בית וילהלם אברלה (לשכת רוה"מ בקריה)
מאת ד"ר ניר מן


בניין לִשכת ראש הממשלה, שניצב בקצה הצפוני של שׂרונה, נבנה בשלהי שנות העשרים בשלב ההתרחבות האחרון של המושבה הטמפלרית. האדריכל תיאודור וילנד תִכנן את הבִּניין עבור הסוחר בעל הנכסים וילהלם אבְּרֶלֶה, שנחשב לעשיר מקרב מתיישבי הקהילה הטמפלרית בארץ. וילהלם אבֶּרְלֶה נולד ב-1885 בירושלים, התחתן ב-1911 עם תיאודורה לאנג ולזוג נולדו ארבעה ילדים (קוּרט, הדוויג-אגתה, פאול-תיאודור וארנסט-וילהלם). אבֶּרְלֶה ייצג חברות מסחריות רבות בארץ, היה מעורב בייצוא המסחרי (תפוזי יפו), עסקי בנקאוּת, בעליה של סוכנות מסחרית 'קירשנר & אבֶּרְלֶה ביירות', נשיא לִשכת הספנוּת ונשיא המועצה המקומית שׂרונה. בשנת 1930 נחנך הבית התלת-קומתי המקורה בגג רעפי מרסיי אדומים, ששימר את אופי הבנייה הטמפלרית. בעיצובו ניכּרת השפעה ארכיטקטונית מובהקת של סגנון הבּאוּהאוז (הבין-לאומי), שמיטב האדריכלים היהודים שעלו מגרמניה הטביעו בשנות השלושים את חותמו בתל-אביב. הבית על מרתפו, אריחי רצפותיו הצבעוניים, קמרונות תקרותיו הצלובים, גרמי המדרגות הלולייניים, חלונות האונייה העגולים, דלתות הזכוכית החלבית, עמודי מִרפסותיו הפתוחות וריהוטו המפואר נבנה בצורה ייחודית (בדומה לאות Z הפוכה), כמקובל בבנייה האירופית בגלל כיוון קרינת השמש. בקומה השנייה שכנו חדרי המגורים של בני המשפחה, ובקומה העליונה היו חדרי שירות. בעורפו של הבית ניטע גן רחב ידיים שלאחר קום המדינה נערכת בו מדי שנה בשנה קבלת הפנים של שר הביטחון במוצאי יום העצמאות. שמו הרשמי של הגן היה גן שר הביטחון, אבל הוא נודע בשמו 'גן השושנים'.

לאחר שילוח מגורשי שׂרונה לאוסטרליה בקיץ 1941, תפסו השלטונות הבריטיים חלק מהבתים הריקים במושבה. מפקד מחוז לוד במשטרה הבריטית השתכן בבית וילהלם אַבֶּרְלֶה בקצה הצפוני של המושבה עד שנת 1944 (לשכתו הועברה לבית אחר בשׂרונה). לאחר יציאת הכוחות הבריטיים משׂרונה הועברה האחריות על המתחם לחטיבת קרייתי, והבניין קיבל את המספר 19 ב'מחנה יהושע'. תחילה מוקמו בו משרדי הדואר, השחרורים וחיל ההנדסה. כעבור חודשיים, ב-22.2.1948, שוכן בבניין מטה מחוז תל-אביב (קרייתי) בפיקודו של מיכאל (ג'ימס) בן-גל, כולל משרדי האפסנאי הכללי, לִשכת ההדרכה, הגִזברות והנהלת החשבונות. במִקבץ הבתים מול מטה קרייתי הוצבו משרדי המטה של חטיבת גבעתי. שירות המשוריינים (שמ"ש) בפיקודו של יצחק שדה, שממנו התפתח חיל השריון, שוּכּן בבניין מול משרד ראש הממשלה (בניין זה שימש לאחר מכן את שר האוצר אליעזר קפלן, את מחלקת ההדרכה במטכ"ל, לשכת מפקד גייסות השריון ומשנת 2014 את מפקדת יחידת בסיס המטכ"ל). בִּנייני המטה של חטיבות קרייתי וגבעתי הופרדו מהמחנה הכללי והיו בחלקו הצפוני של 'מחנה יהושע' בשׂרונה. הכניסה למטה מחוז קרייתי הייתה מהשער הצפוני הקטן בגדר הצפונית של המחנה הכללי.

