ביח"ר הדר-שפלן
מאת דני רכט


פרק מיוחד בתולדות התעשיה העברית בעיר ראוי שיוקדש למפעלים שעשו עליה מאירופה. בית החרושת הדר-שפלן לקרטונאז' נוסד בברלין בשנת 1899. עשרים וחמש שנה אחר כך, החליט בעליו, בנימין יהושע שפלן (1875-1931)  יליד רוסיה הלבנה, לעלות לארץ ישראל והעביר את בית החרושת לארץ. מיקומו החדש היה ברחוב כל ישראל חברים בשכונת נווה שלום בקרבת בית ספר כי"ח (מיסודה של חברת אליאנס). ביח"ר הדר-שפלן ייצר מגוון רב של מוצרי קרטון לצרכים שונים: קופסאות לתכשיטים, לתרופות, לשוקולד, לממתקים, לסיגריות, לכותנות, לגרביים, לנעלים ועוד. מוצר יחודי של הדר-שפלן באותן השנים היה הגנוגנות, מגיני קרטון שהקיפו שתילי עצי פרי הדר להגנה עליהם. חלק גדול מתוצרת בית החרושת שווקה בחו"ל: אירופה, אנגליה, קנדה, ארה"ב ודרום אפריקה. לציון הישגיו בתחומי הייצור והייצוא זכה ביח"ר הדר-שפלן בשנת 1929 במדליית זהב בתערוכת המזרח הקרוב (הארוע שקדם ליריד המזרח) שהתקיים בשטח עליו נבנתה בשנות השלושים שכונת יהודה, ומדליית זהב ביריד המזרח 1932 (האחרון שהתקיים באתר זה לפני שהועבר לאזור שפך הירקון). בנימין יהושע שפלן הבעלים התגורר אז בדירה בבית סוויצקי ברחוב אלנבי 36. הוא הלך לעולמו בשנת 1931 ונקבר בבית הקברות ברחוב טרומפלדור

בתחילת שנות השלושים היה הדר-שפלן בית החרושת היחיד במזרח התיכון שייצר גביעי קרטון לגלידה, דבש, ריבה ושמנת. עם הגידול בפעילות בית החרושת החליטה חיה שפלן (1879-1964), אלמנתו של בנימין יהושע שניהלה לאחר מות בעלה את המפעל, לבנות עבורו בית חדש שיאפשר את הגדלת כושר הייצור. למטרה זאת רכשה מהעיריה מגרש בשטח של מעט יותר מדונם בשולי שכונת החרושת.  בחודש יולי 1933 קיבלה הגברת שפלן מהעיריה היתר לבניית בית חרושת ובו שתי קומות המכיל: אולם עבודה, אולם מכונות ומשרד בקומה א. ומחסנים בקומה ב' (קומה חלקית שהושלמה שנה אחר כך). בנוסף הותר לגברת שפלן לבנות בחצר המפעל בניין נוסף, קטן יותר, ובו חדרי מנוחה לגברים ולגברות, חדרי הלבשה ומקלחות לעובדים וכן מחסן נוסף.

מאחר והמפעל הוקם בקצה שכונת החרושת (אדמת גאולה ד') בסמוך לבניין התעשייה הזעירה ולגבול שכונת הרכבת (שכונת העגלונים), הופיע שכונת הרכבת ככתובת בית החרושת בפרסומים שונים. התכנון והפיקוח על הבנייה הופקדו בידי המהנדס מרדכי רוזנגרטן והארכיטקטית גרטרוד גולדשמידט. הגברת שפלן התגוררה באותה העת בבית קלייזנר טובים (בית האדמירליות) ברחוב אלנבי 11.

