חורשת עציון
מאת שמואל גילר


ב-13 במאי 1948 נפל גוש עציון ורבים מהגברים נפלו בקרב. הילדים והאימהות מכפר עציון, פונו עוד קודם לכן למנזר רטיסבון בירושלים. לאחר הכרזת העצמאות, החליטו האימהות להמשיך את חייהן במסגרת קיבוצית. הן הועברו לגבעת עלייה ביפו, לקבוצת בתים שנבנו עבור הצבא הבריטי בידי חברת הבנייה ריאד ברחוב אריסטו, שכונת יפו ג´ כיום. במרכז המתחם היה מגרש גדול שכונה בפי הילדים החצר הגדולה. סביב החצר התנהלו חיי הילדים, שסיפורם מתואר על ידי פרופ' עמיה ליבליך בספרה ילדי כפר עציון. בראשית שנות החמישים ניטעה במקום חורשת עצי אשל. 

בשנת 1998 התגלה במקרה סיפור המקום לאדריכלים גילר-לדרמן, שהחליטו להנציח את סיפור המקום בגינה שתוכננה על ידם, לה קראו חורשת עציון. בכניסה לחורשה ניטע עץ אלון, סימלו של גוש עציון, ולידו סוכה המנציחה את סוכת הלימוד המפורסמת של הקיבוץ. חיי השיתוף בקיבוץ העירוני המשיכו עד ראשית שנות החמישים, כשהחלו מספר משפחות לעבור למקומות מגורים חדשים. אחרוני החברים עזבו לאחר מלחמת ששת הימים, וחזרו לקיבוץ כפר עציון שהוקם מחדש.  ב-1 בפברואר 2012, שנים לאחר הקמתה, נחנכה חורשת עציון בטקס חגיגי שנערך בבית הכנסת הנמצא במקום, אליו הגיעו רבים מילדי כפר עציון הבוגרים. שלט המועצה לשימור אתרים המספר את תולדות המקום, הוצב בחזית החורשה.


מפת הבתים הישנים כיום, ללא הבנייה החדשה וללא בתים ישנים שנהרסו.

שלט המועצה לשימור אתרים המספר את תולדות המקום

סוכה המנציחה את סוכת הלימוד המפורסמת של כפר עציון.

חורשת עציון. מראה כללי.

בית הכנסת, הוא חלק משורת הבתים שתחמה את החצר.

בית כנסת ובית המדרש גוש עציון לכל עדות המזרח.

בית חד קומתי (מסומן במפה כמספר 2).

כל הצילומים בעמודה זאת: הניה מליכסון, 2012.





ראשוני גוש עציון התגוררו בבית המנזר הגרמני בכפר עציון (בתמונה משנת 1944) אותו הקימו ב-1928 נזירים ממנזר דורמיציון בירושלים.

כפר עציון. צלם לא ידוע.

הילד השלישי מימין הוא חנן פורת  (1943-2011), שהיה למחנך ואיש ציבור.

רוב הגברים נהרגו בקרב והנשים הפכו באחת לאלמנות. זהו מקרה נדיר של יתמות קולקטיוית המתואר היטב בספר ילדי כפר עציון.

בחצר בית הילדים (בית מס' 4). ברקע: שורת חמשת הבתים הזהים.

חגיגת ט"ו בשבט בשטח הפתוח מדרום מזרח לבית מספר 4.. ברקע, שרידי בוסתנים. ומרחוק נראים הבתים בגבול הצפון מערבי של בת ים.

פורים תש"י בחצר בית הילדים (בית מס' 4). בשמאל נראה הבית הדרומי בשורת הבתים הזהים (מס' 5 במפה).