פעילות לחנוכה-גבורה

אלי כהן

אלי כהן נולד במצרים בשנת 1924. בנעוריו היה פעיל במסגרת התנועה הציונית. הוא התחיל בלימודי הנדסה באוניברסיטת אלכסנדריה, אבל נאלץ לפרוש מלימודיו בשל התגברות האיבה כלפי היהודים במצרים לאחר מלחמת השחרור. בשנת 1957 עלה לישראל.

 

בשנת 1960 גוייס אלי כהן גויס למודיעין. 1960. ה"מוסד" בנה לו זהות חדשה של איש עסקים סורי שחי בבואנוס איירס. לאחר התאקלמותו בקהילה הסורית בארגנטינה,"חזר" אלי כהן בשנת 1961 לסוריה ובעזרת מכתבי המלצה שהביא מארגנטינה, החל לטפח קשרים כ"סוחר עשיר" העוסק ביבוא ובעיקר ביצוא לאירופה. הוא קשר קשרים עם אנשי הביטחון הסורים והתערה במערכת הצבאית. הוא סיפק מידע רב ערך על הצבא הסורי והיערכותו ברמת הגולן. הצלחתו של אלי כהן לחדור לצמרת הממשל והמודיעין הסוריים נחשבת עד היום לאחד מהישגיו הגדולים של המודיעין הישראלי ומקור למבוכה רבה ביותר עבור המודיעין והשלטון הסורי.

בראשית ינואר 1965, בעת ששידר מברק לישראל, פרצו אנשי בטחון סורים לדירתו של אלי כהן  ולכדוהו בשעת מעשה. הוא נחקר במשך ארבעה שבועות רצופים וחקירתו הייתה מלווה עינויים אכזריים ביותר. משפטו נפתח ב- 22 בפברואר 1965 בבניין של המטה הכללי הסורי. חודשים מספר עשתה ממשלת ישראל מאמצים כבירים להשיג את שחרורו או לעכב את משפטו, בתקווה להביא להחלפתו במרגלים סורים. ישראל הציעה כסף, מידע על יריבי המשטר בדמשק ותרופות. כמו כן הפעילה ישראל ראשי מדינות, מלכים, אפילו את האפיפיור, אך לשווא. אלי כהן נדון למוות.  ב-18 במאי 1965 הועלה אלי כהן לגרדום בדמשק, ועד כה עלו בתוהו מאמצי המשפחה וממשלת ישראל להחזיר את גופתו הביתה.


חנה סנש

נולדה בי"א בתמוז תרפ"א, 17.7.1921, בבודפסט, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו, ואף שנפטר בגיל צעיר השפיעה עליה דמותו כל חייה. חנה סנש למדה בבית ספר הונגרי, ובו הייתה תמיד בין התלמידים המצטיינים. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה. היא הגיעה לארץ באותה שנה והחלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל. לאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה.

ב- 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה. לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, הייתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקרבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בניסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר.

ב- 28.10.1944 החל משפטה, שבו הודתה כי באה להציל יהודים. בכ"א בחשוון תש"ה (7.11.1944) הועברה לבית סוהר אחר ובו הוצאה להורג. לאחר מותה, נקברה בבית הקברות היהודי בבודפסט, לא הרחק מקבר אביה. בכ"ז באדר תש"י (16.3.1950), שש שנים לאחר מותה, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

מקס בינט

מאיר מקס בינט  נולד בהונגריה ב-1917 וחי עם הוריו ואחותו היחידה בקלן שבגרמניה. שם למד בבית הספר הראלי "יבנה" והשתייך לתנועת "עזרא". כשהחלה האנטישמיות לפרוח עלתה המשפחה ארצה בעליה בלתי לגאלית (1935). בארץ עבד בנמל יפו, עסק במכאניקה עדינה היה מתנדב במד"א, עבר קורס צבאי של ההגנה בכפר חסידים וקיבל שם הכשרה בענפי משק שונים.

משנת 1942 , ובמשך ארבע שנים, שהה באבאדאן באיראן כאחראי במחלקה למכאניקה עדינה בחברת הנפט האנגלו- איראנית מטעם סולל בונה. במקביל, הדריך נוער יהודי והכין אותם לעלייה ארצה.