באמצע אפריל 1948 החל תהליך פינוי הכוחות הצבאיים של 'ההגנה' משׂרונה והעברת בִּנייניהם למשרדי הממשלה שבדרך (ראש הממשלה, המפקח על המזונות, המשטרה, הדואר והמדפיס הממשלתי). ב-12.5.1948 התפנה בן-גל מהבִּניין בקצה הצפוני של המושבה שׂרונה כדי להכשירו ללִשכת ראש הממשלה דוִד בן-גוריון. ראוי להבהיר שלִשכת שר הביטחון, ששימשה את בן-גוריון לניהול המערכה הצבאית, הייתה בחודשי מלחמת העצמאות הראשונים במחנה המטכ"ל ברמת-גן (רח' ז"ר 5 הנוכחי).

על הסיבה המכרעת בקביעת מִשכנה של לִשכת ראש הממשלה בבית וילהלם אבּרֶלֶה בשׂרונה, סיפר רס"ן ידין פרומקין שהיה מפקד 'מחנה יהושע' בתש"ח (ולימים נציב שירות בתי-הסוהר): "תחילה נקבע משרד ראש הממשלה בבניין הכי יפה והכי מסודר בשׂרונה, שהיה בדרום המושבה [במקום שעליו ניצב מגדל המילניום הנוכחי]. לקראת כניסת בן-גוריון לבניין נערך 'מסדר המפקד' כאשר זאב שרף, מזכיר הממשלה, הגיע עם פולה בן-גוריון לבדוק את הבית שיועד לבן-גוריון. התכוננתי להראות להם את הבניין, אלא שבשביל הכניסה לבית צמחו קוצים שנתפסו בגרב הניילון של פולה בן-גוריון. היא צעקה: 'אוי, הניילון שלי', ובו-במקום פסלה את הבית מבלי להיכנס אליו. נאלצנו לשנות את התוכניות ולבסוף נבחר הבית בקצה הצפוני של שׂרונה עבור ראש הממשלה. עד עצם היום הזה משמש הבית את ראשי ממשלות ישראל. הבניין שיועד תחילה לראש הממשלה היה למִשכנו של שר החוץ משה שרת".

עם קביעת המִבנה ללִשכת ראש הממשלה, הותקן חדר השינה הצפוני בקומה השנייה כחדר עבודה לראש הממשלה. דלת עץ חצצה בין חדר ראש הממשלה לאולם ישיבות הממשלה. אולם הישיבות הותאם לייעודו הממלכתי מאיחודם של שני חדרי שינה באמצעות שבירת הקיר ביניהם. מרתף הבית הוכשר לשמש מִקלט לשרי הממשלה ולאנשי לִשכת ראש הממשלה בימי הפצצות המטוסים המצריים. עד היום ניתן להיווכח שפתח היציאה מהמרתף לגן השושנים מותאם לגובה קומתו של בן-גוריון. ביום א', 16.5.1948, התקיימה בבִניין ראש הממשלה בשׂרונה ישיבת הממשלה הזמנית הראשונה, שבה הוחלט על בחירת ד"ר חיים ויצמן לנשיא המועצה הזמנית. למחרת ערך האדריכל יעקב רייזר, מנהל משרד הקריה, סיור לקבוצת עיתונאים בבִניין ראש הממשלה בשׂרונה. בעיתון 'הארץ' נכתב:

"אולם הישיבות הוא נרחב למדַי, אך מחוסר כל ריהוט מלבד וילונות על החלונות ועל דלת המרפסת וכן שולחן ארוך ורחב מכוסה מפה ירוקה וכסאות עץ פשוטים. המושבה שׂרונה תשמש רק באופן זמני מקום מושבה של ממשלת ישראל על מחלקותיה השונות. התוכנית כוללת חלוקת הבתים והתאמתם ל-13 מחלקות ממשלתיות שונות [משרדי ממשלה]. התקציב שהיה דרוש לכך הגיע לרבע מיליון לא"י. אך בינתיים באו שינויים בתוכנית לרגל תפישׂת בתים על ידי מוסדות וגם עיריית תל-אביב. הבִּניינים השונים מותאמים לצורכי המשרדים. בִּנייני המשק יסולקו במשך הזמן".

