בית הספר הטמפלרי בשׂרונה / בית היולדות הקריה / מגדל המצפה
מאת ד"ר ניר מן



ההיסטוריון האוסטרלי, הלמוט גלנק, מצאצאי הטמפלרים בשׂרונה, חקר את תולדות המושבה לעומקם. הוא מצא כי בית-הספר בשׂרונה נוסד בשנת 1873 וכיתותיו מוקמו בבית ועד הקהילה שבמרכז המושבה (בניין הדואר לשעבר בצומת הרחובות קפלן ודוד אלעזר שהועתק בשנת 2005 ממקומו עם מבנים נוספים על מנת לאפשר את הרחבת רחוב קפלן). בבית-הספר היו שמונה כיתות מעורבות לבנות ובנים (א'–ח'). תלמידים שהמשיכו בלימודים תיכוניים נאלצו לעבור לבית-הספר הקתולי ביפו או לבית-הספר התיכון (הליציאום) במושבה הגרמנית בירושלים. האיחוד בין שׂרונה והמושבה הגרמנית ביפו בשנת 1929 הביא בעקבותיו שגשוג כלכלי ותנופת בינוי גדולה. הקהילה החליטה לבנות בית-ספר חדש בקצה הצפוני של המושבה שבו ירוכזו כל כיתות הלימוד, וממשלת גרמניה השתתפה במימון הבנייה. את בית הספר תִכנן האדריכל תיאו וילאנד. טקס הנחת אבן הפינה נערך בחגיגיות וברוב עם ב-28 ביוני 1930 במעמד קרואים מכובדים. הנואם המרכזי בטקס היה גוטהילף וגנר, האיש החזק בקהילה והבעלים של מפעל יציקת הפלדה בדרך יפו (מגדל נווה צדק במתחם נחושתן לשעבר). למרבה האירוניה, כמו בהפלגת הראווה של הטיטניק ניתן לראות בחנוכת בית-הספר את שיאה של שׂרונה כמו גם את הפרלוד ברקוויאם שלה.

בית-הספר נחנך בחודש ספטמבר 1931. תוכנית הלימודים התבססה על שיעורי מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה (גרמנית ויוונית-רומית), גאוגרפיה, שפות (גרמנית גותית, לטינית, אנגלית, צרפתית וערבית), תנ"ך ודת, מוזיקה, ציור, ריתמיקה, ספורט וטבע (כולל גינת ירקות). הבנות למדו תפירה והבנים עבודות בעץ, ותשומת לב מיוחדת הושקעה בשיעורי הנצרות והאתלטיקה. בבית-הספר הקפידו על החלת משמעת קשוחה. בכיתות היסוד הוענשו תלמידים בהעמדה בפינת הכיתה, ובכיתות ההמשך הולקו במקל על כפות ידיהם או בסטירה באוזניהם. ביום הלימודים הראשון קיבל כל תלמיד חבילת ממתקים ("zuckertuete" – 'קונוס של סוכר'), ובה שוקולדים, סוכריות וביסקוויטים להמתקת 'גלולת בית-הספר'. צעירי שׂרונה ובני הנוער היו נושאי בשורת הנאציזם. במפגני ההתעמלות, במחנות הקיץ ובתנועת הנוער ההיטלראית הוטמעה בשיטתיות אידאולוגיית הגזע הארי. משלחת משׂרונה יצאה לחלות את פני הפיהרר בברלין וקיבלה ממנו תשורת דגל צלב הקרס. באסיפות המפלגה הנאצית הצדיעו הנאספים המשולהבים במועל יד 'הייל היטלר' ושרו את ההמנונות הנאציים ('דויטשלנד איבֶּר אללס' ו'הורסט וֶסֶל ליד').

תשע שנים בלבד מילא הבניין את ייעודו כבית-ספר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסו מאות מגברי הטמפלרים לוורמכט ולגסטפו והנותרים בארץ הוכרזו 'נתיני מדינת אויב'. רכושם של הטמפלרים נמסר לפיקוחו של האפוטרופוס על נכסֵי אויב ובנייני הציבור שלהם הופקעו על-ידי השלטונות הבריטיים. שׂרונה הפכה למחנה מעצר מגודר ונוטרים יהודים בפיקוד בריטי הופקדו על שמירתה. מבנה בית-הספר הפך למקום משכנה של המפקדה הבריטית והכיתות שימשו למגורי הנוטרים. במגרש סמוך למבנה בית-הספר חנו משורייני המשטרה הניידת (P.M.F) – היעד של כוח 'ההגנה' בפיקודו של דני מס שתקף את המחנה ב'ליל המשטרות' (22 בפברואר 1946). במבצע זה נהרגו ארבעה לוחמים שהלווייתם בבית הקברות נחלת יצחק הפכה למפגן הזדהות המוני של תושבי תל-אביב עם דרך המאבק המזוין נגד השלטונות הבריטיים (על שמם נקרא רחוב הארבעה).

