George Bendori

שם המתרגמ/ת: תום זיקוט

כיתה: יב'

עמודים: 33

הדמות: George Bendori

ג'ורג' בנדורי

(ראצלמן, שצ'צ'ין), ראשון לציון, ישראל

פרידה: ההורים שלנו ידעו שהם לעולם לא יראו אותנו שוב. אנחנו, הילדים, הבנו רק שלא נראה את המשפחות שלנו במשך זמן רב. לעולם לא נשכח את שיברון הלב, ההצמדות ביחד בפעם האחרונה.

חירות: מי יכול לשכוח את ההרגשה שברחת מכל זה למרות שהיינו רק בני אחת עשרה.

חציית גבול גרמניה-הולנד, הרכבת לא יכלה לנסוע מהר מספיק בשבילנו מאחר וחששנו  מתקלה של הרגע האחרון. הבדיקה האחרונה של מסמכים, הדרך האכזרית בה עברו על רכושנו הדל אנשי ס.ס.,  שמבטם המאיים לא השאיר ספק במחשבתנו למה שהם היו רוצים לעשות לנו.

ואז הכרטיסנים ההולנדים האדיבים והמחייכים אשר הגיעו לתא כדי לוודא מהאותו רגע והלאה ששום דבר לא יקרה לנו. זה היה מאחורינו, היינו חופשיים. רק הורינו חסרי המזל נשארו מאחור להתמודד עם הכל. בזכות ראיית העתיד שלהם אנחנו  ניצלנו.

הרגשה, אשר בלתי אפשרי להביע במילים. בלתי אפשרי לתפוס עבור מישהו שלא חווה את זה.

ואז לדוברקורט. קר להחריד בחורף של 1938-39 אבל עדיין שמימי. הצוות המסור והנחמד אשר השגיח עלינו ועשה את מיטב יכולתו על מנת שנשכח את מה שמוחותינו הקטנים ספגו.

היו לנו גם רגעים מצחיקים בדוברקורט. כאשר נבדקנו על ידי הורים מאמצים פוטנציאליים הרגשנו כאילו היינו בגן חיות. בימי שבת וראשון היית צריך להיות מצוחצח. זה היה משחק ובמהרה התרגלנו אליו.

בואו ניקח רגע למחשבה על אלו שהפכו את זה לאפשרי. ליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938 ומה שבעקבותיו הביא לעוד אחת משעותיה הטובות ביותר של בריטניה. הבריטים תמיד הובילו את הדאגה לנחותים, ובריטניה הייתה אחת ממעט דמוקרטיות באותו זמן שפתחו את שעריהם בשבילנו וקלטה  יותר ילדים מכל המדינות האחרות יחד. זה משהו שבריטניה יכולה להתגאות בו.

ישנם יותר מידי שמות להזכיר, כל אותם אצילים וצדיקים אשר שילבו כוחות וגרמו לממשלה לפעול. בוא נאמר פשוט  "אנחנו מודים לכם לעד".

נסתפק באמירה,  שלעולם לא נשכח את האנשים האצילים הרבים שלא היו יהודים, אבל הרגישו בושה עמוקה כלפי חוסר האנושות שהתפרץ באירופה. הם פתחו את זרועותיהם לרבים מאיתנו, הכניסו אותנו לבתיהם, דאגו ושמרו עלינו ונתנו לנו את הטוב ביותר שיכלו.

לסיכום בואו נאמר כך : "בריטניה, בלעדיך לא היינו פה היום, תודה."