שכונת פועלים ט'
מאת דני רכט


בסוף שנת 1931 הסתיימה בניית שני בתי שיכון מעונות עובדים א' במזרח הישן. לא נרשמה התעניינות רבה מדי מאחר והפועל העירוני הממוצע סלד מדירת שיכון ושאף לבית פרטי עם משק קטן לצידו ובו ערוגת ירקות ואולי אפילו תרנגולת או עז. בדיוק מסיבה זאת, נרשמה באותה התקופה התנפלות על מגרשי שכונות הפועלים בצפון העיר. כשהמרכז לשכונות עובדים וועדת השיכון של מועצת פועלי תל-אביב, מנסים להדביק את הביקוש הרב באמצעות רכישת עוד ועוד מגרשים. מה שלא היה קל בשוק שנשלט אז על ידי ספקולנטים. כך, במהלך הימים נפגש החבר צבי (לוביאנקר, לימים לבון) עם בעלי קרקע ערבים, מתווכים, מנהלי בנקים ועוד בעלי עניין. ולעת ערב, הוצף חדרו (חדר מספר 17 בבית האדום) בחברי הסתדרות שכל חלומם - פיסת קרקע באחת משכונות הפועלים בצפון, בתנאים נוחים וב"תשלומים למשך חמש שנים".

לאחר הכשלון בעסקת פועלים ז' (לימים שכונת רמה), השלים החבר לוביאנקר בהצלחה רכישת קרקע לשתי שכונות. פועלים י' (שהפכה לחלק משכונת הפועלים אז"ר) ופועלים ט', אשר אדמתה חולקה לארבעים ושניים מגרשים סביב רחוב ויתקין ועד רחוב הירקון. מצפון, גבלה השכונת באדמת כרם חמדן שתהפוך עוד באותו העשור לביתם של סמינר לוינסקי וביה"ס לדוגמא.  בשכונה נכללו גם חמישה מגרשים הנמצאים דרומית לרחוב ז'בוטינסקי, בסמוך רחוב הירקון.

כדי להבדילה משכונות פועלים סמוכות כונתה לעיתים השכונה ע"ש ויתקין, נשוא רחובה המרכזי (רחובותיה האחרים, הירקון וז'בוטינסקי, גבלו גם בשכונות אחרות).  יוסף ויתקין (1876-1912)  "השתייך"כרונולוגית לסוף העליה הראשונה, אך מעשיו ורעיונותיו זיהו אותו עם העליה השניה. כמו הוגה אחר, גורדון, גם על שמו של ויתקין נקרא ישוב (כפר ויתקין), תנועת נוער חלוצית (ויתקיניה) ורחוב בשכונת פועלים. בניגוד לגורדון, ויתקין הוא מהדמויות החלוציות שנשכחו. למרות שקול הקורא שכתב, הוא מהמסמכים המכוננים של תנועת הפועלים בארץ ישראל. בתחילת המאה הקודמת, עוד בטרם הוקמה העיר, התגורר ויתקין זמן מה בבית האוטונומיה הרוסית באדמת משפחת שלוש בגבול שכונת נווה שלוםבסוף ימיו התגורר ויתקין בבית אימו בתל אביב הקטנה. אך נקבר לפי בקשתו בבית העלמין בראשל"צ.

בשכונת פועלים ט', ברחוב ויתקין 17 התגורר זלמן רובשוב (שז"ר). עורך עיתון דבר וח"כ מטעם מפא"י. עם תחילת כהונתו כנשיאה השלישי של מדינת ישראל, עזב שז"ר את השכונה ועקר לירושלים. בבית אחר ברחוב הקצר (ויתקין 10) התגורר המזרחן וחוקר היהדות האתיופית ד"ר יעקב פייטלוביץ' (שלא נמנה על מייסדי השכונה). במקום אחד מבתי הראשונים שנהרס (ברחוב הירקון 244) נבנה בסוף שנות החמישים בית אריה שרון, האדריכל המזוהה עם מעונות העובדים בעיר ועם מפעל ההתיישבות של המדינה בשנותיה הראשונות. 

פרופ' איתמר אבן זהר שגדל בשכונה, מוסיף: "בבתי השכונה ברחוב הירקון גרו בין השאר ברל לוקר, גרדה (אשתו לשעבר של ארלוזורוב; עיתונאית ידועה) וצבי לופט, שמחה אבן-זהר, מלך נוי, מרדכי קפלן (פעילים ידועים בהסתדות או בהגנה). ברחוב הירקון 232 התגורר שלמה שולקיס, מנהל הקק"ל ואביהם של דן ויגאל שילון. בבית מס' 236 התגורר גרשון לוינסון, גזבר ההסתדרות (ואביו של יעקב לוינסון, לימים מנהל בנק הפועלים), שהיה בין מייסדי השכונה. בקטע של רחוב ז'בוטינסקי: משפחת ניסים מלול. ברחוב ויתקין: דורה רוזוליו (אחותו של חיים ארלוזורוב)". במהלך השנים הורחבו בתי הקומה ונוספו להם עוד קומה או שתיים. הביקוש הרב בשנים האחרונות לדירות ברחוב ויתקין, מביא להריסתם של הבתים הישנים והקמת בתים משותפים בגובה של חמש קומות.



יוסף ויתקין (1876-1912). ויתקין הונצח גם בדרום העיר. עם ביטול זרם העובדים ומיזוגו בזרם הממלכתי, הפך בית חינוך ג' לילדי עובדים  לבית הספר העממי ויתקין, בו התחנכו ילדי שכונת שפירא והסביבה.






בתי שכונת פועלים ט' בצד שמאל בצילום של רודי ויסנשטין ממלון שרתון שנבנה אז (1952). בצד ימין נראים מבני מחנה יונה הצה"לי בשטח גן העצמאות

רחוב ויתקין. צילום: GSV2011

בנייני סמינר לוינסקי וביה"ס לדוגמא ובתי הקומה של שכונת פועלים ט'  בצילום אוויר.

התכנית האדריכלית של השכונה. תודה לפרופ' איתמר אבן זוהר. בשכונה נכללו גם חמישה מגרשים הנמצאים דרומית לרחוב ז'בוטינסקי, בסמוך לרחוב הירקון.