בבניין בית הספר הטמפלרי לשעבר נחנך ב-22 ביוני 1951 בית היולדות בקריה בניהולו של פרופ' יוסף אשרמן. שמו הרשמי היה 'בית היולדות', אבל הוא נודע ונקרא בפי כול בשם 'בית-החולים ליולדות הקריה'. קודם לכן, פעלה מחלקת היולדות במבנה ישן במתחם בית החולים הדסה ברחוב בלפור. בשנות הארבעים היה גידול עצום בילודה בתל-אביב והמחלקה ב'הדסה' הייתה צרה מלהכיל את היולדות הרבות. תחילה הועברה מ'הדסה' לקריה רק מחלקת היולדות, אך עד שנות השישים הועברו בהדרגה המרפאות, מכון הרנטגן, בנק הדם והמעבדות. לאחר פרישת אשרמן חולקה המחלקה העצומה לשתי מחלקות: פרופ' שלמה יונה טוֹאף ניהל את מחלקה א' ופרופ' נדב סוֹפרמן את מחלקה ב'. כמו כן היו בקומפלקס מחלקת תינוקות ופגים, חדרי ניתוח, מרפאות ומעבדות ומערכת מִנהלית.

בית-היולדות 'הקריה' שירת את היולדות בכל גוש דן. היו אומנם מחלקות ליולדות גם בבתי החולים צהלון (יפו), אסותא הפרטי, שיבא ובילינסון, אבל 'הקריה' היה מרכז הילודה התל-אביבי. רבים מתינוקות העיר נשמו את נשימת אפם הראשונה בין כפות ידיו של פרופ' ראובן פייזר, שהעיד: "מכיוון שעסקנו רק ביילוד, פריון וגניקולוגיה כולם הכירו את כולם ונוצרה אווירה משפחתית בין האחיות המוסמכות והמעשיות, המיילדות, הרופאים והצוות המקצועי. כמות הלידות הייתה גדולה מאוד ובכל חדר שכבו עשר יולדות. התנאים היו נחותים לעומת מוסדות אחרים, אבל איכות הרפואה אצלנו הייתה ברמה מצוינת ונשמר המוניטין המקצועי. כל הזמן קידמנו, שיפצנו והרחבנו, אבל התנאים הפיזיים נשארו גרועים". בשנות השבעים, לאחר מותו של יוסף סרלין (שר הבריאות מטעם הציונים הכלליים) נקרא בית היולדות על שמו. במהלך 46 שנות קיומו של בית היולדות בקריה נולדו בו כ-325 אלף תינוקות.

ביולי 1997 הועבר בית היולדות מהקריה לבית-היולדות 'ליס' במתחם המרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב). בשנת 2002 עלו הדחפורים על בניין בית-היולדות בקריה והחריבו אותו מן היסוד. על מקומו, במשבצת קרקע של 11 דונם, נחנך בפברואר 2005 מגדל המִצְפֶּה (מוצב הפיקוד העליון), שבו שוכנות לשכות שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלופי צה"ל, מנכ"ל משרד הביטחון ואגפי המשרד והמטה הכללי. על גג המבנה נבנה מנחת מסוקים. הבנייה באתר נמשכה כשלוש שנים ועלות המֵיזם הסתכמה ביותר מחצי מיליארד שקל. מגדלים אלה נבנו על פי אמות מידה של בניין משרדים אזרחי חדיש. השינויים הביאו למחיקתו של רחוב עין-דור שחיבר את בית היולדות עם רחוב קפלן. עם אִכלוּס שני המגדלים נהרסו חלק מהצריפים בקריה והמשרדים ששוכנו בהם הועברו אל המגדלים החדשים. אליהם הועברו גם יחידות אחדות ששכנו במבנים בדרום הקריה. מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 הייתה המלחמה הראשונה שנוהלה ממגדל המצפה החדש.

מגדל המִצְפֶּה. צילום מתוך ויקיפדיה, 2005.






גוטהילף וגנר נואם בטקס הנחת אבן פינה לבית הספר בשרונה, יוני 1930.

בית הספר החדש של שרונה ויפו במהלך הבנייה.

בתחילת חודש ספטמבר 1931, החלה שנת הלימודים הראשונה במבנה בית הספר הטמפלרי החדש בשרונה. בשנת 1951 הוסב המבנה לשימוש בית היולדות העירוני.

בית הספר החדש 1931. בתכנון האדריכל תיאו וילאנד.

מסדר סיום של קורס נוטרים בשנת 1940 בבית הספר הטמפלרי.
מתוך הספר שרונה בשנות המאבק. באדיבות מר כורש והדטי.

מסדר נוטרים בשרונה. צילום מחודש ינואר 1942. מקור: ארכיון ההגנה.

בית היולדות בקריה בניהולו של פרופ' יוסף אשרמן