תחנת רכבת תל אביב מרכז (תחנת סבידור) 
מאת דני רכט


בשנות המנדט עבר קו הרכבת הראשי בארץ בקטע שבין חדרה ולוד הרחק מקו החוף, בסביבה שבחלקה היתה מיושבת בעיקר באוכלוסיה ערבית. לאחר קום המדינה נשאר קטע מאותה מסילה מזרחית (ליד העיר טול כרם) בשטח שנשלט על ידי הלגיון הירדני. לאחר החתימה על הסכם שביתת הנשק עם ממלכת עבר-הירדן התקינה רכבת ישראל מסילה עוקפת למובלעת הירדנית. בהמשך, החליטה הממשלה לסלול גם קו רכבת חדש בקרבת חוף הים. קו זה נמתח מתחנה חדשה שהוקמה (חדרה מערב) לכיוון דרום עד האזור שלמרגלות הכפר שייח מואנס. שם פנתה המסילה מזרחה עד לחיבורה למסילה שנסללה עוד בימי המנדט ושימשה להובלת הדרים (מסילה שחיברה את הרכבת המזרחית עם פתח-תקווה והסביבה). לצד מסילה זאת פעלה אחרי קום המדינה תחנת רכבת תל אביב הצפון (כיום תחנת רכבת בני ברק), שמיקומה המרוחק הקשהעל תושבי העיר המשתמשים ברכבת. רבים מהם העדיפו להמשיך בנוהג שהיה נפוץ בשנות המנדט לעלות על רכבת בתחנת הנוסעים תל אביב ברחוב הרכבת ולהחליף רכבת בתחנת לוד. 


בתחילת שנות החמישים, כשהובהר הצורך ברכבת לחיפה והצפון שתשרת את העיר עצמה ולא את שוליה, מינתה הנהלת רכבת ישראל ועדה שתבחן את האופציות השונות. לאחר 13 ישיבות בהן נבחנו חלופות שונות, הגישה הוועדה בחודש ינואר 1953 את המלצתה שאומצה על ידי הממשלה. הוחלט כי אפיק נחל איילון ייובש באמצעות תעלת הטייה למי הנחל שתחפר מסביבת שכונת עזרא בדרום העיר אל חוף הים בדרומה של יפו (רחוב קדרון) ובאפיק היבש יסללו מסילת ברזל וכביש חדשים (לימים נתיבי איילון). מאחר ומשאביה של המדינה הצעירה היו מוגבלים והיא סבלה ממחסור במטבע זר, הוחלט כי שלב ראשון לתכנית השאפתנית יהיה בניית תחנת רכבת חדשה בקצה המזרחי של רחוב ארלוזורוב, סלילת מסילה שתחבר את התחנה אל המסילה הקיימת (לימים אתר הדרייב-אין) ובניית גשר רכבת מעל נחל הירקון, במקום בו נשפכים אליו מימי נחל איילון. 

התחנה הוקמה בתכנון האדריכל יוסף קלארווין (1893-1970) בסמוך לאתר ששימש כאיצטדיון הצבא בשנותיה הראשונות של המדינה. לצד התחנה החדשה הוקמו גם משרדים להנהלת הרכבת. בתאריך שלישי בנובמבר 1954, נחנכה תחנת הרכבת תל אביב מרכז על ידי שר התחבורה יוסף ספיר מראשי מפלגת הציונים הכלליים.


שמה של התחנה היה ארלוזורוב, מאחר ונבנתה בהמשך הרחוב (לימים על פרשת דרכים). מסתבר שעשרים שנה קודם לכן הופעלה תחנת ארלוזורוב אחרת - Arlosorow Halt (למעשה היתה זאת רציף נוסעים בעמק הירדן, ליד הכניסה לקיבוץ אפיקים) ששירת את נוסעי רכבת העמק

לאחר מותו של יו"ר הכנסת מנחם סבידור (1918-1988) נקראה התחנה על שמו. סבידור כיהן בשנת 1953 כסמנכ"ל משרד התחבורה, ובין השנים 1954-1964 כמנכ"ל הרכבת. סבידור היה פעיל בולט במפלגת הציונים הכללים שמשרד התחבורה היה בתחום נחלתה הפוליטית. תחנת סבידור היא העמוסה ביותר מבין תחנות רכבת ישראל. עם פיתוח פרוייקט נתיבי איילון נבנו בשנת 1988 רציפים חדשים לתחנה באפיק הנחל. הגישה לרציפים היא מבית התחנה הוותיק, או בגשר הולכי רגל המתחבר עם מתחם הבורסה ברמת-גן.


בתל אביב של סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים גדל דור חדש, שנתפס על ידי דור מקימי המדינה כנהנתן, אינדיבידואליסט ובליין. לטובת אותם צעירים שכונו בלעג דור האספרסו הכריזה רכבת ישראל על שירות רכבות חצות שפעלו במוצאי שבת. השירות פעל תקופה קצרה מאחר ובלייני חיפה ותל אביב העדיפו (כבר אז) את מכונית הפרייבט.

הרציפים הישנים של תחנת רכבת ארלוזרוב.

בתאריך שלישי בנובמבר 1954, נחנכה תחנת הרכבת תל אביב מרכז על ידי שר התחבורה יוסף ספיר






תחנת רכבת תל אביב מרכז. צילום משנת 1957.

מטיילים צעירים ליד הכניסה לתחנת רכבת תל אביב מרכז. סוף שנות החמישים. צילום: ורנר בראון.

איור של פריץ רושקוביץ (באדיבות דוד טרטקובר).

סקיצה לתחנת הרכבת מאת האדריכל יוסף קלארווין.


תחנת רכבת בבנייה. צילומים של פריץ שלזינגר.