Olga Drucker

שם המתרגמת : אנה יאצנקו

כיתה : י"ב5

עמודים : 71

הדמות: OLGA DRUCKER

אולגה דרוקר

(לנק, סטוטגארט) מריק, ניו-יורק, ארצות הברית

סופר על ידי הגברת מריאנה ווליי, גיל 85, אסקס, אנגליה (אימא מאמצת)

בתחילת הקיץ של 1943 - התאומים היו בני חמישה או שישה חודשים, וזה כנראה היה יום ראשון, מהסיבה שבעלי היה איתי, וכמנהל בית ספר לדקדוק הוא היה חופשי רק בימי ראשון. הסתובבנו עם שני התינוקות בעגלת התינוקות הזוגית ועצרנו באמצע הדרך להאטון בשביל לקדם את פני הגברת קאליס, שבאה להעריך את שני בנינו.

"בואי לפה, אולגה!" היא קראה מעבר לכתף שלה. "הינה משהו שתרצי לראות."

ילדה ביישנית בעלת עיניים עצומות ועגמומיות יצאה מביתם. בת שש-עשרה? שבע-עשרה? היה קשה להבחין.

הגברת קאליס הכירה בינינו והסבירה את נוכחותה של אולגה.

התחלנו לשוחח.

אולגה עמדה לנסוע לקיימברידג' באוגוסט, לחופשה.

וגם אנחנו!

אולגה הלכה לרחוב אדאמס. הייתה לה בת דודה שגרה במספר תשע. התחלתי לצחוק. "אחותי גרה במספר תשע, ואנחנו הולכים אליה בחופשה שלנו!"

וככה הכל התחיל.

בזמן שהתגוררנו בכתובת האחרת אולגה חלתה בחצבת. אחותי רופאה. כמובן שאולגה באה למספר תשע. היא הייתה חמודה - התינוקות אהבו אותה - כולם אהבו אותה. שום דבר לא היה יותר מידיי טרחה עבורה.

"אולגה" אמרתי, בוגדנית באנוכיות שלי, "את חייבת לבוא אלינו!" ומספר שבועות לאחר מכן אולגה אכן באה, ומיד (עד כמה שזה נוגע אלי) הפכה לבת הבכורה שלי.

אני ללא ספק אם ויקטוריאנית. אני חושבת שהבת הבכורה שלי עבדה מאוד קשה, בעזרה עם הילדים ועבודת בית. זה היה בית גדול, והילד הבכור מבין השישה היה רק בן שמונה או תשע.

ותמיד היו משפחות אחרות שגרו איתנו, ואנשי חיל האוויר מכל רחבי העולם גם כן שהו אצלנו לכמה ימים.

אני לא זוכרת שהיא איי פעם התלוננה או התנגדה.

בכמה מובנים זה נראה כאילו חיינו ביחד שנים. למעשה, זה נמשך רק תשעה חודשים; ואחד הימים היותר אפורים שלי היו כשלקחתי את אולגה הקטנה שלי לסוואנסי בסתיו 1944, שתעלה על אוניה שתיקח אותה לאמריקה להוריה.

* * *