Professor Tom Bermann

פרופסור טום ברמן

(חרונוב, צ'כוסלובקיה), קיבוץ עמיעד, ישראל

מכתב מאמו (של טום ברמן) לגב' מילר שהעניקה לו בית בסקוטלנד.

 חרונוב, 14 יוני 1939

גב' מילר היקרה,

מכתבך מה-11 ביוני שחיכינו לו בלהיטות הביא אותנו לדמעות ואנו מודים לאל על שהוליך את בננו היחיד לבית של אנשים כה נדיבים וטובים. אף על פי שעד כה לא ידענו מאומה חוץ משמכם (כמו שאתם לגבינו) מקריאת מכתבכם הנדיב, אנו יכולים לקבל מושג אודותיכם ואינני צריכה להסביר לכם על אושרינו לדעת שילדינו נמצא בידיים כה טובות.

אנו מודים לכם בכל לבנו על האהבה הנפלאה והדאגה בה אתם מקיפים את בננו ואנו רק מקוים שטומי בבורות הילדותית שלו לא ינצל את נדיבותכם לשובבותו. למרות שטומי טוב לב, עדיין הוא ילד מאוד לבבי ועיקש.

אני מפצירה בכם לא רק לנהוג באהבה ובטוב אלא, גם בקשיחות, כי לא כל דבר מותר.

אנו משוכנעים כי הילד מרגיש כמו בבית וה"דודה" וה"דוד" החדשים שלו יאמצו אותו לחיקם בקרוב.

אנו מתגעגעים לילד באופן נואש, הבית שקט כמו קבר ואנחנו מאוד גלמודים. אך אם אנו מגיעים להקרבה הגדולה של פרידה מהילד כדי להצילו אולי מסבל גדול, ביודענו ששומרים על ביטחונו, אנחנו מתגברים על כאבנו ובוטחים באלוהים שיהיה עמנו.

כפי שכבר כתבתי לך, אני מצטערת לספר שטומי הוא בררן באוכל ויש מעט דברים שנראה שמפתים אותו. מכיוון שאת כל כך טובה בנטייתך להכין לו את המנות האהובות עליו, אני אספר לך בשמחה מה טומי אוהב לאכול.

הוא בעיקר מחבב מרקים ואני נותנת לו אותם אחרי מנת הבשר והירקות. הוא לא מת על ירקות, אבל הוא הכי פחות אוהב בשר ודגים שאותם הוא מסרב בכלל לאכול. בנוגע למאפים הוא נוגע מעט, אבל הוא מחבב עוגת שוקולד בלי קרם. הוא מאוד אוהב פירות, במיוחד בננות. המרקים האהובים עליו הם: אטריות, פטריות, תפוחי אדמה ומרק עדשים עם כמון ואטריות, ירקות: תרד גזר, תפ"א, כרוב, כרובית. אני מכינה את הירקות כך: אני מרתיחה אותם במי מלח עד שהם רכים, אחר כך אני מערבבת אותם עם קמח צלוי מעט. הוא אוכל כל מיני סוגי בשר, גם עוף, אבל רק אם זה חתוך לחתיכות קטנות. אבל בבקשה, אל תדאגי בקשר לאוכל שלו, הילד רוצה רק מעט ועם תחנונים לטוב ולרע לא הצלחנו להכריח אותו לאכול יותר. שאלוהים ישמור עליו בריא, זה הקרבה גדולה מצדך שאת מוכנה לעשות עבורו ,ואנו אפילו לא יודעים כיצד להודות לך. טומי נולד ב- 25 בפברואר 1934, ולמרות שהוא בן לא יותר מחמש שנים ושישה חודשים, הוא מאוד עירני לגילו, הוא יודע לקרוא שעון, הוא יכול לספור עד מאה ויודע כבר הרבה אותיות, שאפילו הוא כותב אותן. אני מניחה שהליכה לבית ספר תהיה עבורו הדבר הנכון והוא כבר מוכן לכך. אנחנו מתחננים בפניך לנשק ולברך אותו במקומנו. אני משאירה את הבחירה בידך אם לשים את התמונה שלנו בחדרו של הילד. אני חושבת שהוא ישמח לכך.

כעת אני רוצה לספר לך עלינו כי אני בהחלט יכולה לדמיין שאת רוצה לדעת ילד של מי יש לך בבית.