משנת 1946 השתלם באנגליה במקצועות הרדיו ובהנדסה אלקטרונית וגם שם, בליוורפול, הדריך בני נוער יהודים ובעזרת הכישורים המוזיקליים שלו הקים מקהלה. חלק מבני הנוער שהדריך, עלו לארץ.

ב-1947 הצטרף ל"גדעונים" - יחידת הקשר של המוסד לעלייה ב' ובנה באיטליה מכשירי אלחוט לספינות רכש ומעפילים.

לפני פרוץ מלחמת העצמאות התגייס  לצ.ה.ל. ושירת בהתחלה כקצין בחיל הקשר ובהמשך הצטרף לחיל המודיעין. מאוגוסט 1949 עסק בפעילות חשאית בעיראק ובאיראן. מאוחר יותר דנה אותו ממשלת עיראק למוות, שלא בפניו. בשנת 1950 התחתן וחזר ללמוד באנגליה.

כשחזר לארץ בשנת 1951 החלה להתרקם השליחות למצרים שבה סיים את חייו. בדצמבר של אותה שנה יצא לגרמניה כדי לבנות את ה"כיסוי" שנועד  להעלים את הקשר שלו לישראל. שם הפך להיות: מקס בינט, גרמני יליד מנהיים. בינט  התחיל לקשור קשרים עם חברות יצוא שמחפשות נתיבים למדינות רחוקות ובראשן מצריים ולבנון וקיבל על עצמו לייצג אותן באותן מדינות. ב- 12.4.52 יצא למצריים למשימת ריגול תחת כיסוי של איש עסקים גרמני, כנציג של חברות גרמניות שונות. אחרי שהתערה בצמרת השלטון וביסס את מעמדו גם בקרב הגרמנים שקיבלו מקלט במצריים אחרי מלחמת העולם השנייה קיבל מינוי חשוב של מהנדס יועץ גם בחברת המכוניות "פורד". 

בינואר 1953 יצא למצריים בפעם השנייה ומאוחר יותר הצטרפו אליו גם אשתו ובתו הקטנה, כחלק מן הכיסוי שלו.  בינט העמיק את הקשר עם צמרת השלטון המצרי ונפגש עם נשיא  מצרים, הגנרל נגיב.  בספטמבר פירסם העיתון הגרמני "זיג אונד ריין" מאמר גדול על שיתוף הפעולה הגרמני- מצרי ובמרכזו מופיעה תמונה של הגנרל נגיב ושל בינט בלשכתו של הנשיא המצרי.

 

מאיר בינט סיפק מידע אמין וחשוב למודיעין הישראלי.

בתקופה בה שהה בינט  במצרים, כ"זאב בודד" , פעלה במצרים,ללא כל קשר אליו,  חוליה אשר תפקידה  היה לחבל ולשבש את יחסיה של מצרים עם ארצות המערב (בפרט עם בריטניה וארה"ב( . החוליה נתפסה בשעת פעולה כושלת , בשנת 1954. האירוע  קיבל את הכינוי "עסק הביש" או "הפרשה" . 

למרות שבינט לא פעל במסגרת החוליה, והיה , כאמור, "זאב בודד", הוא נתפס זמן קצר לאחר שנתפסה החולייה.

במשך חמישה חודשים הוא נחקר, עונה קשות בכלא המצרי אך לא הסגיר את סודותיו והיה נאמן לשליחותו. בנר שני של חנוכה ,  (21.12.1954) יום לפני שאמור היה לעלות על דוכן העדים , שלח מאיר מקס בינט יד בנפשו,  כיון שלא רצה לתת למצרים להעלותו לגרדום בראש חוצות, וכך נשא עימו את סוד שליחותו אלי  קבר. 


שאלות לדיון המסכם:

        1.         מה דעתכם על פעילותם של הדמויות עליהן קראתם?

2.        אילו יכולתם לפגוש אותן ,מה הייתם אומרים להן או שואלים אותן?

3.          מה לדעתכם הניע אותן לפעול בדרך שפעלו?

4.         האם לדעתכם חשוב לספר את סיפוריהן לבני הנוער ולדורות הבאים?               נמקו.

5.         מה ידוע לכם על פעולות שונות שנעשו להנצחתן?

6.        באילו דרכים נוספות ניתן להנציח את זכרן (בכיתה, בבית הספר,                     בתנועת הנוער, בקהילה, בחברה הישראלית)? 

Comments