בית דניאל בוקשטיין
מאת דני רכט


דניאל בוקשטיין נולד בשנת 1921 במוסקבה. כשהיה בן שנתיים וחצי עלה לארץ עם האם רבקה והאח הבכור יהונתן (האב הצטרף אליהם יותר מאוחר) והתיישבו בתל אביב. דניאל למד בבית הספר אחד העם בתל-אביב ובגימנסיה העברית הרצליה. בגיל 16 הצטרף להגנה  ושימש קשר פעיל במחתרת.  עם סיום קורס המ"כים נשלח דניאל לחניתה. עוד קודם גילה דניאל עניין רב במכניקה, במיוחד של מטוסים. והיה אח"כ לאחד הבוגרים הראשונים בקורס הטייס של חברת אווירון.

בשנת 1935 בנו בני הזוג בוקשטיין, יעקב ורבקה, את ביתם במגרש מספר 4 באדמת ברסקי אבו חסידה (לימים רחוב בן יהודה 126), מערבית לשכונת אפרים (שכנים א'). את הבית תכנן המהנדס אברהם כבירי (אשר בנה באותה התקופה את בית שיק ברחוב הירקון, את בית אריסון ברחוב אנגל ובתים אחרים). יעקב (1885-1971) הקים עסק, טכניקה שמו, ליבוא, שירות ואספקת חלקי חילוף לאופניים ואופנועים. העסק פעל תחילה מחנות ברחוב נחלת בנימין ועבר אחר כך לכתובת סמוכה - רחוב רמב"ם 22. בשנים 1940-1941 הצטרפו לעסק יהונתן הבכור, ואח"כ דניאל. בין השאר שימש בוקשטיין כסוכן של חברת ראלי, יצרנית האופניים שהיו משאת נפשם של ילדי העיר משנות הארבעים ועד שנות השמונים. בשנת 1942 נאלצו האחים להיפרד מעסק המשפחתי והתגייסו לצבא הבריטי. דניאל שירת כטייס בחיל האוויר המלכותי.

עם חזרתו לארץ היה דניאל מראשוני שירות האוויר (לימים, חיל האוויר). כטייס מנוסה התקדם בסולם הדרגות והתפקידים והיה למפקדה הראשון של טייסת הגליל שפעלה בעיקר בצפון הארץ ובעמק הירדן. בתאריך 10 במאי 1948 המריא דניאל משדה דב לפעולה שנועדה לפרוץ את טבעת המצור שהתהדקה סביב ירושלים ולסייע בכיבוש הכפר בית מחסיר (היום בית מאיר) . הנורסמן, מטוס תובלה קל מתוצרת קנדה, התרסק על לוחמיו (טוראי שלמה כהן, טוראי שלמה רוטשטיין, טוראי צבי שוסטרמן, סגן יריב שיינבוים וסרן יצחק שקלנביץ'). הם נטמנו בתאריך 23.5.1948 בקבר אחים בבית הקברות בקרית-ענבים. לאחר מותו הועלה בוקשטיין לדרגת פקד -טייס (סגן). ארבעה חודשים לאחר מותו, ילדה רעייתו ברוריה את בתו, דניאלה. מחלקי המטוס הוקמה בשנות החמישים אנדרטה לזכר הנופלים במקום סמוך להתרסקות המטוס. לימים, הר הטייסים שהפך לאתר הנצחה מרכזי לחללי חיל האוויר. אנדרטה נוספת לזכרם הוקמה בעזרת המשפחה ונמצאית בגן הטייסים שבמושב גבעת יערים.

לאחר מלחמת העצמאות החליטה העיריה על הנצחה קולקטיבית של כלל הנופלים בני העיר באנדרטה (שלא הוקמה) בכיכר מלכי ישראל. והנצחת הנופלים משחררי יפו באנדרטה בגן הכובשים. יוצאי הדופן שהונצחו באופן אישי היו הטייסים אהרון שפרינצק ומתי סוקניק. רחוב שני הטייסים בשכונת גבעת שמשון ב' (לימים רחוב עיינות) נקרא על שמם, ומאוחר יותר הם הונצחו באנדרטת השחף בגן העצמאות, בשכונת רמת הטייסים ובדרך הטייסים (גם לזכרו של מודי אלון, מפקד טייסת הקרב הראשונה של חיל האויר).

באותן השנים הוצפו הרשויות בפניות של הורים שכולים שדרשו את הנצחת יקיריהם. וכל פניותיו של האב, יעקב בוקשטיין לעיריה בנוגע לקריאת רחוב בעיר על שם הבן, לא נענו בחיוב. האב השכול לא נכנע והחליט להקדיש את כל זמנו ומרצו להנצחת בנו הטייס: הוא ייסד מפעלי פרסים על שמו (פרס לחיבור בנושא צבאי-לאומי בגימנסיה הרצליה, פרס לתלמיד המצטיין בפיסיקה באוניברסיטה העברית, פרס שנתי לעידוד התעופה, ופרס שנתי לשחקן מצטיין בתיאטרון הבימה, שיעקב נמנה במשך עשרות שנים על חוג ידידיו). יעקב הקים ספריה מקצועית תעופתית במועדון התעופה שפעל בבית שברחוב הירקון 67 (כיום מגרש בבעלות השגרירות האמריקאית). והוציא לאור את הספר מול שערי ירושלים (הוצאת בית בוקשטיין, 1950) בעריכת הסופר יוסף אריכא, בו מתוארת פרשת חייו של דניאל בוקשטין, דברי חבריו וידידיו, דבר  יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל (שעמד בקשר אלחוט עם המטוס עד לרגע האחרון), דברי מפקד חיל האוויר ומכתביו של דניאל להוריו ולאשתו. בתאריך 21 באפריל 1958, עשור אחר נפילתו, הוזמנו חבריו ומוקיריו של דניאל בוקשטיין לטקס הסרת הלוט לשלט זכרון, בית דניאל בוקשטיין, על קיר בית המשפחה ברחוב בן יהודה 126.


יעקב בוקשטיין שימש בין השאר כסוכן של חברת ראלי, יצרנית האופניים שהיו משאת נפשם של ילדי העיר משנות הארבעים ועד שנות השמונים.






תהלוכת מכבי לאורך רחוב בן יהודה אל איצטדיון המכביה. בית בוקשטיין במרכז התמונה. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ.

דניאל בוקשטיין (1921-1948) בסרבל טיסה, והספר מול שערי ירושלים  שיצא לאור לזכרו בשנת 1950. 

הבוקשטיינים: רבקה, יהונתן, יעקב ודניאל (בקדמת התמונה). צילום מסוף שנות העשרים.

בית דניאל בוקשטיין ברחוב בן יהודה 126. צילום: רחל רמרז, 2012.