צריף הצופים הקשישים בפרדס גינטנר
מאת דני רכט



בשנת 1924 התכנסה בירושלים הוועידה הראשונה של הסתדרות הצופים העבריים בארץ ישראל. בהמשך לועידה התארגנה מחדש תנועת הצופים והוקם שבט קהילת הצופים (הידוע יותר בשם צופי קהילה). פקידי שלטון המנדט הסתייגו מתנועת הצופים העברית בימיה הראשונים, מאחר וזאת לא פעלה לפי עקרונות תורת הצופיות כפי שנקבעו על ידי רוברט באדן פאוול (1857-1941) - אבי תנועת הצופים הבינלאומית. גוש הצופים הקשישים (גצ"ק) שהוקם בשנת 1928 על ידי יעקב קורלנד, איש המחנה האזרחי, היה השבט השני שהוקם בעיר העברית. אל קורלנד הצטרפו הצופים דוד אלמגור (ראש השבט הראשון) ויעקב גולדין. האחרון היה אז בן עשרים והנהיג את השבט במשך חמישים שנה. צילום הסטורי מתעד את כינוס האסיפה המייסדת של הצופים הקשישים ברחוב יבנה של ימינו (בקטע שבין שדרות רוטשילד ורחוב יהודה הלוי). אבל מה לתנועת נוער ארץ-ישראלית ולצופים קשישים?

התשובה נמצאית באולם שבבסיס מגדל המים ברחוב מזא"ה - ביתו של הגוש במהלך עשרים השנים הראשונות לפעילותו. בשנות העשרים היה מגדל המים הנקודה הכי גבוהה בתל-אביב. ראשי ארגון ההגנה בעיר הבינו את חשיבותו, מאחר וניתן היה לאותת ממנו באמצעים שונים לישובים מרוחקים, לצורך העברת ידיעות בענייני ביטחון ולבקשות לעזרה. זאת בתקופה שכמעט לא היו בארץ מנויי טלפון. בימי פורענות אותתו מראש מגדל המים אל קיבוץ מעלה החמישה, ומשם הועברו הידיעות באיתות אל ירושלים. אלא שפעילות בלתי ליגאלית זאת לא יכלה להתבצע באופן גלוי. אחד מאנשי ההגנה הכיר מקרוב את אמצעי האיתות השונים: הסמפור (איתות בדגלים), המורס ושפת ההליו (איתות באמצעות קרני השמש). הוא ידע שהאיתות כלול בתורת הצופיות הבינלאומית והציע להשתמש בצופי קהילה להסוואת פעילות ההגנה במגדל המים ברחוב מזא"ה. אלא שפעילות שבט צופי קהילה לא היתה אהודה על הבריטים, מה גם שראשי השבט הסתייגו משיתוף הפעולה המוצע עם ההגנה. 

הפתרון שנמצא ואומץ על ידי אברהם איכר (1899-1980), המדריך הראשי של ההגנה בעיר (ובהמשך גם סגנו של דב גפן, מפקד ההגנה בת"א) היה הקמת גדוד צופים חדש שפעילותו תשמש הסוואה לפעילות ההגנה בעיר. הוחלט ששבט זה (שלא כמו פעילות צופי קהילה) יתנהל לפי המתכונת הבריטית, בה לצד פעילות הנוער מתקיימת גם שכבה בוגרת של צופים (שחבריה יהיו חברי ההגנה). מודל צופי זה היה מוכר לבריטים ונהנה מאהדתם. ברחבי האימפריה "בה השמש לא שוקעת לעולם" פעלו אז מועדוני צופים מבוגרים מתנדבים שעסקו בארגון נשפי צדקה, טיפול בנוער שוליים, והתגייסות למען מטרות חברתיות נוספות. צופים אלה כונו (Senior Scouts) ומכאן השם צופים קשישים. בשבט גצ"ק פעלו גדוד צופי יבשה לצד גדוד צופי ים. השבט הגדול (בשנת 1938 היו בו אלף חניכים) העמיד דורות של אלפי בוגרים. בינהם אנשי בטחון וכלכלה. שמעון פרסקי, אחד מחניכי השבט בשנות השלושים, כיהן לימים כנשיא המדינה. בחוברת שיצאה לאור לציון יובל שנים לגדוד הקשישים (1928-1978), מסופר כי "כאשר שוטרים בריטים רצו לבדוק אם אנשי הגוש הם באמת צופים או אולי אנשי הגנה המתחזים לצופים היו עורכים להם מבחן והיו מושיטים להם את יד ימין ללחיצה. אך הגושניקים לא נפלו בפח והגישו את יד שמאל ללחיצה צופית מאחר ומלבד היותם פעילי מחתרת הם היו צופים בלב ובנפש". 