עם הכרזת העצמאות טרם הושלמה התקנת לשכות השרים בשׂרונה. אהרון ציזלינג שר החקלאות ישב במרכז מפלגתו מפ"ם, מרדכי בנטוב שר העבודה ישב במערכת העיתון 'על המשמר', עו"ד פנחס רוזן שר המשפטים עבד ממשרדו הפרטי, וחלק מהשרים השתמשו במשרדיהם בהנהלת הסוכנות ובוועד הלאומי.

לאחר הכרזת העצמאות הפציץ חיל האוויר המצרי את תל-אביב ועשה בשמי המדינה כבתוך שלו. ב-3.6.1948 תקפו מטוסים מצריים את מחנה המטכ"ל ברמת-גן, כאשר בן-גוריון ישב בלשכתו ב'גבעה'. עד היום ניתן לראות את פגיעות כדורי המקלעים בבית בהפצצה זו, שבה נהרגו ארבעה חיילים. בישיבת הממשלה נדונה בעיית חוסר המיגון של בניין ראש הממשלה בקריה, שבו נערכו ישיבות הממשלה. בן-גוריון השיב בלקוניוּת: "אני רואה פסיכוזה של הפצצות. יש לי נִסיון בזה יותר מאשר לכולכם – חייתי את העִניין בלונדון. ההפצצות אינן כֹּה איומות והפיזור אינו מועיל". בן-גוריון התגייס להעלאת מוראל האוכלוסייה האזרחית באמצעות דוגמה אישית כדי להפחית את החרדה הציבורית מפני ההפצצות המצריות. בכל הדיונים בהם הושמע חשש מהתקיפות הוא פעל בנחרצות להשרות ביטחון על סובביו ולנסוך בהם אמון בהתגברות על האִיוּם. המרתף בבניין הטמפלרי הוכשר לשמש חדר ישיבות הממשלה בזמן ההפצצות. בתצלום מתקופה זו נראים ארבעה שולחנות אחידים צמודים זה לזה לאורכם (כלומר בפאת השולחן הארוכה). סביבם היו 12 כיסאות ללא מפה. על השולחנות עמדו שתי מנורות לוּקס, ועל כן קטן נייד על ארבעה גלגלים היה מכשיר טלפון חוגה לבן.

בישיבת הממשלה ב-3.6.1948 הוחלט לקרוא לכל המִתחם – הקריה. ב-7.6.1948 הודיע בן-גוריון לממשלה ולאגפי המטכ"ל:
מקום מושב הממשלה נקרא מכאן ואילך בשם "הקריה".
השם סַרונה נמחק. שינוי השם לא צריך להופיע בעיתונות, אבל יש לנהוג בו הלכה למעשה. מחלקות הממשלה הנמצאות מחוץ לקריה יסומנו כמקודם על שם עיר מושבן.
ההוראה לא לפרסם את השם והמקום נבעה משמירת חשאיות מקום מושבה של הממשלה מפני חיל האוויר המצרי. לשאלת השר דוד רמז האם הכוונה שמקום הממשלה יישאר בקריה, ענה בן-גוריון: "אם נצליח ונכבוש את הארץ – יהיה מקום אחר. לא נפרסם את השם ונחדל לדבר על שׂרונה".

לאחר שמִנהלת העם הפכה לממשלה הזמנית וניהלה את דיוניה בלִשכת ראש הממשלה בקריה, הפכה מועצת העם למועצת המדינה הזמנית. יצוין, שמועצת-המדינה הזמנית הייתה הגוף המחוקק בן ל"ז חברים, ורק בינואר 1949 נבחרה האספה המכוננת ('הכנסת הראשונה') שהייתה בת 120 חברים. בתקופת ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, שכנה מועצת המדינה הזמנית חודש ימים, בין י' בסיוון לח' בתמוז תש"ח (17.6.1948–15.7.1948), בבִניין לִשכת ראש הממשלה בקריה.

