שם המתרגמ/ת: קורל גרופר
כיתה: י"ב3
עמוד: 68
הדמות: Dorothea Douglas
דורותיה דאגלס
(קונייץ', ברטיסלבה) פייף, סקוטלנד, בריטניה
זהו תיאור של אירוע, ישר לאחר המלחמה, כאשר שירתּי בחיל העזר לנשים בגרמניה.
הגיעה הודעה ממשרד החברה, שהציעה יציאה מתוך חמלה לאלו מאיתנו שגדלו במרכז אירופה וירצו, מאיזושהי סיבה, לבקר שם שוב.
כשהיחידה שלי הגיעה לראשונה לגרמניה, כתבתי מכתב לכתובת הקודמת שלנו בברטיסלבה, על אף שידעתי שהוריי כבר לא היו שם. הייתה לי הודעה ממקודם מהצלב האדום הבריטי שקבעה כי הורינו נשלחו לפולין ביוני 1942. קיוויתי שמישהו יראה את המכתב שלי וישיב. למעשה קיבלתי מכתב בחזרה משכן קודם, שאשרר את מה שכבר ידעתי מהודעת הצלב האדום.
בקיץ 1946 חזרתי לברטיסלבה. לא עשיתי שם הכנות מראש לשהייתי, אלא פשוט לקחתי מונית אל הכתובת של ביתנו לשעבר. כשהגעתי לשם, מצאתי את המקום ריק לגמרי. הזכר היחיד שמישהו גר כאן פעם היה הסימנים על הקיר היכן שנתלו תמונות, ומאחורי דלת המטבח, באופן מוזר, סימני עיפרון שנעשו בידי אימנו שסימנה את שיעור הגדילה שלנו בחלוף השנים והאותיות הראשונות של שמותינו: ד' וה'.
גברת קופקובה אחת, שכנה לשעבר, הופיעה במקום, וברכה אותי לשלום והזמינה אותי להישאר בדירתה. היא ובעלה גרו בבניין דירות חדש, דירה ליד ביתנו לשעבר. באותו הזמן כמעט ולא היה להם אוכל, אך הם היו מאוד נדיבים וחלקו איתי בחופשיות את מה שהיה להם. גברת קופקובה הגיעה איתי למספר מקומות בעיר, היכן שהוריי נשארו. במקום אחד קיבלתי קופסה העולה על גדותיה הקשורה בחוט. היא הכילה 103 מכתבים שנכתבו בידי אחי הרברט ואני. הורינו ניסו בכל מובן אפשרי לספק כתובות במדינות ניטרליות שאליהן המכתבים יוכלו להישלח, ושבאופן מדהים מצאו את דרכם לברטיסלבה. התאריך על המכתב האחרון שהוריי קיבלו היה יולי 1941 והתאריך על המכתב האחרון שקיבלנו מהבית היה נובמבר 1941.
בבית אחר, הגברת מסרה לי טבעת נישואין. היא אמרה לי שביום בו הגיעו הגרמנים לקחת את אימי (איני יודעת מה קרה לאבי) היא הורידה את טבעת הנישואין וזרקה אותה מאחוריה. בעלת הבית שמה לב לכך והניחה את רגלה על הטבעת ולאחר מכן היא שמרה אותה במקום בטוח. הטבעת הונחה על האצבע שלי בחתונתנו באדינבורו ב-27 במאי 1950. עזבתי את פראג ב-27 במאי 1939.
מידע נוסף:
סיפור על הרברט, אחיה של דורותיה - http://www.iwm.org.uk/collections/item/object/30083434