בית משפחת קרול "צַבָּעֵי הַעִיר"  

מאת הניה מליכסון



הבית ברחוב יוחנן הסנדלר 10 שבשכונת מרכז בעלי מלאכה היה ביתם של מנחם מנדל קרול ומשפחתו שנודעו בכינוים "צַבָּעֵי הַעִיר".  מנחם מנדל וארבעת בניו, חיים, אַבֶּא, יוסף ויעקב , היו מבין הראשונים שעסקו בצביעה דקורטיבית וציורי קיר בטכניקה ובסגנון ייחודי שהביאו אתם מפולין. את מורשתם הנציחה הנכדה מלכה קרול-אלכסנדרוביץ' בספר צַבָּעֵי הַעִיר שכתבה.(פורסם בשנת 1989 בהוצאת עקד). עבודתם נעשתה בבתים רבים בתל-אביב ביפו, בבתי נכבדים ערבים  ובמושבות מגדרה ועד חדרה.


ביתה ראשון של המשפחה  שהגיעה לארץ ישראל בשנת 1908 מראדום שבפולין היה בשכונת אהל משה בנווה שלום  בדירה קטנה וצפופה אותה שכרה בביתו של הסנדלר פרסוקר, בית דירות ארוך המוקף חומה ברחוב פופובסקי (כיום רח' יבניאלי). את המים לשימוש היומיומי, סיפרה מלכה קרול, נאלצו לשאוב מהבאר שהייתה בקצה הרחוב. בשל הצפיפות הגדולה החליטה המשפחה לעזוב את המקום ולשכור דירה בבתי וורשה,  מתחם שהיה מעין 'עיירה' יהודית קטנה בליבה של יפו,   ובינתיים רכשו מגרשים והחלו לבנות את ביתם ברחוב פופבסקי (כיום רחוב יבניאלי 22), את ראש השנה תרע"ג (1912) חגגה משפחת קרול בביתה החדש. במגרש הסמוך לבית הקימו סטודיו בו ציירו הקרולים שלטים לחנויות ותפאורות ל'צלמוניות'.


עסקיה של משפחת קרול שגשגו ואפשרו לחיים הבן הבכור לבנות בית למשפחתו ברחוב שינקין 7  וכך מתואר הבית:  "הבית ברחוב שינקין היה מרווח, מחלונותיו נשקף נוף מופלא של ים כחול, של חולות לבנים ושל שיירות גמלים נושאת זיפזיף..." (צבעי העיר, עמ' 171).


באותה תקופה (1921) נבחר חיים קרול למועצת עיריית ת"א מטעם 'רשימת בעלי המלאכה' וכך היה שותף לקריאת שמו של הרחוב בו התגוררו כמו גם את יתר שמות רחובות השכונה. רחוב אחד נקרא על שם חברו הטוב חיים ברנר שנרצח באותה השנה יתר השמות היו של גדולי תורה שהיו בעלי מלאכה ולא עשו תורתם קרדום לחפור בה.


חלומו הגדול של חיים קרול היה להקים חברת עובדים ולהקים בה "קומונה עירונית" המבוססת על הזדמנות שווה ועל חלוקה הוגנת של רווחים ושתהיה ממוקמת בשכונה החדשה, שכונת מרכז בעלי מלאכה, שהוא וחבריו ייסדו. חבריו ל'אגודת בעלי מלאכה' טענו שהדבר אינו אפשרי בעיר. קומונה, קבוצה, קיבוץ אפשר להקים רק במקום שהחברים מרוויחים את לחמם מעבודת אדמה. חיים לא נטש את הרעיון והחליט להקים "קומונה משפחתית"  של הקרולים בבית החדש שנבנה  ברחוב יוחנן הסנדלר 10 בשכונת מרכז בעלי מלאכה.  בשנת 1924 עברו אל הבית מרבית בני המשפחה  כיוון שאיש לא רצה לשכור בו דירה "'הבית רחוק מידיי, מבודד מידיי' אמרו הפונים למנדל. בשנת 1924 היו ברחוב יוחנן הסנדלר שני בתים בלבד, ומסביב חולות ושממה וכרמים שהשתייכו לערבים מיפו.." (צבעי העיר, עמ' 192) ולבסוף אוכלס במשפחה המורחבת, הסב הסבתא מנחם מנדל וצירל קרול, הבנים הנשים והנכדים. הבית זכה לכינוי "קומונת קרול" כשכל בני המשפחה חיו כאן על פי עקרונות שיתוף ושיוויון.


הבית תוכנן על ידי האדריכל יוסף טישלר בשנת 1923 כבניין בן 2 קומות. ב-6 במאי 1925 הוגשה תכנית "בשביל מחסן" ,וב- 12 באפריל 1926 הגישה המשפחה בקשה לבניית קומה שלישית והיא נבנתה בתחילת שנות ה-30. מעל קומה זו נבנה גג רעפים. בשנת 1957 ביקשה המשפחה לערוך בבניין את השינוי האחרון, הוספת מרפסת בקומה השלישית.


