Lotte Bray

שם המתרגמת: לירן קילים

כיתה: י"ב

עמודים:43-44

הדמות: Lotte Bray

לוטה בריי

(לוינשטיין האלה)  צ'יפנהם, בריטניה

ביום קר בינואר 1939 , הוריי ראו אותי על ספינת דויצ'לנד, בברמרהאבן שעשתה את דרכה לאנגליה. לא נסעתי כחלק ממשלחת הילדים, אבל  היו הרבה ילדים שנסעו באותו מסלול יחד, והתקבצנו יחד.

הייתי אמורה לפגוש בתחנת הרכבת ויקטוריה את האימא האומנת שלי לעתיד, לא הכרנו אחת את השנייה. בשבילי בגיל 17 זו הייתה הרפתקה נהדרת.

במשך שנים לחצתי על הוריי להגר או לפחות לאפשר לי לנסוע  לקיבוץ בפלשתינה, כפי שהיא נקראה פעם, אבל אבא שלי לא היה מוכן לשמוע מזה.

"דו ביסט ג'ה נואר אינ קינד"  היה אומר לי , את רק ילדה.

איך הייתי אמורה לדעת מה יהיה הכי טוב לעשות ?

גרמניה נפרדה ממני בצורה טיפוסית אופנתית , בחיפוש שבוצע  על ידי אישה שגנבה את השעון שלי וטבעת חותמת קטנה, קיוויתי מאוד שזה יביא לה מזל רע.

המסע היה שגרתי ,וכשהגענו  לת'אוסהאמפטון ראינוי את השוטר הבריטי הראשון בחיינו, והפלא ופלא, הוא חייך אלינו.

אני חושבת שבדיוק באותו רגע הגעתי להחלטה שלא אעזוב לעולם את אנגליה אם זה יהיה אפשרי, מדינה שבה איש משטרה באמת חייך חייבת להיות מקום טוב להשתקע בו.

הרכבת הביאה אותנו לתחנת ויקטוריה ושם הייתי לבדי, התהלכתי לאורך הרציף ותהיתי איך בדיוק אני אוכל למצוא את האישה שהייתה אמורה לפגוש אותי.

בדיוק מחוץ לשער עמדה אישה  עם תמונה בידה ונופפה אליי, היא זיהתה אותי ונתנה לי חיבוק גדול שאמר - ברוכה הבאה לוטה.

תפסנו עוד רכבת ,והגענו לביתי החדש מאוחר מאוד בלילה, וכך התחילה הקליטה שלי בחיק המשפחה האנגלית. היו להם שני ילדים יותר צעירים ממני , אימא, אבא , ושתי סבתות שחלקו בקתה בחלק התחתון של הגינה.

אלו לא היו זמנים קלים, האנגלית שלי לא הייתה טובה ואף אחד לא דיבר גרמנית. אבל בסוף זה מה שעזר לי כי ככה הייתי חייבת ללמוד מהר את השפה.

משפחה אנגלית פרוטסטנטית נדיבה זו  קיבלה אותי והפכה אותי לאחת מהם ,מצאתי בית חדש.

הורי נסעו לשנגחאי מעט אחרי שעזבתי ,אבל אני נשארתי עם המשפחה האומנת שלי עד שהתאפשר לי  להצטרף לחיל העזר לנשים (ATS) ב-1941.

הם היו, והם עדיין משפחה נפלאה.

באשר אליי , אני התחתנתי עם חייל בריטי והתמקמתי כאן אחרי המלחמה. לא התחרטתי על כך אפילו פעם אחת .