תפקידו הבטחוני של מגדל המים ברחוב מזא"ה הסתיים במלחמת העצמאות. בסמוך למגדל פעלה גימנסיה בלפור שנרכשה על ידי העיריה והפכה לתיכון עירוני א'. הגידול באוכלוסיה והמחסור בבתי ספר תיכון עירונים נוספים אז, גרם לצפיפות רבה והביא להחלטה לבנות בית חדש לתיכון עירוני א' בשדות שרונה (ליד בית הסינמטק כיום). כפתרון זמני פונה האולם שבבסיס מגדל המים והפך לכיתות לימוד. פעילות גוש הצופים הקשישים הועברה בשנת 1949 אל צריף שנבנה עבורם בשולי המגרש שיועד לבית הספר ברחוב ביכורי העיתים (כיום רחוב שפרינצק). עם סיום הבנייה עבר תיכון עירוני א' לביתו החדש ובבית גימנסיה בלפור לשעבר נוסד תיכון עירוני ה'. בסיס מגדל המים ברחוב מזא"ה המשיך לשמש גם את בית הספר התיכון החדש. בשנת 1960 התחילו בתכנון צריף חדש לצופים הקשישים. הקרקע שהעמידה העיריה למטרת זאת היתה בשטח פרדס גינטנר לשעבר. הכתובת כיום היא רחוב לויד ג'ורג' 7.

בתחילת שנות השישים התנכלה יד אלמונית לצריפי תנועות הנוער בעיר. בתחילת שנת 1961 הוצת צריף שבט צופי דיזנגוף ברחוב אבן גבירול (בשטחו נבנה בהמשך בית העיריה). בחודש אוקטובר באותה השנה הוצת צריף שבט צופי קהילה ברחוב מלצ'ט ושבועיים אחר כך הוצת צריף שבט הצופים הקשישים ברחוב ביכורי העיתים. לאחריו הוצת גם צריף תנועת המחנות העולים בשדרות עמנואל. בשונה מהצריפים האחרים ששוקמו במקום, הועברה פעילות גצ"ק לצריף החדש שתוכנן עוד קודם. ב-13 במרץ 1962 נחנך בטקס חגיגי צריף שבט הצופים הקשישים ברחוב לויד ג'ורג' 7. הצריף החדש שהוקם על ידי מחלקת ההנדסה העירונית בעלות של ארבעים אלף לירות הכיל אולם גדול, חדרי פעילות ושירותים. בהמשך נוסף במקום גם מזנון-בר. הצריף הוקם במרחק של כחמישים מטר מהמקום בו פעל בשנים 1946-1957 צריף מחנות העולים ברחוב לינקולן. מיקומו החדש של השבט בלב אזור שחלקו מסחר ומלאכה וחלקו מאוכלס באוכלוסיה מבוגרת, היתה בעוכריו והפעילות בו דעכה בסוף שנות השבעים. 


תודה לאילן אבן-אור ולאביהו בר.










האספה המייסדת של גדוד הצופים הקשישים. צולם בשנת 1928 ברחוב יבנה של ימינו (בקטע שבין שדרות רוטשילד ורחוב יהודה הלוי). צילום מתוך אלבום בנימין ליברמן, פרוייקט תל-אביב הנגלית לעין. 

דוד אלמגור (ראש השבט הראשון) ויעקב קורלנד (מייסד גצ"ק). בתמונה משמאל יעקב גולדין (ראש השבט במשך עשרות שנים).

צריף גוש הצופים הקשישים (גצ"ק) בשטח פרדס גינטנר לשעבר, בין רחוב לויד ג'ורג' לרחוב לינקולן. מסומן על גבי תצ"א משנת 1965. 

שנות השבעים. מסדר שכבת החמישיות ליד צריף שבט גצ"ק ברחוב לויד ג'ורג'. 

עטיפת חוברת לשנת היובל, 1978. גוש הצופים הקשישים חוגג חמישים.