Ruth Brunell 

שם המתרגמ/ת: עופר גור

כיתה: י"א

עמודים: 49-50

הדמות: Ruth Brunell

רות ברונל

(אילינוי, ארה"ב) לווין, ברלין

מיד לאחר ליל הבדולח, ב-9 לנובמבר 1938 עובדת הניקיון שלנו סיפרה לאמי, כי אחת המשפחות האחרות שבהן היא עובדת שלחה את שתי בנותיהן לבית ספר בבריטניה. אמי לא היססה לרגע ויצרה קשר עם המשפחה ועם האנשים שיכלו לעזור לנו באנגליה. תוך זמן קצר קיבלתי תצהיר כניסה מהמנהלת בית הספר "בית פונראו"* באיפסוויץ.

הוריי לקחו אותי לתחנת הרכבת בברלין.  לא העליתי בדעתי כי זו הפעם האחרונה שאראה אותם. אבל מה פתאום שילדה בת 14 תחשוב שלא תראה את הוריה שוב?

בבית הספר אליו הגעתי, היו עוד שתי נערות פליטות וגם הן היו מברלין. בהתחלה לא הסתדרנו אך הכל השתנה במהלך החודשים הבאים.

כאשר הייתי בת 15, ביקשתי את רשותה של מנהלת בית הספר, ללמוד קצרנות והדפסה בבית הספר שממולנו. תחילה היא התנגדה, אך לאחר מכן שכנעתי אותה והייתי הולכת לשם פעמיים בשבוע. אהבתי ללמוד שם. זה אפשר לי להתפרנס בצורה טובה מאז.

כאשר המלחמה פרצה לא הגיע יותר דואר מהורי, רק מכתבים והודעות של הצלב האדום שהגיעו  דרך פורטוגל. כל כך  התגעגתי הביתה, ועדיין קיוויתי שאני והורי נתאחד שוב. שנה לאחר מכן ב-12 לספטמבר שנת 1940, כל הילדים פונו מאיפסוויץ' למידלנדס שבלסטר, כדי שנהיה יותר בטוחים. אני ולילי שהייתה חברה טובה שלי, החלטנו להישאר יחד. ביקשנו מקצין המגורים שישמור עלינו יחד. למחרת הוא לקח אותנו לבית משפחת פוטר שם התגוררנו לילי ואני במשך שש שנים. עבדתי בלסטר במגוון עבודות.

מר וגברת פוטר טיפלו בנו כאילו היינו בנותיהם. הם לקחו אותנו לכל האירועים והפעילויות ובכל יום שישי היינו הולכים לאודאון  (בית קולנוע) אותו ניהל מר פוטר, וראינו המון סרטים נהדרים.

אני זוכרת המון אנשים שפגשתי שהתייחסו אליי בטוב לבם ובנדיבות, שהיו לי לחברים טובים. חלקם הגדול נשארו חברים שלי לאורך השנים.

אך שש שנותי בלסטר לא היו תמיד קלות. היו לי הרבה ירידות ועליות עד שהחלטתי לעבור לארצות הברית.

שנות המלחמה היו קשות, אך, לעולם לא אשכח כמה נפלאים היו האנשים כלפי, ילדה קטנה ללא הורים, בלי כסף שמנסה לעצב לעצמה חיים קלים ככל האפשר בנסיבות הקיימות.

לכל אותם אנשים אני אסירת תודה מעומק ליבי.

כעת אני חיה כבר קצת מעל 40 שנה בארצות הברית, נשואה עם שלושה ילדים וארבעה נכדים מקסימיים. אמנם, החיים אף פעם לא היו קלים, אבל אלו החיים.

*Fonnereau House School, Ipswich