פעם להשיג את מטרתי - להפוך לאדם יציב נפשית.