בעלי בן ארבעים ואחת, מנהל טכני ומכירות של מפעל גדול לטקסטיל ובגדים תחתונים שבעליו נמצא בלונדון ואליו את יכולה לפנות לצורך מידע. אביו של הבעלים הנוכחי ואביו של בעלי היו בני דודים. בעלי בנה במו ידיו את תפקידו הנוכחי. בגיל עשרים ושתים הוא היה פקיד מודיעין ומאז שסיים ללמוד בבית ספר לטקסטיל, הוא עובד באותו מפעל- אדמונד פיק, מפעל למכונות אריגה ותפירה של וולקה פוריצ'י, שבמרחק עשר דקות מחרונוב. כרגע בעלי אינו יכול לעזוב את המפעל. עדיין איננו יודעים מתי האם לשישה חודשים או רק שלושה חודשים. בעלי הוא לא רק טוב ואפשר לסמוך עליו בכל תחום, אלא גם מומחה ידוע בתחומו.

אך אבוי! איננו יודעים באיזו דרך הוא יוכל להשתמש בכישוריו. יש ברשותנו תצהיר לארצות הברית, קולורדו היכן שגרים קרובי משפחתנו. הם ד"ר וולדפפל, רופא מחלות גרון ואשתו. למרות שנרשמנו במרץ, נאמר לנו בקונסוליה האמריקאית שיתכן ויקח שנים עד שנקבל את האפשרות להגר כי המכסה מלאה. לכן היינו רוצים להגיע לאנגליה, אם זה אפשרי. כמובן מאוד קשה לקבל היתר לשם. בת דוד שלנו בלונדון, שהיא בעצמה מהגרת מאוסטריה כתבה לנו שאוכל לקבל היתר רק אם אקבל משרה בבית משפחה, שבשמחה אקח כי אני יכולה לנהל את רוב עבודות הבית, אפיה ובישול. אבל זה הרבה יותר קשה לבעלי ואינני יכולה לעזוב אותו כאן עד שיקבל היתר. אולי תמצא דרך מוצא במשך הזמן, אנחנו מתפללים לאלוהים כל יום שיעזור לנו. אני עצמי בת שלושים ושלוש, יש לי הכשרה כמזכירה, אבל הייתי עסוקה מאד בעבודות הבית ועכשיו לקחתי הרבה קורסים מיוחדים כמו בשר קר, בישול אנגלי ולמדתי להכין קארלסבד וופל . בפעם הבאה אשלח לך דוגמית כי גם טומי אוהב אותם מאוד. אבי רופא, ובשל גילו , שבעים, הוא בגמלאות וגר יחד עם אמי בברנו. אביו של אבי היה שופט ורב ראשי ומרצה לשפות המזרח באוניברסיטת צ'רנאוטי ואבא של אמי היה חזן. אחותי היחידה נשואה לעורך דין ואין לה ילדים.

יש לי כמה תמונות מהיום שטומי עזב ואני שולחת לך אותם וכמו כן כמה תמונות של הבית שלנו ואני מתחננת שתראי אותם לטומי גם כן, כי אני מניחה שהוא ייהנה מהם. בבקשה, עדכני אותי אם הוא בוכה לפעמים והאם הוא מציק לך ולא מציית כי אני יודעת מצוין כי לילד יש כמה נקודות רעות שעם הזמן ישתפרו.

גברת מילר היקרה, את משמחת אותנו עם מכתבך המפורט על הילד שלנו ואני יכולה להבטיח לך שאנו זוכרים אותך עם תודה גדולה וכן עם הרבה כאב שבננו כל כך רחוק מאיתנו, אבל אנו מאושרים שניתנה לו ההזדמנות להגיע אליך.

אני מודים לך אלף אלפי פעמים, גברת מילר היקרה.

שלך בנאמנות

צ'רלס ולנקה ברמן

למידע נוסף:

טומי ברמן ניצל בזכות יציאתו מפראג בקינדר-טרנספורט שאירגן סר ניקולס וינטון, וגדל בסקוטלנד. לימים עלה לארץ, היה חבר בקיבוץ עמיעד, והפך למדען בעל שם עולמי. לפרטים נוספים בכתבה הבאה: