חצר היהודים (דאר אל-יהוד)
מאת שמואל תגר



לפי הרב עוזיאל: "לולא הגרעין הראשון של הישוב היהודי ביפו, לא היינו זוכים לראות את תל אביב הבנויה וכל המושבות שבסביבותיה..." , 1931. בן ציון מאיר חי עוזיאל כיהן כרב ספרדי ראשי ליפו ותל-אביב בשנים 1923-1939. בהמשך כיהן כרב הספרדי הראשי ("הראשון לציון") הראשון במדינת ישראל. 

חצר היהודים או דאר אל יהוד בערבית היתה אכסניה יהודית בגבעת יפו - העיר ששימשה תמיד כשער הכניסה העיקרי לארץ ישראל. בשנת 1820 הגיע לארץ ישעיהו אג'ימאן, יהודי עשיר מתורכיה שהיה הגזבר הראשי של יחידות היניצ'רים בצבא העות'מני. כאשר ירד אג'ימאן בחוף יפו בדרכו לירושלים, נוכח לדעת כי הסוחרים היהודים הבאים לעיר באוניות מתאכסנים בבית אחד הנוצרים עד שמתארגנת שיירה שעימה יעלו לירושלים, הוא החליט לרכוש את אחת מחצרות יפו כאכסניה ליהודים המתעכבים בדרכם לעיר הקודש, על האירוע סיפר הרב יעקב שאול אלישר בסקירה על יפו שהתפרסמה ע"י לונץ בלוח א"י לשנת תרנ"ט [1899]: "בשנת תק"פ, עלה ירושלמה הגביר ישעיהו אג'ימן מקושטא, והאיש עשיר ונכבד מאוד בעירו, כי היה השולחני לראש חיל היאניטשירים, ובראותו כי היהודים הבאים דרך יפו מוכרחים להתאכסן עד בוא הפקיד עם החמורים בבית אחד הערלים, קנה הוא את חצר הקהל ויקדישהו להיות להכנסת אורחים בעד העולים לעיר הקודש והבאים מירושלם לרחוץ בים או ללכת לחוץ לארץ, חדר אחד ממנו הקדיש לבית כנסת, כי אז היה כבר ביפו מניין מצומצם מאחינו, והחצר נכתב בערכאות על שם עדת הספרדים בירושלם". 

מכיוון שביפו לא התקיימה בזמנו קהילה יהודית על מוסדותיה רשם ישעיהו אג'ימאן את הבית כרכוש עדת הספרדים בירושלים ובשנת 1825 החלה האכסניה לפעול, המקום הפך למרכז מוסדות היישוב היהודי הקטן שביפו וקיבל את שמו כדאר אל יהוד. חצר זו מסמלת למעשה את ראשית התחדשות היישוב היהודי ביפו בעת העתיקה.

הבית מוזכר בשמות ובכינויים שונים ביניהם: "בית העולים הראשונים", "חצר היהודים של כולל ירושלים"; השם השגור מכולם היה הכינוי "דאר אל יהוד" – חצר היהודים. המתחם היה מורכב מרחבה קטנה, מבנה בעל שתי קומות שבקומתו השנייה שכן בית הכנסת. בית כנסת זה שימש מקום תפילה ליהודי יפו במשך יותר ממאה שנים עד למאורעות 1921. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים הדירו היהודים את רגליהם מיפו בשל הסכנה שנשקפה להם מהערבים. משה אשולין היה מבקר מדי פעם במקום עם אורחיו.

במהלך המרד הערבי (1936-1939), נהרס בית הכנסת שפעל במקום. עם סיפוחה של יפו לת"א לאחר מלחמת העצמאות נתקבלה בעיריית ת"א החלטה להרוס את בתי המקום באזור ולנטוע במקומם גן ציבורי. כך במהלך עבודות ההריסה במקום נהרסה חצר היהודים מבלי שהמתכננים ידעו על המקום וחשיבותו בהסטוריה החדשה של יפו. ומקומה של חצר היהודים שוב לא נודע.

זיהוי המקום מחדש התאפשר בזכות תסריט על דאר אל יהוד וסביבתו שהוכן ע"י יעקב פינקרפלד אדריכל שעסק החל משנת 1930  בחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל. במקביל לעיסוקו בבניית מבני ציבור ובתים משותפים התעניין יעקב פינקרפלד (1897-1956)  באיתור בתי כנסת. זאת במטרה לפענח את מבני השרידים, להתקין תוכניות שיחזור ולתעד אותם. התסריט לדאר אל יהוד כלל פרטים רבים, ביניהם – מספר הגוש והחלקה של דאר אל יהוד – כל אלה איפשרו לשוב ולזהות את המקום בעזרת מפות שהוכנו לפני הריסת השטח. בספרו בתי כנסיות בארץ ישראל (1946) הצליח פינקרפלד לשחזר אף את מבנה ביהכ"נ בעזרת משה אשולין, בנו של הרב יצחק אשולין שנמנה עם ראשוני העולים מצפון אפריקה אשר נאחזו ביפו. אשולין האב היה שוחט העדה, חבר בבית הדין שלה, משגיח על חצר היהודים וגבאי בית הכנסת שפעל במקום. 

בעזרת צילום של בית הכנסת שעבר במשפחת אשולין מדור לדור הצליח פינקרפלד לשחזר את ביהכ"נ על כל חלקיו, תוך השוואת שרידי ההרס שנמצאו במקום. המבנה כיום איננו קיים. הוא ניצב בעבר במפלס אחד מעל מסגד הים (ג'מע אל באחר) ובצמוד לבית קפה אלאדין. בקרבת מקום הוצבה מצבת זיכרון לראשוני קהילת יפו.


חתונה יהודית ביפו, 1899. הרחבה הקטנה - מרכז החיים היהודים ביפו - היתה בין מבנה אכסניית חצר היהודים לבין בית ספר כי"ח אליאנס "הראשון".










משה אשולין בבית הכנסת בקומה העליונה של חצר היהודים (דאר אל-יהוד) ביפו. על שמו נקראה שכונת אהל משה. צילום משנת 1930.

מבט על תל אביב מגן הפסגה ביפו העתיקה. צילום משנת 1966 באדיבות ארד דודקביץ'. רובכם ישימו לב למגדל שלום שבנייתו טרם הושלמה, או לשכונות אירשיד ומנשייה שחלקים גדולים מהן עדיין בנויים. אך בקדמת הצילום, בתוככי הגן, אפשר עוד היה לראות שריד לחצר היהודים (דהר אל יהוד) . שרידי המבנה נראים בצמוד לקיר הצפוני של מבנה קפה אלאדין שמשמש מסעדה ובית קפה עוד משנות השישים.

המדרגות העולות אל חצר היהודים (דאר אל-יהוד) ביפו שנרכשה בשנת 1820 בכספו של הגביר ישעיהו אג'ימן.