בקיץ 1949 עמד האדריכל אריה שרון, ראש מִנהל התִכנון הממשלתי, בראש צוות התכנון של קריית הממשלה בשׂרונה. בחזית הצפונית והייצוגית של הקריה (מכיוון שדרות שאול המלך – רחוב שטרם נסלל) תוכננה 'כיכר המדינה'. אלא שבניין לִשכת ראש הממשלה הפריע לתוכנית והמתכננים החליטו להרסו. בן-גוריון דרש "כי בהכנת תוכנית הבנייה יש לקחת בחשבון את הכללת בית הממשלה העכשווי לתוכה בתור מוזיאון לעתיד". בדיון נטען שצריך להשפיע על ראש הממשלה שיוותר על דרישתו, ולהסביר לו כדברי האדריכל שרון "שלארכיטקטים נראה שהבִּניין הוא לא מקום היסטורי". גם האלוף פרופ' יוחנן רטנר סבר שאי-אפשר לשלב את הבִּניין בתוכנית המגובשת. אלא שבן-גוריון עמד על תביעתו "שפה צריך להישאר הבית הזה דווקא, עם לוח זִכרון שביום זה וזה התכנסה בו ממשלת ישראל הראשונה". שנה וחצי לאחר כניסת בן-גוריון ללִשכתו הוא הורה להתייחס לבִּניין כאל מונומנט הנצחה בפנתאון התקומה הלאומי והוריש את התכתיב כצוואה לדורות הבאים.

בדצמבר 1949 הועברו מרבית משרדי הממשלה לירושלים, ובהם משרד ראש הממשלה. הבניין בקריה נשאר לִשכתו התל-אביבית של ראש הממשלה, ומשנת 1952 כּוּנה הבִּניין – לִשכת שר הביטחון (עד פברואר 1955). עם מינויו של פנחס לבון לשר בלי תיק במשרד ראש הממשלה באוגוסט 1952, שכן משרדו בלִשכת ראש הממשלה בקריה בתל-אביב. כאשר נבחר משה שרת לראשוּת הממשלה בדצמבר 1953 (נוסף על תפקידו כשר החוץ), הוא המשיך להשתמש בלִשכת שר החוץ בקריה. בתקופה זו, מדצמבר 1953 עד פברואר 1955, שימש בִּניין ה'ווילה' בקריה את פנחס לבון כלִשכת שר הביטחון. בפברואר 1955 הועברה לִשכת שר הביטחון לבניין 22 החדש, שזה עתה נחנך. כשחזר בן-גוריון ב-3.11.1955 לכהונת ראש הממשלה ושר הביטחון שב הבניין לשמש לשכת ראש הממשלה בקריה.

בשנת 1957 התאבד אל"ם נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של בן-גוריון. בן-גוריון הורה להציב באולם ישיבות הממשלה את ארון הספרים של ארגוב המנוח, ומאז נשמרת צוואתו זו בקפידה יתרה. על הקיר הדרומי באולם הישיבות תלויות תמונותיהם של הרצל וחיים ויצמן, על הקיר המערבי תמונת בן-גוריון, על הקיר המזרחי תלוי העתק של מגילת העצמאות לצד תצלומיהם של כל ראשי ממשלות ישראל, ובקיר הצפוני תצלומו של נחמיה ארגוב. נראה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שתצלומו של עובד מדינה בדרגה זוטרה יחסית תלוי באולם ישיבות הממשלה לצד גדולי האומה.

