מאונט הופ (הר התקווה)  /  בית הספר שבח
מאת דני רכט


העניין הרב סביב ארץ ישראל בקרב קהיליות נוצריות באמצע המאה ה-19, לא פסח גם על קבוצות פרוטסטנטיות אשר האמינו כי העולם הולך להחרב ושבהתנצרות היהודים וחזרתם לארץ ישראל טמון המפתח לגאולה ולשיבתו של ישובספטמבר 1849 הגיעה לארץ לראשונה קלורינדה מינור מפילדלפיהאשר עמדה בראש קבוצה של פרוטסטנטים שומרי שבתחלומה של הגבמינור היה להקים בית ספר חקלאי ליהודים על מנת שיעבדו את אדמות ארץ הקודש

בירושלים פגשה מינור את המומר יוחנן משולם שהיה בעל חווה חקלאית ליד הישוב ארטאס ובריכות שלמה דרומית לבית לחםוזה שכנע אותה להתיישב בחוותובשנת 1852 חזרה מינור לארץ יחד עם בנה צ'רלס וקבוצה של מאמינים בעלי מלאה וחקלאיםהם בנו בית בארטאס ועיבדו את הקרקעאך ריב עם יוחנן משולם אילץ אותם למצוא מקום חדש להתיישבות שלהםהם חכרו קרקע (ומאוחר יותר גם רכשו אותה) שהיתה בבעלותו של דוד קלאסן לצד ואדי מוסררה (נחל איילוןובנו את בתיהם על גבעת כורכר קטנה בגובה 24 מטר מעל פני הים (כיוםבין הרחובות המסגר ושבח). 

לאורך כל ימי המושבה הקטנה סבלו תושביה ממחלות שונות כמו גם התנכלויות של בדואיםלעזרתם בא משה מונטיפיורי אשר העסיק בפרדסו (שכונת מונטיפיורי כיוםחלק מתושבי הר התקווהלצד פועלים יהודיםבנובמבר 1855 נפטרה מינור ממחלת הסרטן וניהול החווה הקטנה עבר לידי בנהמאוחר יותרעקב הקשיים הרבים במקוםחזרו חלק מהמתיישבים לארה"ב והחווה עברה לניהול משפחות פרידריך וג'ון סטיינבק (סבו של הסופר האמריקאי הידוע ג'ון סטיינבקומשפחת וולטר דיקסון שנותרו במקוםבשנת 1857 ביקר במקום מונטפיורי יחד עם הקונסול האנגלי ביפו

בינואר 1858 הותקפה החווה (כנראה בידי בדואים שוכני עבר הירקון). הנשים נאנסו ואחד מבני משפחת סטיינבק נרצחפרשה זאת התפרסמה בארה"ב ואחדים מחברי הסנאט האמריקאי תבעו פעולת תגמול והנשיא שקל לשלוח אניית מלחמה לחופי יפוהתערבות אמריקאית ראשונה (ולא ממש אחרונהבנעשה בארץ ישראלבסופו של דברהרוצח אמנם נתפס ונתלה בשוק של יפואך ארוע זה היה אקורד הסיום של המושבה הקטנה

מאוחר יותרבשנת 1869, נרכש השטח על ידי טמפלרים שהפעילו את החווה הקטנה וקברו בשוליה את מתיהם. עד אמצע שנות הארבעים עוד ניתן היה לראות את המבנה העיקרי של החווה בצל עץ שקמה גדול וכן מספר מצבות של התושבים שמתו במקוםעד שאלה פינו את מקומם לטובת בניית בית הספר המקצועי שבחבמקום בו עמדו המצבות הוקם גלעד זכרון לתלמידי בית הספר שנהרגו בהתקפת הטרור בדולפינריום, 2001.

לפי מדריך ארץ ישראל של זאב וילנאי משנת 
1941 (שהפרק על תל אביב בויצא במהדורה מיוחדת בשנת 1987) היתה במקום גם מצבת הגברת מינור עליה היה כתוב באנגלית: “לזכר הגברת קסמינור מפילדלפיהארצות הבריתהשליחה לפיתוח התעשייה והעבודה אצל היהודיםמתה בשישה בנובמבר 1855 בגיל 46 שניםהיא עשתה כל מה שיכלה". בהספד של הרב יצחק ליסרעורך העיתון היהודי-אמריקאי “אוקסידנט”נכתב: “היא היתה ידידה אמיתית של ישראל והאמינה שהמרת דתם לנצרות תעשה אותנו למאושריםבעבודת האדמה המעשית שלהאשה חלשה ובודדהרצתה להוכיח שאפשר לעשות את הארץ לפורחת על ידי עבודת האיכרים".



בשנת 1947 נבנה על גבעת הכורכר בית הספר המקצועי שבח (כיום ביה"ס למדעים ולתרבות שבח מופת) בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך, מתכננת כיכר דיזנגוף. קודם לכן, פעל בית הספר במבנה  ביהח"ר סיליקט.




יוהן ואלמירה גרוסטיינבק, תושבי מאונט הופ.

אישור קבלת הלוואה לצורך בניית בית הספר שבח. 1947.
באדיבות שמוליק תגר.




סיפורם של מתיישבי מאונט הופ (הר התקווה) והמושבה האמריקאית ביפו מתואר בספר   To see a promised land: Americans and the Holy Land in the nineteenth century







שרידי הר התקווה, 1933. צלם: יוסף בן יוסף

מצבת הגב' קלורינדה מינור


עצי השקמה בשטח מאונט הופ (הר התקווה). ברקע בצד ימין נראה חלקה המזרחי של שכונת הרכבת. בצד שמאל נראית האורווה המשותפת של קואופרטיב לבנון.

שנות השבעים והשמונים של המאה התשע-עשרה. מספר רב של מתים בראשית ימי המושבות הגרמניות ביפו ושרונה הביא את ראשי הקהילה להחליט על הקמת חלקת קבורה בשטח מאונט הופ (הר התקווה). תשריט בו מסומנים 57 קברים מתאר את אתר הקבורה שהקדים את בית הקברות הטמפלרי במתחם צקלג. 

בית הספר שבח-מופת. 2011.