סגנון הבנייה חף מעיטורים. הפתחים, חלונות, דלתות, מלבניים ופשוטים כמעט בכל הצדדים. הביטוי היחידי שניתן לסגנון האקלקטי הרווח באותה תקופה ניתן לחלונות ולשער הכניסה הנמצאים בצד הדרומי של הבניין.  זוג חלונות בעלי קשתות מחודדות וחלונות צבעוניים (שנעלמו עם הזמן)  בקומה השנייה, ועיטורים מדורגים ה"תומכים" את הגגון מעל שער הכניסה. חלון חדר המדרגות בקומה השלישית שנבנתה מאוחר יותר, פשוט ופונקציונאלי. המרצפות בתוך החדרים היו כמובן מעוטרות כפי שרואים בתצלום בו מלכה קרול מטאטאה את אחד מחדרי הבית. מעקה הברזל בחדר המדרגות מסוגנן מאד וצורתו כצורתו נבל.


בחצר האחורית של הבית תוכננה גינה שנועדה להיות  "הפארק הפרטי של המשפחה". במרכזה הוקמו בריכה ומזרקת מים, בה שטו להם דגי זהב. עצים ניטעו בקרנות החצר וספסלים הוצבו תחתיהם.  עוד נבנו בגינה שובך יונים ולול עופות.  (צבעי העיר, עמ' , 196-7, 191).


משפחת קרול המשיכה להוביל את מקצוע הצבעות וציורי הקירות  שכמעט שלא היה קיים באותה תקופה בארץ ישראל , הם עבדו בשיטת הסטנסילינג (שבלונות מנייר). שיטה בה גוזרים את פרטי הציור החוצה מהנייר, מניחים את השבלונה על הקיר וממלאים את החלל בצבע בעזרת מכחול, ככל שהציור היה מורכב יותר ובעל צבעים רבים יותר היה צורך במספר שכבות של שבלונות.  הציירים היו מכינים את הצבעים בעצמם מפיגמנטים מעורבים בחומר מקשר, שעשוי מביצה או מדבק-עצמות או מקזאין (דבק שמצוי בחלב). ושלטו בטכניקות צביעה רבות.  ציוריהם עסקו בנושאים שונים ומגוונים. עד היום, בציורים שמשחזרים בבתי ת"א, משתמשים באותה הטכניקה ובאותם החומרים להכנת הצבעים.


כיום אנחנו יודעים שבבתים רבים בתל-אביב שנבנו בתקופה שקדמה לבנייה בסגנון הבינלאומי, מסתתרים מתחת לשכבות הצבע ציורי- קיר רבים. את ראשית העיסוק בתחום חשיפה ושיחזור ציורי הקיר החל בשנת 1999 החוקר שי פרקש, המתעד ומשמר ציורי קיר וצבע אדריכלי. כך נחשפו בזכותו הציורים הנפלאים במאות בתים בהם עבדו "צבעי העיר", בין הידועים, מלון אלקונין בלילנבלום 9. אשכולות ענבים במונטיפיורי 46,  וגריפונים בבית מַנִי ברחוב יהודה הלוי  שהיה - יחד עם בית ירושלמי ("המלון האמריקני") ברח' היכל התלמוד 4 בתל-אביב (מסעדת כתית לשעבר)  -  בין הבתים הראשונים שבהם שומרו ושוחזרו בשנים 2002 -2003 ציורי הקיר של "צַבָּעֵי הַעִיר". ציור-קיר מיוחד התגלה בכניסה לחדר המדרגות ברח' קרל נטר 2 (כיום ביתו של דן להט). זוהי דמותה של  היגיאה, אלת הבריאות, הניקיון.  בתו של  אסקלפיוס אל הרפואה. דגם נוסף שהיה מבוקש הם ציורי צלליות אשר הציגו דמויות אנשים.  כזה היה ציור צללית הילדים המשחקים שנחשף בקירות חדרי ילדים בתל-אביב כמו זה שנחשף בבית רומנוב בנחמני 25.  ציור קיר בסגנון הצללית, של דמות רכובה על חמור ומחזיקה בידה ספר, נחשפה ושומרה בבית שיף (כיום מוזיאון הרצלילנבלום) ברח' הרצל 13. מציורים דומים של אותה הדמות על אריחים ואגרטלים מתוצרת בצלאל אנו יודעים שהדמות כונתה "תפילת הדרך".


