שכונת פועלים ג' 
מאת דני רכט


שכונות פועלים א' וב', לימים שכונת פועלים מאוחדת, היו הראשונות לקיים נוכחות פועלית בצפון העיר ונחשבו להצלחה. הדגם של בית פרטי ולצידו גינה לגידול פירות וירקות, קסם לפועלים רבים בעיר שהחלו להתארגן להקמת שכונות פועלים נוספות. הראשונים להתארגן היו פועלי הבניין - עלית תנועת הפועלים בעיר. שכונתם שסומנה באות גימ"ל הוקמה על חלקה מאדמת אבו אינג'יליה שנרכשה ונמסרה לקרן הקיימת. מדובר בשטח הנמצא כיום מערבית לרחוב הירקון בין האתר בו פעל מלון שרתון הישן לרחוב יורדי הסירה, בתוספת "מובלעת" קטנה מזרחית לרחוב הירקון בתחילת רחוב ירמיהו.

לצורך הקמת השכונה החדשה הגיע המרכז לשכונות עובדים להסכם עם החברה הכלכלית הארץ-ישראלית באמריקה שמימנה חלק מהעלות. בינם לבין המתיישבים הראשונים הוסכם שייבנו עשרים בתים כשבכל אחד שני חדרים, מטבח, שירותים ואמבטיה. עלות בניית בית הגיעה ל-130 לא"י. מתוך סכום זה שילם כל חבר 30 לא"י במזומן ו-25 לא"י בימי עבודה. 15 לא"י ניתנו לחבר כהלוואה ממוסדות האשראי של הסתדרות העובדים הכללית. השאר ניתן כהלוואה ל-15 שנים מהחברה הכלכלית הארץ-ישראלית. השלב השני כלל בניית 10 בתים נוספים.

המתיישבים, פועלי בניין במקצועם, הם אלה שבנו את בתי השכונה ואת התשתיות. טקס הנחת אבן הפינה לשכונה התקיים בחודש אפריל 1933. קצת יותר משנה קודם, נרכשה קרקע סמוכה ממזרח לשכונה, קרקע עליה נבנתה שכונת פועלים ד' (סביב גרעין של פועלי ביח"ר ליבר). כך הובטח רצף התיישבותי בחלק זה של העיר שהיה אז שומם והיה מוכר לפועלי הבניין כ"דרך הזיפזיף" מאחר ובסמוך לה עברו שיירות הגמלים שהובילו את חומרי הבנייה מעבר לירקון, אל העיר הנבנית. 

את שכונת פועלים ג' תיאר הסופר יורם קניוק (1930-2013) בספרו אדם בן כלב. בשטח השכונה נסללו כמה רחובות. היחיד שעדיין מחזיק בשמו המקורי הוא רחוב הושע. שמות האחרים הוחלפו במרוצת השנים: רחוב חבר הלאומים הפך לכ"ג יורדי הסירה. רחוב כנסת גדולה הפך לנחשון. רחוב חבקוק הפך לשער ציון (חבקוק "קיבל" במקומו רחוב בגבולה הדרומי של השכונה). גבולה המערבי של השכונה הפך בהמשך לרחוב צידון וכיום הוא נקרא רחוב נמל תל-אביב (השם צידון נדד לרחוב קטן, ללא שם אז, בין רחובות הירקון ודיזנגוף). ב-1934, עם סיום בניית בתי השכונה הראשונים הוכשר בסמוך אליהם (מעבר לרחוב כ"ג יורדי הסירה של ימינו) מגרש חנייה עבור המכובדים שהגיעו ברכב פרטי לארועי הפתיחה של יריד המזרח.

בתמונה שצילם רודי ויסנשטין בשנת 1960 מאתר הבניה של מלון שרתון הישן לכיוון צפון נראים היטב בתי הקומה הצנועים של השכונה. רובם נעלמו במהלך השנים והוחלפו במגרשי חנייה או במגורי יוקרה. בגבולה הצפוני של השכונה (כיום, כ"ג יורדי הסירה 10) נפתחה בשנת 1945 מרפאת הנמל של קופת חולים הכללית, שנועדה לשרת את חברי ההסתדרות תושבי שכונות הפועלים הסמוכות ואת דיירי מעונות עובדים ח'

בחודש ספטמבר 1965 עבר תיכון עירוני ה' לפעול בכתובתו הנוכחית בסוף רחוב בן יהודה. אז התברר שהמסלול המעגלי ברחובות הושע, נחשון, הנמל ושער-ציון הוא באורך של 500 מטר. כך הפכו רחובות השכונה למסלול הריצה המועדף על מורי ההתעמלות בבית הספר. בגבול המערבי של השכונה החזיקה העיריה מחסן לצנורות. צריף השומר שם נודע בשם הצריף של אביגדור והפך לאחד מהמקומות המזוהים עם החבורה שהתגבשה סביב אריק איינשטיין ואורי זוהר. בשנת 1971 הוקלט האלבום של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב בדשא אצל אביגדור ובשנת 1972 צולם בחוף הים הסמוך הסרט מציצים של החבורה.


שכונת פועלים ג' מסומנת על גבי קטע מפה משנות השלושים.









בתי שכונת פועלים ג' בצילום מהחוף בו יבנה נמל תל אביב. צילום של יעקב כהן מאמצע שנות השלושים.

ספינה נורבגית על שרטון בחוף הים בקרבת בתי שכונת פועלים ג' (ברקע נראים מבני יריד המזרח שבבנייה). צילום משנת 1934 מתוך אוסף מאטסון. 

ב-1934, עם סיום בניית בתי השכונה הראשונים (שניים מהם נראים בקצה השמאלי העליון של הצילום) הוכשר בסמוך אליהם (מעבר לרחוב כ"ג יורדי הסירה של ימינו) מגרש חנייה עבור המכובדים שהגיעו ברכב פרטי לארועי הפתיחה של יריד המזרח.

בתמונה שצילם רודי ויסנשטין בשנת 1960 מאתר הבניה של מלון שרתון הישן לכיוון צפון נראים היטב בתי הקומה הצנועים של השכונה. 

ברחוב הושע עדיין אפשר לראות ברצף כמה מבתיה המקורים של שכונת פועלים ג'. צילום: רחל רמרז, 2010.