בית גרינבוים (דירת דוד אבידן)
מאת הניה מליכסון, דני רכט


בשנים 1925-1926 רכשה חברת משק את כרם עיסאווי. שתי חלקות קרקע גדולות ממזרח לדרך סומייל (רחוב הכרמל. לימים רחוב המלך ג'ורג'). האחת לצד רחובות דיזנגוף וצבי שפירא. השניה, לצד רחוב הכרמל. את מגרש מס' 10 בקרקע זאת, אשר כונתה לעיתים משק 2, רכש אדון למל גרוסברג במטרה לבנות את ביתו על המגרש הידוע יותר בכתובת: רחוב שמשון 11 בסמוך לקופת חולים זמנהוף . לצורך הבנייה גייס ה"ה גרוסברג את האדריכל יהודה פוגל שמשרדו המשותף עם המהנדס שלמה מקורי (מוקרסקי) שכן בבית לנדוי (רחוב העבודה 1 פינת המלך ג'ורג' 12). המשרד תכנן באותן השנים כמה בתים בעיר. בינהם בית רוזנווסר (רחוב שלמה המלך 27 פינת רחוב יעל 5), בית ארליך (רחוב הירקון 48, נבנה עבור בית הספר העממי גאולה) ונוספים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נעצרה הבניה בעיר כמעט כליל. 

המגרש הריק ברחוב שמשון נמכר ועבר בין כמה ידיים עד שהועבר בשנת 1945 לבעלותם של יצחק יעקובוב ויחזקאל כהן-אהרונוב. אלה פנו אל המהנדסים שושני ואלתר (משרדם ברחוב אחד העם 54) לצורך תכנון בית משותף בן שלוש קומות. הבנייה אושרה והחלה בשנת 1946, כולל דירת חייל משוחרר בקומת הגג שנוספה בהמשך אותה השנה. תוספת דירה קטנה לחיילים משוחררים היתה נפוצה בעיר בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה.

בשנת 1947, במהלך הבנייה, נמכר הבית לצבי גרינבוים. הבית ברחוב שמשון 11 אוכלס בסוף אותה השנה. אחד מהדיירים הראשונים בבניין החדש היה משה זגגי. מדצמבר 1947 ועד מאי 1948 שרר בתל אביב מצב מיוחד. הכוחות הבריטים כבר פינו את העיר (בין השאר, מתוך רצון להקטין את אבדותיהם בנפש) וריבונות עברית עדיין לא הוכרזה. באזור דמדומים זה פעלו מחתרות "הפורשים" לעיתים ללא הפרעה. בתאריך 13 בינואר 1948 דיווח העיתון הקומוניסטי קול העם לקוראיו כי "עשרה צעירים מזויינים שדדו הבוקר בפינת רחוב דיזנגוף ורחוב יחזקאל מכונית צבאית נהוגה בידי משה זגגי… הצעירים החזיקו את הנהג במשך שעה בגן הנביאים".

דייר מפורסם יותר, שהתגורר לימים ברחוב שמשון 11, הוא דוד אבידן (נולד ב-21 בפברואר 1934). משורר, איש קולנוע, צייר, ואמן רב-תחומי, בין הבולטים במשוררי דור המדינה. את עיקר פרסומו קנה כמשורר, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. מבקרים ישראליים מחשיבים אותו, בדרך כלל, לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך. דוד אבידן נפטר בתל אביב בשנת 1995 (בגיל 61), כשהוא עני, חולה ושקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת".

כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות. על מצבתו בבית העלמין ירקון חקוק שירו הקצר "אדמלה". שמו של שיר זה ("אדם" ו"מלה", שהותכו ל"אדמלה") מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות משתי מילים מוכרות. הותיר אחריו בן יחיד, תר אבידן, בנה של צפורן לוטם (שאף היא הוציאה לאור מספר ספרים).


דוד אבידן (1934-1995) הצעיר.







שנות השישים. ברוריה אבידן-בריר עם דוד אבידן (1934-1995) בשייט בירקון.

בית צבי גרינבוים  ברחוב שמשון 11. צילום: GSV 2011.

לוח הזכרון על קיר בית גרינבוים. צילום: קובי לידרמן, 2016.