היקף הייצור המתגבר והצורך להחזיק מלאי גדול של חומרי גלם הביא להשלמת בניית קומה ב' על כל שטח הבניין. אלא שגם המחסנים החדשים בקומה השניה לא נתנו מענה לכל צרכי האחסון. במכתב שמוען לעיריה ונשלח בחודש פברואר 1938, נכתב: "כתוצאה מתנודות במחירי חומרי הגלם בשוקי חו"ל היה עלינו להזמין קרטון יותר מהכמויות הרגילות בכדי להבטיח את אפשרות עבודתנו. מחוסר מקום נאלצנו לשים את הקרטון בחצר בית החרושת". מישהו מהמחלקה הטכנית בעיריה הוסיף בכתב ידו בשולי הדף: "לדעתי מסוכן מאוד להחזיק נייר וקרטון במקום פתוח בשים לב לעובדה שזה אזור נפט" (מאגרי חברות הנפט סוֹקוֹני וואקום, של ומאנטאשֶפט היו בקרבת מקום ד.ר.). בעקבות ביקור אנשי מכבי אש מתנדבים במקום הוחלט לחייב את בעלי בית החרושת להתקין על חשבונם שני ברזי שריפה ולרכוש 50-60 מטר צנורות בד או גומי שיוכלו "לשמש מניעה רצינית של התפשטות אש בראשיתה".

מגרש בית החרושת הדר-שפלן גבל בפרדס חסן ערפה (Hasan Arafe). במכתב שהתקבל במשרד העירוני בחודש יוני 1940 מאת עורך הדין מחמוד קעוד, בשמו של חסן אפנדי סאלים ערפהמבהיר עו"ד קעוד כי מרשו אינו מאשר את בקשת ביח"ר הדר-שפלן לבניית מקלט נגד הפצצות עבור עובדיו בגבול הפרדס. באותה השנה העסיקה משפחת שפלן במפעל שבעים עובדים. שנתיים אחר כך, בהתקפת מטוסים מצרים ב18 במאי 1948 (התקפה בה נפגעה בין השאר, התחנה המרכזית הישנה), נפלו שלוש פצצות בסמיכות למבנה בית החרושת שנפגע מההדף וניזוק באופן קשה.

עוד קודם, עבר ניהול בית החרושת הדר-שפלן אל דור הבנים: מקס (1904-1974) וליאופולד (1901-1995). ובשנות החמישים שולבו בעבודת המפעל גם הנכדים יהושע ועמרם. הסבתא חיה שפלן שעסקה לצד מפעל חייה גם בפעילות ציונית, הלכה לעולמה בשנת 1964 והובאה למנוחות בבית הקברות נחלת יצחקשלוש שנים קודם, ב-1961, זכה מפעל חייה בפרס קפלן. זאת בזכות יעול שיטות העבודה במפעל (לדוגמא: מכונה אותה הפעילו בעבר שבעה עובדים, הופעלה בהמשך על ידי שלושה עובדים בלבד. בקטלוג המסחר בפלסטינה משנת 1946 פורסמה מודעה של חברת קרבידן. מפעלה היה ברמת גן, אך משרדיה לפי המודעה הם בבניין בית החרושת שברחוב החרושת 19.

בשנות השבעים פעלה במבנה חברת מוטורפרטס בעוד שמפעל הדר-שפלן נדד לכתובת חדשה ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה. בשנת 1981 נבחר נחום קולמן, מנכ"ל בית החרושת הדר-שפלן לתפקיד יו"ר האגף הכללי של התאחדות התעשיינים. בתאריך 31 במרץ 1997 התקיים בקרבת בית החרושת הוותיק טקס להחלפת שמו של רחוב החרושת והוא נקרא מאז רחוב דוד חכמי, שהיה מבעלי חברת הפניקס הישראליבשנת 2014 נהרס הבניין. כיום פועלת חברת הדר-שפלן באזור התעשיה החדש של יבנה.








ביתן בית החרושת הדר-שפלן בתערוכת המזרח הקרוב (הארוע שקדם ליריד המזרח), 1929.

בית החרושת בשכונת הרכבת. מודעה בעיתון ידיעות עת"א משנת 1942.

בית החרושת הדר-שפלן בטרם נהרס. צילום: GSV 2011.

תכנית קומה א' מאושרת, 1933.

בית החרושת הדר-שפלן . שנות השבעים.