תרזה יפה


השיר (האותיות בצד השורות מצביעות על חריזה) 


א תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה

א  עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה;

ב כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה,

ב חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

 

א וּבְתוֹךְ חַדְרָהּ מוּל הַמַּרְאָה

א עוֹמְדָה כָל-הַיּוֹם הַנַּעֲרָה,

ב כָּל-הַיּוֹם בִּדְמוּתָהּ צוֹפָה,

ב חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

 

ג גָּדְלָה, פָּרְחָה, רֵיחָהּ זָלָף,

ג  אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף;

ד כְּבָר מַגִּיעִים יָמִים קָרִים –

ד וְאָנָה בָאוּ הַצִּפֳּרִים?

 

ג  גָּדְלָה, פָּרְחָה, רֵיחָהּ זָלָף,

ג  אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף;

ד  אַנְחוֹת לֵיל וִימֵי שִׁמּוּרִים –

ד ְהֵיכָן הֵמָּה הַבַּחוּרִים!

 









ניתוח השיר

שיר זה שייך לקבוצת "שירי עם" של ביאליק שבהם מתוארים געגועים וייסורי אהבה.

 

השיר מתאר את כיסופיה של נערה למצוא את בחיר ליבה. ביאליק מעמיד את  עץ התרזה המתגעגעת לציפורים שנטשו אותה כשבא החורף אל מול הנערה בודדה ועזובה לאחר שנעוריה עזבו אותה והיא מחכה לשווא לחתן. ניתן לפרש את השיר באופן פסימי – הנערים עזבו כמו הציפורים ולא ישבו עוד או אופטימי, כמו שהציפורים יחזרו כך יחזרו הנערים (המחזרים).

אבל ההקבלה כאן היא בכל זאת ניגודית, כי נעוריה של הנערה לא יחזרו בעוד שהתרזה תלבלב בכל שנה באביב מחדש. בשיר מתקיימת מטאפוריקה של עונות השנה המתארות תקופות של חיים.

מבנה השיר (האיך) -  השיר בנוי בצורה סימטרית. שני הבתים הראשונים עוסקים בתרזה ושני האחרונים בנערה.

שתי השורות הראשונות בכל בית מביאות תיאור עובדתי, חיצוני ושתי האחרונות עוסקות בעולם פנימי. ישנה חזרה כמעט מלאה על המלים המשמשות לתיאור התרזה והנערה. החזרה מצביעה על הדימיון ובהמשך מבליטה יותר את השוני.

לתיאור חיצוני של השתיים בחר הדובר במונחים השאולים בעולם הצמיחה של העץ: "גדלה, פרחה, ריחה זלף, אביב בא ואביב חלף"

העולם הפנימי מתואר באפיונים מהעולם האנושי: "חושבה מה יהא בסופה". ההתבוננות כל הזמן במי הנהר או במראה מביא הסברים להסתכלות עצמית

פריחה וריח – גירויים לחושים המחזקים את ההרגשה של כמיהה וכיסופים. ואחר כך מביא לאנחות "ליל שימורים".

הסימטריה בין נושאי השיר מבליטה את השוני שבין סוף הבית השני המסתיים בסימן שאלה, וסוף השיר המסתיים בסימן קריאה למרות  השאלה בו.

אולי השאלה היא רטורית, הבחורים לא יבואו, או אולי זוהי בקשת עזרה של הנערה.

הבחירה בתרזה – עץ בעל שם נקבי  (נקבה, ההיפך מזכר), תיאור יופיה מבליט את הניגוד לנערה שיופיה לא יישמר כמו זה של העץ.

אמצעים אמנותיים עיקריים בשיר "תרזה יפה"

התרזה "במים צופה", "חושבה מה יהא בסופה". התרזה מוצגת בשיר כבעלת תכונות אנושיות: היא רואה, חושבת, דואגת. זוהי "האנשה" – האנשה היא ייחוס תכונות אנושיות לדומם, צומח ובע"ח. בפתיחת השיר יש  הדגשת הממד האנושי בתיאור העץ.

הנערה מתוארת באמצעים בהם מתואר טבע בדרך כלל  "פרחה, ריחה זלף, אביב בא וכו'.." לאביב שתי משמעויות: א. בטבע כפשוטו – עונת שנה. ב. אביב במשמעות מושאלת – עונות השנה משולות לתקופות בחיי אדם, אביב הוא גיל הנעורים.

יש כאן למעשה  "השאלה" או "מטאפורה– שימוש במלים בהוראה שאולה.

ההאנשה והמטאפורה מבליטות את הדימיון שבין הנערה לתרזה. ההאנשה מדגישה אנושיות שהוא הנושא המרכזי בשיר: הנערה וגורלה המר. המטפורות מעולם הטבע מבליטות את השתקפות הנערה בתרזה.

השם תרזה הוא שם פרטי של עץ. בעוד ש"נערה" הוא שם עצם כללי המציין בת בגיל הנעורים. בכך רומז המשורר לבעיה של הנערה המייצגת נערות דומות אחרות (סטריאוטיפ) ולא מצבה של נערה מסויימת.

המיקום – התרזה בנוף פתוח, הנערה בחדר סגור.

הזמן – העץ יחדש את פריחתו באביב ויהנה מהציפורים. לעומת זאת הזמן פועל לרעתה של הנערה שסיכויי התגשמות חלומותיה פוחתים עם חלוף הזמן.

שני סימני פיסוק מרכזיים בולטים בשיר: סימן השאלה וסימן הקריאה. סימני השאלה מבטאים את שאלת התרזה המצפה לתשובה. אבל סימן הקריאה בסוף השיר מביע צעקה וייאוש של הנערה.

הקו המפריד בית 2 ובית 4, מבליט את הניגוד בין המצוי לרצוי.

שניים מבתי השיר מתייחסים לתרזה ושניים לנערה. השיר מתייחס לשתיהן במידה שווה, אך עיקר השיר הוא הנערה ובעייתה. שתיהן אמנם בודדות, מצפות ופסיביות, שקועות בעצמן. אך המצב הזה מתאים למהותו של העץ ואינו מתאים למהותה של הנערה. לכן תשומת הלב מוקדשת לנערה.

נערות שגדלו בתקופה בה נכתב השיר היו כבולות למוסכמות חברתיות שמנעו מהן ליטול יוזמה ולצאת מהבית. נקבע להן שידוך מראש, הן היו צריכות לשמור על עצמן שלא ידברו עליהן שהן מופקרות.

למעשה שיר זה הוא שיר המבקר את החיים העלובים, חסרי התקווה שהיו לבנות צעירות בתקופה בה הוא נכתב.

ישנה פרשנות אחרת האומרת שלמעשה ביאליק כותב בשיר זה על מר גורלו. הוא חי חיים שהוא לא בחר בהם. הוא התגלגל ממקום למקום, נישא לאשה שלא באהבה ואולי הזדהה כל כך עם הנערות הצעירות שכזה היה גורלן ובשיר זה הוא גם מספר על גורלו המר.


ĉ
מנהל האתר,
2 בינו׳ 2013, 06:11
ĉ
דיצה ואן קמפן,
10 בינו׳ 2011, 21:16
Comments