בן-גוריון ניהל מלִשכת ראש הממשלה בקריה את ישיבות הממשלה במלחמת העצמאות, התקופה המכריעה ביותר בתקומת המדינה והרת הגורל בתולדותיה. בבניין זה הועלתה בפני ראש הממשלה לוי אשכול בבוקרה הראשון של מלחמת ששת הימים הצעתם של יגאל אלון ומנחם בגין לכבוש את העיר העתיקה בירושלים (ההכרעה נפלה בערבו של יום זה במרתף המטאטאים וכלי הניקיון במשכן הכנסת בירושלים שהייתה נתונה בהפגזת הלגיון הירדני). במלחמת יום הכיפורים שימש הבניין את ראש הממשלה גולדה מאיר. ברבות השנים העדיפו ראשי הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק לשבת בלִשכת שר הביטחון בבִניין 22 בקריה, בעת כהונתם בתפקיד ראש ממשלה ושר ביטחון.

כאשר היה יצחק רבין שר הביטחון בממשלת יצחק שמיר, הוא פרסם ב-14.8.1987 הוראה, על דעת ראש הממשלה, שבה נכתב: "עקב התפקיד ההיסטורי אותו מילא הבניין האמור יש בדעתנו לשמר את הבניין, לדאוג לתחזוקתו ולטיפול בו, באופן שהבניין בעל הערך ההיסטורי יישמר במתכונת ההיסטורית בצורה נאותה ולאורך ימים".

באביב 1949 פנתה לִשכת ראש הממשלה אל מומחי הגננות יעקב גלימצ'ר מתל-אביב וברוך צ'יזיק מהרצליה, לפי הפניית בן-גוריון, שרצה לדעת את שמותיהם העבריים של הצמחים בגן שסביב לִשכתו בקריה בתל-אביב. גלימצ'ר השיב לפנייה וכתב בכתב פנינים: "לצערי אין עדיין שמות מאושרים מטעם ועד הלשון לרובם הגדול של צמחי התרבות. משום כך ציינתי בכל מקרה אם השם לקוח מן המגדיר של איג (שם מאושר) או השם הוא עממי ומקובל בין הגננים. נהיות וחלקם של השמות הלטיניים שברשימה היה משובש העתקתי את כל הרשימה מחדש".

בדיוק יובל שנים לאחר הכנסת לשכות שר הביטחון והרמטכ"ל לבניין 22 (בניין משרד הביטחון ההיסטורי בקריה), הועברו לשכותיהם בפברואר 2005 למגדל המשרדים החדש בקריה. עם התפנות לשכת שר הביטחון בבניין 22, הועברה ב-6.10.2005 לשכת ראש הממשלה אריאל שרון למקומה. בניין ה'ווילה' בקריה ששימש שנים רבות לשכתו התל-אביבית של ראש הממשלה נמסר ביוני 2006 למשרד הביטחון, וב-18.7.2006 הוצב במבנה האגף לפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון. בתחילת שנת 2016 פונה יחידות משרד הביטחון מהבניין, והוא הועמד לרשות גורמי השימור. בספטמבר 2016 הוטלה האחריות על מיזם השימור של בניין לשכת ראש הממשלה בקריה על מפקדת יחידת בסיס המטכ"ל. כעת מוטלת מצוות השימור של הבית ההיסטורי על גורמי השימור עד למועד התממשות חזונו של בן-גוריון להפכו למוזאון היסטורי.







בית הסוחר וילהלם אברלה הפך למשרד ולשכת ראש הממשלה. צילום: זולטן קלוגר, 1948. 

ילדי גן ילדים ג' בפתח לשכת רוה"מ בקריה, לאחר החתמת דוד בן גוריון בספר הזהב של הקק"ל. צילום: דוד אלדן, לע"מ 1949. 

משרד ולשכת ראש הממשלה בבית וילהלם אברלה. צילום: דוד אלדן, לע"מ 1964.

חזית הבית בשנת 2005. צילום: ניר מן. 

קבלת פנים לכבוד יום העצמאות הראשון של ישראל. צילום: לע"מ, 1949.

צילום נוסף מאותה קבלת פנים. צילום: רודי ויסנשטין, 1949. 

חדר ישיבות הממשלה נוצר על ידי חיבור שני חדרי שינה בקומה השניה של בית אברלה. צילום: הוגו מנדלסון, 1959. 

ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן-גוריון מציץ ממרפסת לשכתו בבית אברלה. צילום: דוד אלדן, 1949.