בדירת מנחם מנדל עצמו ברחוב יוחנן הסנדלר נחשפו בשנת 2004 ציורי קיר בשני חדרים, כשהדירה הפכה לחנות אופנה. ציורים הדומים לאלה שנחשפו ושוחזרו לאחרונה בחדר המדרגות במלון גינוסר ברחוב אלנבי 118 פינת שדרות רוטשילד, למרבה הצער, לאחר 6 שנים נסגרה חנות האופנה והבעלים החדש פתח שם חנות נעליים, בעת השיפוץ נמחקו הציורים.


רק לאחרונה שומרו ציורי קיר ותקרה מרהיבים בבית פרטי ברחוב קלישר 15. על הקירות נמצא מוטיב של ציפור בקן  שלא נראה עוד קודם, ותקרה עם מוטיב הגריפונים שפגשנו כבר קודם בבית מני. ציורי תקרה של חיים קרול נחשפו גם בבית פולק ברחוב אחד העם  20. ציורים אלה משנת 1912 לערך, צוירו כאשר נוספה לבית הקומה השנייה.


אחד הפרקים המעניינים בתחום השימור קורה היום בבית אדלר ברחוב אחד העם  26, הבית שנבנה בשנת 1910 היה אחד מ-66 בתיה המקוריים של אחוזת בית. הבית פורק, חלקיו נארזו בארגזים ואוכסנו.  הוא יוקם מחדש לצידו של  מגדל יוקרה. בבית זה נמצאו ציורים מרהיבים של משפ' קרול, הציורים בכל חדרי הבית תועדו על פרטיהם, ואילו ציור התקרה הוסר בשיטת תלישה מיוחדת. בשיטה זו מורחים על הציור דבק מיוחד ומצמידים אליו בד דק מאד, ברגע שהדבק מתייבש, הבד נתלש יחד עם הציור. בסטודיו עובר הציור טיפול של ניקוי משאריות טיח והוא מאוכסן בזהירות עד להדבקתו במקום החדש. כשייבנה הבית מחדש ישוחזרו הציורים ואילו ציור התקרה שנתלש, יודבק מחדש לתקרה וישוחזר לפי ההדמיה שהוכנה לצורך כך.


כיום, דו"ח תיעוד מערכת צבע וציורי קיר מהווה חלק בלתי נפרד מתיק תיעוד המלווה את שימור הבית. חשיפת ציורי הקיר שמסתתרים מתחת לשכבות הטיח המתקלף, ושימורם מתבצעים כיום בכל בית המוכרז כבית לשימור. צוות השימור בעיריית תל-אביב, מקפיד כיום הקפדה יתרה, ובבתים שהוכרזו לשימור מחייבת עירית ת"א את היזם לשמר את ציורי הקיר בחזיתות, בחללים הציבוריים ובחדרי המדרגות. בבתים בעלי חשיבות מיוחדת, בתי ציבור, בתי כנסת, ובתי מלון, דורשת עיריית תל אביב מהיזם לשמר ציורי קיר גם בחללים הפנימיים. כך יכולים העוברים והשבים לראות מבחוץ את המרפסות המעוטרות בבית ביאליק, אך גם ליהנות מציורי הקיר המרהיבים ששוחזרו בכל חדריו. לראות את ציורי הקיר במרפסות מלון גינוסר ברחוב אלנבי 118 פינת שדרות רוטשילד בחדר המדרגות ובכיפת הגג,


קצרה היריעה מלמנות כאן את רשימת מאות ציורי הקיר של 'צבעי העיר' שנחשפו בת"א. אך בזכות ההתייחסות הרצינית של כל הגורמים המעורבים בשימור, לחלקם החשוב של ציורי הקיר במכלול השימור של הבית זכו ציורי הקיר הנשכחים לתחייה, והם מחזירים לבתים הישנים את המראה המקורי ומעשירים אותנו בחוויה של צבע וגוון.



ציור קיר שנחשף בחדרו של מנחם מנדל קרול.

הדמית תקרת הגריפונים בבית אדלר. באדיבות שי פרקש.

עיטורי הקיר במרפסת הקומה השניה. מלון גינוסרצילום: הניה מליכסון, 2011.

ציפור בקן. ציור קיר בבית ברחוב קלישר 15. צילום: הניה מליכסון, 2013.






מנחם קרול ובניו. מודעת פרסומת.

בית משפחת קרול. תכנית החזית המקורית.

החצר האחורית של בית קרול ובריכת המים.

הביטוי היחידי שניתן לסגנון האקלקטי הרווח באותה תקופה ניתן לחלונות ולשער הכניסה הנמצאים בצד הדרומי של הבניין.

מלכה קרול מטאטאה.

חזית בית משפחת קרול, 2007. צילומים: הניה מליכסון.

למידע נוסף: אומנות בבתים, מצגת צַבָּעֵי הַעִיר מאת הניה מליכסון.