בית פרנק פריץ (דירת משה סנה)
מאת דני רכט


בתאריך 1 במרץ 1972, הלך לעולמו ד"ר משה סנה (1909-1972) לאחר מחלה. סנה, ד"ר לרפואה שהתפרסם כהוגה דעות ופובליציסט אנליטי שחושב "מחוץ לקופסה". היה איש ציבור יחודי שעשה את דרכו מהימין המתון והבורגני של הציונים הכללים, אל מפ"ם הסוציאליסטית, ומשם עד לשמאל הקומוניסטי של מק"י, אותה הנהיג להישגים, אך בהמשך גם הוביל אותה לפילוג. 

בשנת 1964 קיבל מנהיג אלג'יריה אחמד בן-בלה את פרס לנין לשלום. בעקבות זאת פירסם שמואל מיקוניס, מזכ"ל מק"י, מאמר ביומון קול העם המבקר את מתן הפרס למנהיג ערבי הדוגל בהשמדת ישראל. בהמשך לארוע זה ותקריות נוספות בהן בא לידי ביטוי המתח הפנימי במפלגה, התפלגה מק"י לקראת הבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, לפלג מתון בהנהגת מיקוניס, משה סנה ואסתר וילנסקהולפלג רדיקלי בהנהגת מאיר וילנרתאופיק טובי ואמיל חביבי שבחר להמשיך לציית בנאמנות למנהיגי הקרמלין. לראשונה בעולם, נוצר מצב אבסורדי בו פועלות שתי מפלגות קומוניסטיות במדינה אחת, ושתיהן קשורות לבריה"מ. שני הפלגים ראו את עצמם ממשיכי דרכה של המפלגה. הפלג המתון, רוב הסיעה בכנסת, זכה להחזיק בשם מק"יפלג זה גם זכה להחזיק, בעקבות פסיקת בית המשפט, בבית אליושה ובית דפוס עמל ובקול העם

הפילוג היה הרסני למק"י  שזכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת, לעומת רק"ח שזכתה אז בשלושה מנדטים. בעקבות מלחמת ששת הימים ניתקה בריה"מ את קשריה עם ישראל ועם מק"י. מאז, נחשבה רק"ח הפרו סובייטית כמפלגה הקומוניסטית בעוד מק"י הלכה ודעכה עד שהתפיידה מהחיים הפוליטים בארץ. בבחירות 1969 עוד קיבלה מק"י העצמאית מנדט אחד.  אך בבחירות שהתקיימו לאחר מלחמת יום כיפור כבר רצה התנועה כחלק מרשימת מוקד שקיבלה מנדט אחד בלבד (כך שאלוף במיל. מאיר פעיל, נציג השותפה תכלת אדום, נכנס לכנסת). בשנים הבאות נעלמה מק"י מהמפה הפוליטית

בלי חרות ובלי מק"י  - אמירתו של בן-גוריון - כוונה לעברו של סנה אף יותר מאשר לעברו של מנחם בגין שנוא נפשו. בעיניו של בן-גוריון, בגין היה מזוהה תמיד עם ז'בוטינסקי והפורשים. סנה לעומתו היה ממנהיגי הישוב ואף כיהן כראש המפקדה הארצית של ההגנה. במסגרת תפקידו זה ביקר פעם סנה בקורס מפקדים של ההגנה, שם נשאל אם הוא שואף להיות מנהיג הישוב.  משה סנה, שנודע בחוש ההומור שלו, ענה במעשיה יהודית: "שאלו פעם עילוי אם הוא רוצה להיות רב. השיב העילוי: אני יודע איך עושים את זה, אני יודע את המקורות, יודע לפסוק הלכה, יודע לערוך טקסים... אני רק לא יודע איך עושים את כל אלה מבלי לצחוק".

ד"ר משה סנה התגורר בדירה צנועה ברחוב גורדון 7. את הבית שנבנה (ונהרס בהמשך) בשטח מגרש 56 בשכונת כרמיה, בנה האדריכל קרל רובין עבור האדון פרנק פריץ. לפי רשיון הבנייה מתאריך 6 ביוני 1934 , בבית פריץ בן שלושת הקומות היו שתי דירות בכל קומה. מחצית הדירות פנו לרחוב גורדון והמחצית השניה פנו לשטח ציבורי עליו ניטע גן עירוני קטן. חזיתו הצרה של הבית פנתה לרחוב גורדון בעוד שחזיתו הרחבה פנתה לסמטה קצרה שהותוותה בתכנית גדס. סמטה זאת המפרידה בין ביתו של פריץ לבית זלטופולסקי הסמוך (גורדון 7) מחברת את הרחוב עם גן ערן (גינת השלכת). במקומו של בית פרנק פריץ ניצב כיום בית מגורים בן שבע קומות.

קרל רובין היה מהאדריכלים המובילים בתל-אביב של שנות השלושים. לאחר שנת עבודה במשרד האדריכל אריק מנדלסון בברלין, שב רובין לארץ ופתח משרד אדריכלים עצמאי. בשנים הבאות זכה בתחרות היוקרתית לתכנון בית הדר, תכנן את האגף הפונה אל רחוב שפינוזה במעונות עובדים ז' (מעו"ז), התאים את בית דיזנגוף לשמש כמוזיאון לאמנות, ותכנן שורה של בתי מגורים ברחבי העיר. האדריכל רובין התגורר בבית גרינוואלד ברחוב שד"ל והוא גם זה שתיכנן את תוספת הקומה לבית.








חזיתו הרחבה של בית פרנק פריץ פנתה לסמטה קצרה שהותוותה בתכנית גדס. תכנית חתומה מתאריך 12 בדצמבר 1933. מתוך ארכיון מנהל ההנדסה.

הבית שנבנה במקומו של בית פרנק פריץ, לצד הסמטה המחברת את הרחוב עם גן ערן (גינת השלכת). צילום: GSV 2015.

ד"ר משה סנה (1909-1972). צילום: האנס פין, 1958.